מנוגדים- אמה ויונתן פרק 20
נקודת מבט יונתן
יצאתי עם רון מבית הספר ונסענו לבית שלו, בדרך נזכרתי ששכחתי בבית ספר את הכרטיס אשראי בלוקר שלי..חזרנו לבית ספר,יצאתי מהאוטו והלכתי במהירות האפשרית לכיוון הלוקרים. הגעתי לשם ולקחתי את הכרטיס, עמדתי לצאת וחשבתי לעצמי שאם אני כבר פה אני אלך לראות את אמה..הלכתי לספרייה, וראיתי את ולן ולירון "איפה אמה?" שאלתי בקול, מתקדם לכיוונם "ששש.. כן זה ספרייה" הספרנית אמרה לי והתנצלתי "היא הלכה לפני שנייה למכונות לקנות שתייה" ולן ענתה לי "סבבה תודה" אמרתי והלכתי לכיוון המכונות, כשבדרך רון מתקשר "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו והמשכתי ללכת "איפה אתה?שעה להביא כרטיס?" הוא כעס בטלפון כי הוא חיכה לי באוטו "חכה,אני שנייה הולך לאמה.. הנה אני כבר איפה שהיא נמצאת" אמרתי לו מתקדם למכונות, ורואה אותה מתנשקת עם מישהו אחר.. באותו רגע הרגשתי את הקיבה שלי מתהפכת, את החום עולה מרוב עצבים..לא יודע מה רציתי לעשות "נו מצאת אותה?" רון שאל בצד השני של הקו, ואני ניתקתי..לא ידעתי מה כואב לי יותר, עצם העובדה שהיא בגדה בי או שסמכתי על נשים, למרות שידעתי שהן אותו הדבר… יש צד שלי שרצה ללכת ולהרביץ לשניהם…אבל תפסתי את עצמי,ועפתי משם..חזרתי לרכב של רון, עצבני, ולא ידעתי אם לספר לרון או לא "נו ראית אותה?" רון שאל, ואני היססתי מה לענות לו "לא, בסוף לא מצאתי אותה" החלטתי לשקר לו "תקשיב, אין לי כוח ללכת לשון, אני נשאר בבית נראלי, כואב לי הראש" אמרתי שזו לא האמת, ויש לי תוכנית טובה כדי לנקום באמה.. הוא הסיע אותי לבית הפרטי שלי, החלפתי בגדים, והתקשרתי לאחת הבחורות שאני מכיר.. ביקשתי ממנה שתבוא אליי היום ברבע לשמונה בערב, שנייה אחרי זה סיסמתי לאמה שתבוא אלי בשמונה בערב, ידעתי שהיא לא תדפוק בדלת ותיכנס חופשי כמו שאנחנו רגילים כבר, רציתי שהיא תרגיש רע, שישבר לה הלב, היה בי יצר חזק של נקמה.
השעות עברו, ואני הייתי עצבני שחשבתי על הנשיקה המזדיינת הזו שלהם, היה צלצול וזו הייתה הבחורה שלי-דניאלה, היא נכנסה, הבאתי לה בירה ובפחות משנייה גנבתי ממנה נשיקה "רגע שנייה" היא התרחקה ממני "אתה לא עם אמה?" היא שאלה אותי לא מבינה, הסתכלתי בשעון וראיתי ששמונה והגיע הזמן להתחיל את ההצגה "לא,אמה לא בשבילי, אני צריך משהו יותר טוב" אמרתי לה מחייך והתנשקנו בישיבה על הספה..שמעתי את הדלת נפתחת, וידעתי שזו אמה בדלת "אני לא מאמינה" אחרי כמה שניות אמה אמרה, ושניינו קמנו והסתכלו עליה "ידעתי שאי אפשר לסמוך עלייך" היא אמרה עם דמעות בעיניים "חבל שרק עכשיו גילית את זה" עניתי ברשעות, כאילו לא מזיז לי שהיא גילתה, הרגשתי חרא אבל.. הייתי חייב להציל את הכבוד שלי.. היא הסתכלה עליי זועמת והעיפה לי סתירה "זהו?