מנוגדים- אמה ויונתן פרק 12

נקודת מבט יונתן
נפלנו על הספה בסלון, אחרי ששיחקנו כמו ילדים קטנים, הסתכלתי עליה,על השפתיים שלה שניות ארוכוץ שהרגישו נצח כשמשום מקום, היא נישקה אותי, לא יכלתי להתנגד בכלל, לא רציתי, הנשיקות איתה זה הדבר שאני הכי אוהב.. רציתי להוריד את החולצה שלי, את החולצה שלה.. אבל משהו עצר אותי, הרגשתי שזה יהיה לא בסדר, שזה לא יהיה נכון או מתאים….אני לא יודע מה עבר עליי שאני חשבתי את זה, זה פשוט לא מתאים לאופי שלי.
התנתקנו מהנשיקה, והיא הסתכלה עליי "סליחה" היא ביקשה "לא יודעת מה חשבתי לעצמי" היא הוסיפה תוך כדי שהיא מרימה אותי ממנה, וקמה לכיוון המטבח.. תפסתי לה את היד "לא הבנתי מה הבעיה?" שאלתי מסתכל לה בתוך העיניים "הבעיה היא שזה לא יקרה, ושאני לא יפול למשחקים האלו, ושזהו, שנסיים לסדר הכל, ונלך" היא אמרה לי וחזרה לבשל, הסתכלתי עליה באופן מוזר, לא הבנתי את האופי הזה שיש לה.
האוכל היה מוכן, סיימנו לערוך את השולחן, והיא כתבה מכתב שרשום בו "מקווים שתהנו מהארוחה הזו" הניחה על השולחן, ושנינו יצאנו מהבית. הנחנו מפתח אחד מתחת לשטיח שמיועד לרון, כמו שקבעתי איתו, ואחד בארון חשמל, שמיועד לולן, כמו שאמה קבעה איתה. יצאנו לאוטו שלי, ישבנו שם, בדממה מוזרה, הסתכלתי עליה בזמן שחיכנו לראות מתי הם מגיעים, היא התמקדה בלבדוק מתי שניהם מגיעים ואני… אני התמקדתי בה.
שפתאום ראינו את רון חונה ונכנס לבית שלי, דקה אחרי זה ראינו את ולן, מגיעה במונית ונכנסת גם היא, השלמנו את המטרה שלנו.
נסענו לבית של אמה, הדממה לא פסקה, רציתי למשוך אותה ולנשק אותה, להגיד לה שאני אוהב אותה…
נכנסו לבית שלה, היא סגרה את הטלפון שלה, אני את שלי כדי שהם לא ירתנו בנו.
התיישבתי בספה, היא ישבה במטבח וקראה בשולחן הגבוהה ספר, הבטתי בה מידי פעם תוך כדי שאני מנסה לפענח מה הסיפור שלי איתה, או להיפך..
"טוב אני עולה להתקלח, בלי בלאגן" היא אמרה לפתע ושברה את הדממה ששררה בחדר, ועלתה למעלה. הבנתי שאני חייב לעשות משהו בנושא, לגרום לה להרגיש שאני אמיתי, אז החלטתי לנקןט צעד, אז עליתי אחריה למקלחת, פתחתי את הדלת של השירותים בשקט, וראיתי אותה מפעילה את המים כדי שיתחממו.. והיא הייתה בלי חולצה, רק עם חזייה, ועם המכנס הקצר שלה…הגוף שלה כל כך סקסי, היא בכללי יפה ומושכת, נכנסתי, וסגרתי את הדלת "מה אתה עושה?" היא צרחה עליי כשנכנסתי, ולקחה מהר את החולצה שלה כדי להסתיר את החזייה שלה "אני רוצה להבין מה הקטע שלך?!" עניתי לה שאני מתקרב אלייה "אתה לא יכול להבין את הקטע שלי כשאני אסיים להתקלח? דווקא עכשיו?" היא ענתה כועסת "כן" עניתי "דווקא עכשיו" הוספתי "מה הקטע שאת מנשקת אותי ואז פשוט מתעלמת ממני שעה כמו ילדה בת שלוש, לא בא לך להפסיק?" שאלתי אותה רותח מזעם, מהעובדה שהיא מתעלמת ממני, כי זה אף אחד לא עשתה, ואף אחת לא עוררה בי את מה שהיא מעוררת בי "לי אין שום קטע, וזה לא ילדה קטנה, אני לא רוצב להיות אחת מבין המאות שכבר היית איתן" היא החזירה לי בכעס "אבל את לא אחת מהן" אמרתי לה בקול גבוהה, מחזיק את הראש שהיא לא מבינה בכלל מה אני מרגיש "אה כן?" היא שאלה "מה שונה בי? שאני אחות של חבר?" היא שאלה כועסת כשהיא לא מאמינה לזה שהיא לא אחת מהן, הסתכלתי עליה כמה שניות "מה ששונה בך זה שאותך אני באמת אוהב" אמרתי בקול גבוהה יותר, קול כועס, התקדמתי אליה ונישקתי אותה ישר, בלי לחשוב, הצמדתי אותה תוך כדי הנשיקה לקיר שמתחת לדוש, כשאנחנו מתנשקים ובד בבד נרטבים, החולצה שהסתירה את החזייה שלה נפלה לרצפה, והגוף שלה היה צמוד לשלה, הלשונות שלנו התנגשו באהבה גדולה, השיער הארוך שלה הפריע לנשיקה הסוערת, אז ביד אחת תפסתי אותה מהמותן, וביד השנייה לקחתי את השיער שלה לאחור… זו הייתה נשיקה ארוכה, והכי טובה שנתתי כל החיים שלי, למישהי הכי טובה שהייתה לי כל החיים.
