מנוגדים- אמה ויונתן פרק 17

נקודת מבט יונתן
הקשר שלי עם אמה מעולה, טוב לי איתה, אני מרגיש שאני באמת מתאהב, בחיים לא הרגשתי רגשות כל כך חזקים למישהי.
עבר כבר שבוע וארבעה ימים מאז שהפכנו לזוג, בזמן הזה הכרתי אותה יותר לעומק, את הסיפורים האישיים שלה, את ההומור שלה, את האופע המורכב שלה… היו גם הרבה סצנות קנאה, המון היסטריה, התחלתי לדחות בנות… אני לא מכיר את העניין הזה של לדחות בחורות.. זה קצת קשה, אבל צריך לפעול נכון.
עוד יומים יש את המופע של אמה, היא כל הזמן עסוקה עם ולן, לירון, ושאר החברות והחברים שלה בחזרות למופע… אני, רון יניר ושון החלטנו לפרוש מההופעה כי אין לנו מה לחפש שם יותר, המטרה שלי אז הייתה להכיר בנות, מה שכרגע אני מנסה להימנע. קמתי בבוקר, בבית של אבא שלי, ישנתי שם…התקלחתי והתארגנתי לבית ספר וירדתי לאכול איתו ארוחת בוקר בזמן שהוא ישב שוב עם המסמכים שלו, כשהדבר האחרון שמעניין אותו זה אני "בוקר טוב" הוא אמר מרוצה "בוקר טוב מאוד" עניתי מרוצה גם לנוכח השינוי שחל בחיים שלי בעקבות אמה "אתה יודע מה קורה עוד חמישה ימים?" הוא שאל אותי, מצפה לתשובה מהירה והבטתי בו לא מבין "את האמת שלא" עניתי בכנות "עוד חמישה ימים זה הבחירות, ויש לי הרגשה חזקה שאני אבחר.. אז תתכונן, אבא שלך הולך להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל" הוא אמר נרגש, ואותי זה לא באמת עניין, ידעתי שהוא יהפוך לאדם גרוע יותר ממה שהוא עכשיו, שהתפקיד הזה יעלה לו לראש, זה לא שימח אותי בכלל "אני לא יודע מה לעשות עם השמחה שבי, איך לבטא אותה" עניתי בציניות, כנראה שנדבקתי מאמה… ואבא שלי שם לב לעניין "החברה הזו שלך לא עושה לך טוב" הוא אמר כועס ולא מרוצה ממנה, שבגללה אני מדבר אליו בחוצפה, הרי אסור לי, לבן של יאיר ראש הממשלה הבא לדבר באי כבוד "טוב אבא, תעצור כאן, אל תדבר על אמה ככה!" עניתי לו בזעם, כמו שבחיים לא דיברתי אליו, לא הייתי מוכן שהוא ידבר על אמה איך שהוא רוצה "אתה לא תדבר אליי ככה חצוף!!" הוא זעם, וקם מהשולחן. אני לא יודע מי נותן לו לרוץ לראשות הממשלה….הלכתי עצבני יותר מתמיד לבית ספר,נכנסתי לרכב ונהגתי, העצבים שהצטברו בי גרמו לי בעוד שנייה אחת לעשות שטויות בכביש, אבל נרגעתי.
נכנסתי לבית הספר, והדבר הראשון שראיתי מולי, היה את אמה יושבת על הספסל, בישיבה מזרחית,מהופנטת לספר, ישר עלה לי החיוך לפנים. הלכתי אליה והיא לא שמה לב שאני מתקרב מרוב שהיא הייתה מהופנטת לספר… ישבתי לידה, חטפתי לה את הספר מהיד, ונישקתי אותה כשאני עוטף את הידיים שלי מסביב למותניים שלה, ומיד היא הניחה את הידיים שלה סביב לצוואר שלי "זהו, די, עכשיו הספר" היא אמרה מתנתקת מהנשיקה אחרי כמה שניות "די תפסיקי לקרוא, תהיי איתי קצת" אמרתי כמו ילד קטן שזקוק לסוכרייה "אבל בידיוק הייתי בקטע מותח" היא אמרה מנסה להגיע אל הספר ולבסוף הצליחה לחטוף לי אותו מהיד.
