מנוגדים-אמה ויונתן פרק 18

נקודת מבט אמה
היום זה יום המופע, יום מלא ברגשות, בשמחה, בהתלהבות… יום לפני המופע, יונתן ישן אצלי..הוא נאלץ לראות את הסרט "גריז", הוא רק לא יודע שהוא יצטרך לראות את הסרט הזה שוב ושוב.
קמתי בשעה חמש לפנות בוקר מההתרגשות, לא הצלחתי לחזור לישון, הבנתי שאני אשאר ערה עד הבוקר אז לא נלחמתי… הבנתי שאני צריכה וחייבת אנרגיה טובה לפני המופע, אז החלטתי לצאת לרכב על גלגליות.שטפתי פנים, וחזרתי לחדר… עשיתי טיפה רעש שגרם להתעוררות של יונתן "מה את עושה ערה בשעה הזו?" הוא שאל לא מבין, ורדום עם עיניים סגורות "יוצאת להחליק" אמרתי צוחקת, ונישקתי אותו…שלפתע, באמצע הנשיקה, אחז בי רעיון "מאמיי אולי תבוא להחליק איתי?" אמרתי והערתי אותו משינה, ולא אפשרתי לו לחזור לישון "תגידי התחרפנת?" הוא שאל וכיסה את כל הגוף "מה למה?" התעצבנתי שהוא לא זורם "אחד כי חמש בבוקר, ושתיים אני לא יודע להחליק" הוא ענה עייף, חייכתי, לקחתי לו את היד, וסחבתי אותו לשירותים לשטוף פנים…הוא היה כבד, הוא הניח עלי את היד כאילו הוא שיכור- שיכור מעייפות…אבל בסוף הוא נכנע ושטף פנים, חזרנו לחדר שלי, והבאתי לו גלגליות נוספות "די, אל תעשי את לי זה; אני לא יודע להחליק אני אפול" הוא אמר בלחץ "די מאמי בבקשה!" אמרתי מחבקת אותו ומנשקת אותו בכל חלקי הפרצוף שלו כשהוא עוצם עיניים מהעייפות "טוב מעצבנת" הוא אמר בהיכענות… אני הלכתי להתארגן,לבשתי ג'ינס ארוך כהה,עם קרעים, חולצת טריקו לבנה, ומעל ג'קט ג'ינס בצבע זית ארוך, שמגיע מתחת לישבן, נעלתי את הגלגליות הלבנות שלי, וחזרתי לחדר על מנת לבדוק אם יונתן מוכן, התקדמתי לחדר, וכשנכנסתי ראיתי אותו מסתבך עם הגלגליות, הוא היה ממש חמוד "לא ככה" צחקתי על הדרך שבה הוא נעל את הגלגליות, ועזרתי לו…הוא קם, והתנדנד, כי הוא לא הצליח להיות יציב… עזרתי לו כל הדרך יציאה מהבית, והתחלנו את המסלול… בהתחלה הוא לא הצליח להשתלט על עצמו, עד שהוא קלט את הרעיון פחות או יותר, והחלקנו שנינו במסלול הקבוע שלי, עם שירים יפים מפעם, רטרו.. לימדתי אותו מהי מוזיקה איכותית, שמתי לב שהוא התחבר למוזיקה, התגלגלנו ביחד, מחזיקין ידיים, הראתי לו כל מיני צעדים יפים, שהוא לא ממש הצליח לעשות… היינו קרובים לפארק והוא כבר התעייף, והתיישב בספסל הכי קרוב "די אני גמור" הוא אמר מתנשף "מה גמור? בוא נמשיך" אמרתי ומשכתי אותו לקום מהספסל "לא די, אני לא יכול יותר" הוא אמר ומשך אותי לשבת על הברכיים שלו בספסל "אני מעדיף לעשות משהו אחר" הוא אמר בחיוך ונישק אותי המון נשיקות בפה, בצוואר ובלחי, לא הפסקתי לחייך, כמו ילדה בת שלוש.. אבל ממש רציתי להמשיך להחליק, אני לא עוצרת אף פעם "יאלה ממשיכים" קטעתי את הנשיקות שלו, ומשכתי אותו בחזרה להחליק, לפחות את הדרך בחזרה.