התנתקנו מהנשיקה, והיא העיפה אותי אחורה, הסתכלה עליי במבט זועם "אני מבינה שלא התעייפת לשחק בנשים" היא אמרה שזולגת לה דמעה, והיא מנגבת אותה במהירות "בי אתה לא תשחק, והמילים שלך לא יקנו אותי" היא אמרה כועסת כשהיא לא מאמינה לי, הופתעתי…הייתי הכי כנה בעולם, איך זה יתכן בכלל שהיא כזו?! "את רצינית איתי?" שאלתי לא מאמין שזו התגובה שלה למשמע הכנות שלי "יונתן, אני נשבעת לך שאני שונאת אותך!!!" היא אמרה זועמת, על סף דמעות, והעיפה אותי מהשירותים… אני עם ההיסטרית הזו גמרתי.

נקודת מבט אמה
הוא יצא מהשירותים, נעלתי, וישבתי לבכות כמו מפגרת,כי אני כן אוהבת אותו, מכל הלב, כמו שבחיים שלי לא התאהבתי.. ומבחינתו זה פשוט משחק, ואני בטח מספר 300 ברשימה הארוכה שלו, רציתי למות, שהאדמה תקרע לשני חלקים.
סיימתי להתקלח, לבשתי פי'גמה, הברשתי את השיער, וירדתי למטה להכין לי תה, ירדתי בחוסר רצון, מין פחד לראות אותו.
כשירדתי ראיתי אותו עם מישהי, גיחכתי לעצם העובדה שהוא לא מבזבז את הזמן שלו, לעובדה שצדקתי, שהוא לא מרגיש כלום והכל זה סתם המצאות כדי להוסיף אותי לרשימה שלו. הכנתי לי תה, והרגשתי כל כך רע שפשוט התחשק לי לשים מלח ולא סוכר "מתוקה" לפתע הילדה הזולה הזו אמרה והפנתה אליי את מבטה, את יכולה להכין לי קפה בבקשה" היא אמרה לי משום מקום, כשהיא מחובקת איתו.. הייתי בשוק "נראה לך שיש לי פרצוף של עוזרת?" שאלתי אותה "את האמת שכן" היא אמרה וחייכה "למה שלא תשתקי מטומטמת אחת" אמרתי מתקדמת אליה, והיא קמה מולי ,כשהיא גבוה ממני בכמה סנטימטרים "אוי מתוקה, בת כמה את?" היא צחקה עלי, חייכתי חיוך של 'את הולכת לחטוף' ואחרי כמה שניה משכתי לה בשיער, ויונתן הפריד בינינו "איה בהמה!" היא צעקה וסידרה את השיער "שתהיה לבד תקרא לי" היא אמרה, לקחה את התיק שלה, והלכה.. הוא הסתכל עליה, והסתובב אליי "מה הבעיות שלך?" הוא התעצבן עליי "שום בעיות, אף אחד לא ידבר אליי ככה, ובטח שלא הבובת ברבי הזו" עניתי לו כועסת.. הוא עמד להגיב, לצרוח עליי כשבידיוק ולן ורון נכנסו מחובקים, כבר הבנתי שהם זוג.. חייכתי כמו ילדה בגן שמקבלת סוכרייה.. הלכתי לחבק אותם, יותר נכון רצתי "יאא" קפצתי מאושר "אתם ביחד סוף סוף" אמרתי מאושרת מידיי "כן" רון אמר מביט בולן בחיווך, ומפנה אליי את המבט שלו "והרעיון הזה היה שלך בטוח" הוא קבע כשהוא כבר מכיר אותי "ברור שהוא שלי" חייכתי "אתה רואה עוד מישהו פה עם שכל?" אמרתי כלעג ליונתן "טוב אנחנו הולכים" רון אמר ועלה עם ולן לחדר שלו.