היא המשיכה לקרוא את הספר, והבנתי שהיא לא תפסיק לקרוא, שהספר הקטן הזה "הביס" אותי, אז פשוט שתקתי, ובשנייה נזכרתי בעצבים שאבא שלי עורר בי היום בבוקר, כל כך כעסתי שוב שלא היה ניתן שלא להבחין בזה "מה קרה לילד הכי חתיך, ומושלם בגלגסיה?" אמה שאלה כששמה לב לכעס שלי, והניחה את הספר בצד- זה היה נס "כלום, יש לי אבא מפגר" אמרתי מסתכל עלייה "כן שמתי לב" היא אמרה בגיחוך, בלי שום בושה, וחייכתי מהיחווד הזה שלה "מה?" היא שאלה לא מבינה "אני אומרת את האמת" היא ענתה לי בכנות "מה הוא עשה?" היא שאלה לאחר כמה שניות שהביטה בי "אמר לי לעזוב אותך כי יש לך 'השפעות רעות' עליי" עניתי לה, וידעתי שהיא הולכת להעליב אותו עוד מעט "אה לא.. אני אהרוג את הזקן המפגר הזה!!" היא אמרה בשנאה כלפיו, וצחקתי ממנה "ומה עשית?" היא שאלה מודאגת, לפי הבעת הפנים שלה זה נראה כי היא חושבת שבכלל לא התעמתתי איתו, שלא היה לי את האומץ, כי לפי ההיכרות הקודמת שלנו לא נראתי אדם שהיה עושה את זה, מתעמת עם "מקור הכסף" בשביל בחורה "אמרתי לו שלא ידבר אלייך ככה" עניתי עם רצון לספק אותה, לשמח אותה, ושיניתי לה את כל מה שהיא חשבה על הפחדות שלי מול אבא שלי "אתה הגנת עליי?" היא שאלה מאושרת "כן, נראלך שהייתי נותן לו לדבר אלייך ככה?!" אמרתי שאני מסתובב אליה לחיבוק ונשיקה ארוכה, שתרגיש את כמות האהבה שלי כלפייה "מאמי, אני גאה בך! אבל אל תתיחס אליו, תעשה כאילו הוא לא קיים" היא אמרה לי בשיא הפשטות "כאילו זה כזה קל, אני חי איתו כל יום, אני רואה אותו, הוא המשפחה שלי" עניתי מאוכזב מהמשפחה שנפלה בחלקי "אתה יודע שיש לך אותי ואני בחיים לא אפגע בך, נכון?" היא שאלה כדי לנחם אותי, והאמנתי למה שהיא אמרה "אני יודע יפה שלי" אמרתי בחיוך, ונישקתי אותה שוב… עד שפתאום היה צלצול "אני חייבת לעוף לכיתה, ירשמו לי איחור" היא אמרה משתחררת מהאחיזה במהירות, ומתכננת לרוץ… אבל תפסתי אותה שוב מהיד "די, עזבי את זה, בואי נבריז פעם אחת שניני" שידלתי אותה בנשיקות, אוחז אותה שלא תחמוק ממני "יונתן, אסור לי לאחר! זה יפגע לי בממוצע" היא אמרה בלחץ, מתסכלת לכל כיוון לראות שהמורה לא נכנסת, השתחררה מהחיבוק שלי, ורצה לכיתה.