חזרנו הביתה, פתחתי את הדלת, ונכנסו שנינו שהוא כבר גמור… הוא הלך למקרר, הוציא בקבוק מים קרים, ושתה את כולו בלגימה אחת.. רון ירד במדרגות בדיוק, הסתכל עלי-על הקסדה והגלגליות, ופצח בצחוק "מה אתה צוחק בן זונה?" יונתן כעס עליו והוריד מהר את הגלגליות "רון סתום את הפה" אמרתי לרון, שיפסיק ללעוג לו, והחלקתי לכיוון יונתן "מה אני יעשה? אפשר שלא לצחוק?" הוא ענה מגחך "טוב, אני עולה למעלה להתארגן, יש לנו חזרות אחרונות ועוד שעתיים מתחילה ההופעה" הודעתי להם.. זה מופע בוקר, כי בנוסף לאמנים ומעסיקים מוזיקליים, גם שרים בממשלה יגיעו, נשיא המדינה ואנשי עסקים, לכן נקבע שהבוקר זה הזמן הטוב ביותר "אני אשב שורה ראשונה" יונתן אמר לי בחיוך, כמובן שחייכתי בחזרה.

נקודת מבט יונתן
אמה עלתה להתארגן, ואני התיישבתי עם רון בספה "היא הרגה אותי" אמרתי בלחש, מסתכל לאחור על מנת לוודא שהיא לא שומעת שום מילה, ולא יהיה לי צרות איתה "תתרגל, זה העסק בזוגיות" הוא ענה שהוא מבין את מה שאני עובר "חתיכת סיפור" אמרתי מחייך "ועוד שהחברה שלך זו אחותי, שהיא כבר סיפור בפני עצמה" רון צחק על אמה "היא משוגעת, בחמש בבוקר היא העירה אותי" אמרתי לו בלחש "אותי היא העירה בשלוש כדי לארגן לאמא שלנו מסיבת הפתעה" הוא העלה זיכרון מאחד השיגעונות שלה והתחלתי לצחוק "תגיד? מתי ההורים שלך חוזרים?" שאלתי אותו "טוב,תקשיב טוב עכשיו, ותשמור על זה בסוד" הוא אמר לי כשהוא מתקרב אליי, לדבר בשקט "ביום הראשון של הלימודים אמה חיפשה את אבא שלי בבוקר, אבל לא עניתי לה, לא כי דיברתי בטלפון, כי הוא ואמא שלי נסעו לארגנטינה לדבר עם איש עסקים בנוגע לקריירה של אמה בעניין של שירה וריקוד, שנה שלמה הוא ידריך אותם לגבי הקריירה שלה מכל בחינה אפשרית, ילמד אותם ניהול, כי הם יהיו המנהלים שלה..אנחנו כבר מכירים אותה שהיא לא תתן למישהו אחר לנהל אותה, אבל זו הפתעה, אז אמרתי לה שהם נסעו לחופשה של שנה" הוא ענה לי בסודיות… חתיכת הורים יש להם, רואים שהם אוהבים אותם מאוד… הלוואי והייתי זוכה בהורים כאלו "טוב שתוק, ואל תגיד כלום, אני הולך להתארגן" רון אמר ועלה למעלה כשבידיוק אמה ירדה למטה, מביאה לו סטירה, ובאה אליי… היא ישבה עליי ונישקה אותי "על מה דיברתם?" היא שאלה מסוקרנת, ואני לא יכולתי לומר לה את האמת "כלום, על איזה סרט קומי שראינו, שעוסק בהורות וכאלו" אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש, היא לא הבינה על מה אני מדבר, אבל מיד קפצה לנושא אחר "אפרופו הורות" היא אמרה וחייכתי "אתה מדמיין אותנו נשואים עם ילדים קטנים?" היא המשיכה, והחיוך שלי נפל..זה לא טוב שהיא חושבת על דברים כאלו עכשיו "אני רוצה חתונה צנועה, באיים הקריביים, על החוף…אה ואני רוצה חמישה ילדים, וששנים לפחות יהיו מאומצים" היא סיפרה לי על החלומות שלה איתי ביחד, ואני נכנסתי למצב פאניקה,הפרצוף שלי בהה באוויר מפחד, לא יכולתי להתרכז כבר במה שהיא אומרת "הלו,מה יש לך" היא ניפצה לי את המחשבות "כלום סתם" אמרתי עם חיוך מזויף, לחוץ מהחלמות המשותפים שהיא מתכננת "טוב אני הולכת, תתארגן בנתיים" היא אמרה, נישקה אותי, והלכה… יצאתי דקה אחריה, כי ראיתי שרון לא יורד בחזרה, נסעתי הביתה,הגעתי, והתארגנתי במהירות, לזה אסור לי לאחר.
חזרתי שוב לבית של רון, להקפיץ אותו להופעה שלהן, אין לי כוח לסבול את אבא שלי, שבטוח יהיה שם.