ממתק האהבה שלי פרק 29

אני וג'ייק חזרנו הביתה. היה כבר חשוך. "ג'ייק! אנדריאנה! לכו לישון!" קראה דודה מיה. אמרנו אני וג'ייק: "בסדר!" סגרתי את האור ועליתי על המיטה שלי. צ'אבי נרדמה על הבטן שלי. עצמתי את עיניי, ונרדמתי.
-כעבור יום-
ג'ייק העיר אותי. צ'אבי עוד הייתה ישנה. הזזתי אותה בעדינות, והלכתי לשטוף פנים. לאחר ששטפתי פנים הכנתי ארוחת בוקר. דודה מיה ורוס עוד לא התעוררו. קיבלתי שיחת טלפון. זה אבא. "אבא! נחש מה! דודה מיה התחתנה!" אמרתי בהתרגשות. הוא שאל: "רצינית?!" "כן!" עניתי. אבא אמר: "אז עכשיו יש לך בן ובת דודה חדשים!" חייכתי. אמרתי לאבא: "טוב הולכת לאכול, ביי!" "ביי." אמר אבא. ניתקתי. התיישבתי עם ג'ייק לאכול. מרינה וליסה באו גם כן לאכול. ג'ייק שאל: "תגידי, איך שרדת בצונאמי?" "ילד שהייתי החברה שלו, הוא הציל אותי." עניתי. שמענו דפיקה בדלת. "הנה עוד ניצולים מהצונאמי!" אמרה אשת החדשות. הייתי מופתעת. היא שאלה אותי: "איך ניצלת?" "טוב… יש ילד מהתיכון שלי בשם נתנאל. הוא אחז בי ועזר לי להחזיק בכיסא… ואז מצאתי את עצמי בבית החולים." עניתי. עדיין המומה. האישה אמרה: "אתה גיבור, נתנאל!" והלכה מדלת הבית. טרקתי את הדלת, שאלתי את עצמי: "מה זה היה?" ג'ייק לא ידע. חזרתי לעיסוקיי.
-מנקודת מבטו של נתנאל-
"אנדריאנה…" יבבתי. אני מתגעגע אליה….. טיפש טיפש טיפש! היא הודתה לי בשידור חי. לא יודע מה לעשות….. אמא באה ואמרה: "נתנאל, אתה לא אוכל כבר כמה ימים…" "לא רוצה לאכול!" אמרתי. היא התיישבה לידי. היא שאלה: "ספר לי, מה מטריד אותך?" "א-א-א-א-אנדריאנה!" עניתי בכעס. היא שאלה: "היא עשתה לך משהו?" "לא. אני עשיתי לה….. בגלל אמבר. היא הפלילה אותה ואני קיללתי את אנדריאנה והכיתי אותה………." עניתי. אמא אמרה בכעס: "נתנאל! לימדתי אותך שאסור לקלל ולהכות!" "אני יודע! אני מצטער…… ועכשיו היא לא סולחת לי." אמרתי. אמא נאנחה. היא אמרה: "יש לי עכשיו שיחה רצינית לעשות עם אמבר." אמרתי לה: "אני הולך לישון…"
-חזרה לאנדריאנה-
קיבלנו משלוח. היו בו קאפקייקס בכל מיני טעמים. היה שם פתק: "I'm so sorry." מי זה יכול להיות?