הייתי הרבה זמן בחוץ, לבד, חושב על כל הבעיות עם אבא שלי… עד שראיתי בספסל האחורי את יניר, רון ושון יושבים, ומעשנים, הצטרפתי אליהם "קשה החיי נישואים האלו אה?" שון שאל ביאוש כשבידיוק התיישבתי "כן, אתמול יצאנו לקנות בגדים…היא הרגה אותי" יניר הגיב עייף לדברי שון וצחקתי ממנו "לקחה אותך לקנות בגדים? זהו?" שאלתי בלגלוג "חובבן, לפחות יכולת לדבר איתה בין לבין, אמה שכבה עליי כשהיא קוראת ספר, ולא יכולתי לומר מילה או לראות טלווזיה, זה נראה לכם אנושי?" שאלתי מיואש גם אני, והם צחקו "כן, יש בזה צדדים שלילים" רון אמר "אבל די, אנחנו אוהבים אותן והכל טוב" הוא הוסיף, מנסה למצוא את הדברים החיובים שבחיי הזוגיות… כשפתאום עברו לידנו שלוש כוסיות, קלות להשגה, אחת יותר טובה מהשנייה, בהינו בהם, והעיניים שלנו עקבו אחריהן בזמן שהן הלכו "קשה!" אמרתי ממשיך להסתכל על הגוף שלהן, עורר בי חשק לשכב עם אמה כבר, בכל זאת, אני גבר, וזה אחד היצרים שלנו….אבל אני כל כך אוהב אותה שאני לומד לשלוט על עצמי,דבר שפעם לא ידעתי… היא שינתה אותי המון "טוב נקום לכיתה?" יניר הציע הצעה מיותרת "בכל זאת צריך ללמוד" הוא הוסיף… בתכלס הוא צודק, קמנו בעייפות מהספסל, לנסות להשלים את הדקות האחרונות של השיעור, להראות נכונות לפחות…ובדיוק היה כבר צלצול להפסקה "חבל, מאוחר מידי" צחקתי וחזרנו לשבת… כשהילדים התחילו לצאת להפסקה, אותן בנות ממקודם התקרבו לכיווננו, חששנו, זה הפסקה…בכל רגע הבנות יכולות לצאת, ואנחנו לא יכולים פשוט לגרש את אותן בנות "היי בנים, מה קורה?" הן שאלו, והתיישבו בספסל מולנו… ניסינו להתחמק איכשהו… אבל היה מאוחר מידי, עם חוסר המזל שיש לנו, ארבעת החברות שלנו יצאו ביחד, והתקדמו אלינו… כשהן הגיעו, אמה ישבה עליי, ונישקה אותי, ושאר הבנות עשו אותה פעולה עם החברים שלהן, יכול להיות שהן התבגרו, והן בכלל לא חושדות בנו?! שמחתי מזה, הייתי מרוצה מאוד…עד שהבחורות האחרות הלכו, והחברות שלנו קמו מאיתנו ונעמדו מולנו, לא ממש הבנו מה קורה… "מה קרה מאמי?" שאלתי את אמה לא מבין מה השתנה "אפשר לדעת מה אתם עושים?" היא כעסה, זעמה לגבי מה שקרה קודם, והבנות האחרות הצטרפו אליה ולטענות שלה, באותה שנייה נפל לי האסימון והבנתי שמה שהן עשו זה על מנת להוכיח לאותן בנות שאנחנו זוגות… הגזמתי עם המחשבה שהן בוגרות "אפשר להסביר?" שאלתי בתמימות, בחוסר רצון להסביר משהו שלא עשיתי " אין שום דבר להסביר, אתם חבורת חרמנים שלא מסוגלת לשלוט ביצרים שלה" היא צעקה עלינו והביטה בי…לנו נמאס מההתנהגות הילדותית הזו שלהן, אז החלטנו לקום מהספסל, להתעלם מהן וללכת… וכך היה "אתם עוד הולכים? חבורת פחדנים!" שני החברה של יניר אמרה לכיווננו "מה את מצפה? גברים, לא לוקחים אחריות!" ולן ענתה לה, על מנת ליצור אצלנו זעם…הניסיון להתעלם לא עבד, כשרון שבר את הניסיון הזה… הוא התקרב לולן ולקח אותה לצד, כל אחד את החברה שלו לצד אחר, וכך וגם אני עם אמה "נו מה תגיד לי? שאני מדמיינת? אה אולי היא באה לקחת שיעורי בית? או שאולי היא רק ביק…" היא העלתה טענות מופרכות, ולא הפסיקה לדבר, אני השתעממתי, הייתי חייב להשתיק אותה…כמובן שעשיתי זאת רק באמצעות נשיקה "מה אתה עושה מפגר?" היא כעסה עליי והרחיקה אותי ממנה, שוב נישקתי אותה, והיא שוב ניסתה להתנגד… וכך הלוך ושוב, עד שהיא נרגעה, ואז כן, אז יכולתי להסביר "הן באו ולא רצינו לנפנף אותן, אבל לא התחלנו איתן" אמרתי מחבק אותה מהמותניים, ומסביר בשלווה "בטוח?" היא שאלה והנהנתי בבטחון "סליחה" היא אמרה והורידה את הראש "אני יודעת שאני מגזימה, אבל לא יודעת אני כזו" היא הוסיפה מרימה אליי את הראש, חייכתי ונישקתי אותה.