עשית את הסצנה שלך? ביי עופי" אמרתי זועם עליה "אתה ממש מטומטם!!! איך יכולת?!" היא הסתכלה עליי שהדמעות נופלות לה על הלחיים, אני לא אשקר, כאב לי נורא "בקלות דווקא" אמרתי לה מחייך, ואפילו לא האמנתי לעצמי, היא המשיכה להזיל דמעות והסתכלה על דניאלה בזעם "לכי מפה!" היא צעקה על דניאלה, והוציאה אותה מהבית שלי בדחיפה "אני רוצה הסבר עכשיו לכל זה!" היא צעקה עליי וצחקתי, צחקתי מהעובדה שהיא חושבת שיש לה זכויות לדרוש משהו "אתה עוד צוחק? אתה פשוט חרא בוגד" היא צעקה עליי, רציתי להמשיך בהצגה שבה לא אכפת לי ממנה, ולא יכולתי יותר להתאפק "אני?" צרחתי עליה והיא נבהלה "עמדת מול מראה שאת יכולה להגיד לי את זה?" המשכתי לצרוח עליה והפכתי לאדום מרוב עצבים "על מה אתה מדבר?" היא נראתה לא מבינה "אל תשחקי אותה, כי אני שונא את המשחקים האלו!" רתחתי "אני באמת לא מבינה אותך" היא ניגבה את הדמעות שלה.. זרקתי את החפץ הראשון שראייתי על הרצפה, מהחוצפה שלה להמשיך לשקר..והיא הלכה צעד אחורה "את הלכת ודחפת לשון לילד הראשון שנראה לך טוב, ואת אומרת לי בוגד?!" התעצבנתי מהחוצפה שלה וישבתי על הספה זועם, לפתע נראה שהיא מבינה על מה אני מדבר "לא,רגע, יונתן תקשיב" היא אמרה מתיישבת לידי, ונגעה לי ביד "מה תקשיב? מה חשבתי,שאת שונה.. ואת כמו כולן בסוף" העפתי את היד שלה ממני, והיא המשיכה לבכות "זה לא נכון! הוא נישק אותי, ודחפתי אותו ממני.. באתי עכשיו בשביל לספר לך את זה" היא אמרה לי, חייכתי למשמע המשפט ההזוי הזה "את חושבת שנולדתי אתמול אה?" שאלתי בכעס והסתכלתי עליה "אין לך בושה!" קמתי והיא קמה אחריי.. עמדנו אחד מול השנייה "עופי מפה" סימנתי לה עם העיניים לכיוון הדלת "אתה לא מאמין לי?" היא שאלה כעוסה "ביי" עניתי לה ולקחתי אותה לדלת, אבל היא נעצרה על מפתן הדלת, והסתובבה "תודה רבה באמת, אל תאמין, אני מקווה שתגלה את האמת ותבין שטעית..חשבתי שיש בינינו אמון אבל מסתבר שטעיתי" היא אמרה בכעס, יצאה, וטרקה את הדלת..הלכתי למקרר,ומזגתי לי שתייה, השתכרתי ולא יכלתי לזוז,התנדנתי, והתקשרתי לכמה בנות… רציתי לגרום להן סבל.
נקודת מבט אמה
הלכתי לבית של ולן בוכה, רציתי שהאדמה תחצה לשתי חתיכות גדולות, ושאני יבלע בה…לא האמנתי שהוא יחשוב עליי ככה.
הגעתי לבית שלה,עלינו לחדר, וסיפרתי לה הכל "אני לא מאמינה,הילד הזה הוא חתיכת אידיוט!" היא אמרה "אני יודעת, זה היה טעות להיכנס לקשר רציני איתו" התחרטתי כל כך על ההחלטה המפגרת שנקטתי אז באותו יום "אני לא יודעת מה לעשות עכשיו" אמרתי חסרת אונים, שדמעה זולגת לי מהעין "אני לא רוצה לספר לרון" הוספתי "מאוחר מידי" הוא אמר ונכנס בדלת זועם "אני ארצח אותו! אני נשבע לך!" הוא אמר, ויצא מהדלת.. אבל ולן תפסה אותו והחזירה אותו לחדר, חששתי מאח שלי, כשהוא כועס הוא אסון "תפסיק! אל תעשה כלום" אמרתי לו "לא לעשות כלום?הבן זונה הזה התייחס לאחותי ככה ואני אמןר לשתוק?" הוא זעם "כן, אתה לא אמור להתערב ברור?" אמרתי לו "ברור" הוא ענה ולא האמנתי שהוא לא יעשה דבר.
תגובות (0)