מנוגדים- אמה ויונתן פרק 15
נקודת מבט יונתן
איך שהיא נישקה אותי, נשיקה הכי טובה שקיבלתי בכל החיים שלי, רציתי לא לעזוב אותה בחיים, הרגשתי שההתנתקות קרבה…השתחררנו מהנשיקה, והסתכלנו אחד על השנייה, במשך כמה שניות העיניים שלנו ננעצו אחד בשנייה "מה זה אומר?" שאלתי אותה בחיוך, היא הורידה מבט והבנתי שאין סיכוי "זה אומר,שאם רק תעז לבגוד בי, או לרמות אותי, אתה תצטער על היום שבו הכרת אותי" היא חייכה ונישקה אותי שוב, הייתי בשוק "אל תדאגי, אני גבר של אישה אחת" אמרתי בחיוך, עם יד על הלב "כן ראינו" היא אמרה בציניות, חייכתי, נישקתי אותה ולקחתי לה את היד כדי שנלך בחזרה לאולם, אבל היא תפסה לי את היד "לא" היא אמרה ובלמה אותנו "מה את לא רוצה לחזור לרקוד?" שאלתי אותה בצחוק "אני אחזור, ואז תבוא אחרי" היא אמרה שכלפתע אחז בה הרעיון הזה שדי העליב למען האמת "מה קרה? את מפחדת מאיך שיסתכלו עלייך?" לעגתי לה "לא מפגר, אני לא חושבת שכדיי שככה אח שלי יגלה עלינו" היא החזירה לי תשובה מספקת, והבנתי שהיא צודקת.. אני עוד רוצה לחיות.
היא יצאה ראשונה, ואני יצאתי אחרי כמה דקות והתישבתי ליד רון "נו מה קרה?" הוא שאל מסתכל עליי, מצפה לתשובה מסוימת "כלום, סתם המשכנו לריב" שיקרתי "בוא נלך לבית שלך אחי" הצעתי לו במהירות כדיי לגרום להפסיק לשאול שאלות,הוא הסכים, הברזנו משאר היום, ורק חיכיתי שאמה תגיע כדי שנוכל לספר לו.
רון עלה לחדר שלו להתקלח, ואני חיכיתי בסלון,בשקט, צופה בטלווזיה…עד שפתאום אמה נכנסה, והסתכלה עליי "רון?" היא צעקה, והוא לא ענה לה, אז היא ניצלה מהר את ההזדמנות לבוא לנשק אותי, היא ישבה על הברכיים שלי בספה, והתנשקנו מלא… עד שהיא נזכרה שכל רגע הוא יכול לרדת, וניסתה לרדת ממני, אבל לא אפשרתי לה "די,עוד קצת" התחננתי בפניה, כשאני ממשיך לנשק אותה "לא, דיי!! הוא ירד" היא ניסתה להתנגד, ולא הצליחה "נו,יקח לו זמן עד שהוא ירד" אמרתי והמשכתי לנשק אותה, והיא כבר הפסיקה להתנגד לנשיקות שלי "אפשר לדעת מה קורה פה?!?!" רון צעק כשהוא יורד במדרגות, כועס, מתקדם לכיווננו, כאילו הוא רוצה להרביץ לי, ושנינו נעמדנו במהירות כשאמה עומדת מוליי על מנת למנוע את המכות העתידיות שלו "לא,חכה רון, אני אסביר לך" היא אמרה, מנסה להרחיק אותו ממני "מה תסבירו? שהוא חבר שלי ותוך כדי הוא חרמן מת עלייך?" הוא ענה זועם, עוד שנייה רוצח מישהו "לא, חכה אחי, אני באמת אוהב אותה" עניתי לו בשיא הרצינות, בהתגוננות "כן,וגם אני אותו, ואנחנו ביחד" אמה המשיכה את דבריי "לא אתם רוצים להוציא אותי מדעתי שניכם" הוא התחרפן מעצבים כשאז ולן נכנסה "מה קורה פה?" היא שאלה מתקרבת לרון "קורה שהחברה שלך, והחבר שלי, זוג" רון אמר רותח מעצבים יותר מתמיד "יאא, באמת? סוף סוף" היא אמרה שמחה, ורצה לחבק את אמה "סוף סוף? את שומעת את עצמך" רון כעס, ושאל לא מבין, שכולנו נגדו כביכול "מאמי, תפסיק, זה כבר המון זמן שיש בינהם משהו, וסוף סוף הם הופכים לזוג" ולן אמרה לו ברוגע, על מנת להרגיע אותו ויצרה את ההפך הגמור "סליחה?" הוא התעצבן "המון זמן? יש עוד משהו שאני לא יודע?" הוא כעס שהותרנו אותנו מחוץ לעיניינים "כן אחי, אבל אני באמת רציני בנוגע אליה" אמרתי לו, וולן תפסה אותו, הושיבה אותו והרגיעה אותו… עד שאמה הייתה חייבת להוסיף שמן למדורה, כמו תמיד "וחוץ מזה, אני לא חייבת לך הסברים, זה החיים שלי!! ואני אהיה עם מי שאני רוצה" היא צעקה עליו עד שהוא סוף סוף נרגע "לא, את לא תהיי עם מי שאת רוצה!!" הוא כעס עליה, ועמד עצבני בחזרה "תגיד אתה שומע את עצמך? שאתה הפכת לזוג עם ולן אני אמרתי לך משהו?" היא שאלה אותו בלי לצפות לתשובה הגיונית "זה לא אותו דבר, הוא משחק בנשים, היא לא משחקת בגברים" הוא ענה "שיחק בעבר, שמעת? הוא באמת אוהב אותי, ואני מאמינה לו, ואם אתה לא, תחנק" היא צרחה עליו, ועלתה לחדר שלה כשולן בעקבותיה… אני ורון נשארנו לבד, והוא היה ממש עצבני, הרגל שלו רעדה מעצבים "תקשיב אחי, אתה החבר הראשון שלי כאן, וכמו שאתה התחייבת לולן והתאהבת בה, אז קורה לי אותו דבר לאמה, ואני מבטיח לך שאני כנה, ואני לא אפגע בה או יעשה שום דבר שהיא לא תרצה" דיברתי בשיא הכנות, הוא הסתכל עליי לאחר כמה שניות והתישבנו "מצטער אחי שהגבתי ככה, זה מחרפן אותי המחשבה שמישהו יגע בה" הוא אמר דואג "אל תדאג" חייכתי, והוא חייך חזרה "תזהר עם אחותי אה?" הוא הזהיר אותי "אל תדאג" עניתי לו בחיוך.
נקודת מבט אמה
האח הזה מוציא אותי מדעתי, אני לא מבינה מי הוא חושב שהוא בכלל כדי לשלוט לי על החיים… עליתי לחדר עם ולן, וישבתי על המיטה, כועסת יותר נכון זועמת! "אני לא יכולה להבין אותו" רתנתי "הוא דואג לך זה הכל" ולן ענתה, מנסה להבין את הצד שלו "הוא לא, הוא אוהב להיות בשליטה על הכל" עניתי כועסת, מחפשת טענות רעות כלפיו "כן, מזכיר לי מישהי" היא אמרה בציניות, מתכוונת אליי וחייכתי "יאלה,נרד למטה?" היא הציעה, והסכמתי.
ירדנו במדרגות, וראינו אותם יושבים במטבח, שותים כל אחד בירה, צוחקים כאילו כלום לא קרה לפני רגע, "זהו? החיה נרגעה?" שאלתי בציניות את רון, כדי להציק, ויונתן חייך "חיה תקראי לחבר שלך, לא לי" רון צחק, הלכתי לכיוון יונתן, ונישקתי אותו "טוב זה שאישרתי את הסיפור הזה, לא אומר שאני צריך לראות את זה מול העיניים!!" הוא כעס וולן הלכה לנשק אותו כדי שישתוק, הם התנשקו ושקעו בנשיקה עד כדי כך שהם שכחו בכלל שאנחנו בחדר "טוב די, לעצור, אתם נסחפים!" אמרתי, ושניהם צחקו.
הלכתי למזוג שתי כוסות מים, והבאתי ליונתן ורון "מה את עושה?" יונתן שאל לא מבין, לקחתי את שתי הבירות שלהם, ושפכתי לכיור בזמן שהם צועקים "היי" בקול הגברי והעמוק שלהם "שצמאים שותים מים, תלמדו!" אמרתי מרוצה, וזרקתי את שני הבקבוקים למחזורית.. רון לא היה מופתע, והוא לא לקח את זה כמשהו חדש, הוא רגיל כבר "אתה לא אומר לה כלום?" יונתן שאל את רון כדי שיגיב למה שעשיתי "מה אני אגיד לה? כבר התרגלתי" הוא ענה, וחייכתי מרוצה "יש לך משהו להגיד?" איימתי על יונתן "לא, מים זה דווקא סבבה" הוא אמר שותה בחוסר רצון את המים "אולי נצא לאכול ארוחת ערב ביחד?" ולן הציעה ואני כמובן שהסכמתי.
ירדנו מהכיסאות, והלכנו לסלון "טוב, הלכנו להתארגן" אמרתי "לעזור לך?" יונתן שאל בצחוק, ורון הביא לו מכה בכתף על מנת שידע את מקומו.
תגובות (1)
המשך