מנוגדים- אמה ויונתן פרק 21

נשארתי לישון אצל ולן,לא רציתי ללכת הביתה בכלל.
קמנו בבוקר,ולן התארגנה… כשהיא סיימה נסענו ישר לבית שלי כדי שאני אוכל להתארגן גם…נכנסתי הביתה,וראיתי את רון מכין ארוחת בוקר כרגיל.. עליתי לחדר, התקלחתי,התלבשתי במהירות וירדתי לשבת לאכול..הייתי עם מצב רוח על הפנים, רציתי להרוג מישהו… רציתי להרוג אותו.
כשישבתי בשולחן ראיתי את רון יותר עצבני מתמיד "רון אתה לא צריך להיות עצבני" אמרתי לו בזמן שהוא הפנה את כל הכעס שלו לטוסט המסכן "למדתי מהסיפור הזה שאני לא צריכה לסמוך על בנים כמוהו, וזה הכל, תאמין לי שכואב לי, ומאוד.. כי אני כן אוהבת אותו, אבל אני לא אשב ואבכה בגללו, אף אחד לא יהרוס לי את החיים!" אמרתי בהחלטיות ובשיא הרצינות, שמתי לב שרון נרגע קצת, אבל אני מכירה אותו, שום דבר לא ירגיע אותו… "תמיד קינאתי בתכונה הזו שיש לך, החוזק הזה שלך, שאת עוברת משהו קשה ולא מוותרת או מרחמת על עצמך" הוא אמר בחיוך… ואז נזכרתי שיש לו את הצדדים הרגישים שלו, קמתי לחבק אותו ולנשק אותו, וניסיתי לחזור להיות כמה שיותר אמה של תמיד.
קמנו מהשולחן, ויצאנו לבית ספר..כשהגענו המורה הודיעה לנו שיש שעה ראשונה חופשית לכל הבית ספר,רציתי להרוג אותם, מה הקטע בשיעור חופשי?! זה היה אמור להיות שיעור מתמטיקה, השיעור האהוב עליי, שיש לי אגרסיות אני פותרת תרגילים במהירות ומשחררת עצבים… אז חשבתי לפתור את בעיית העצבים שלי בדרך השנייה-ריקוד.
רציתי ללכת לאולם הריקודים…עד שפתאום התפתח קרב מכות בשכבה,כשניגשתי לראות מי זה, ראיתי את רון ויונתן שילדים מפרידים בינהם "בן זונה!! אני אמרתי לך לא להתעסק איתה נכון?!?!" רון צעק לעברו של יונתן בזמן שתופסים אותו "לא ידעתי שהיא זריזה כזו" יונתן ענה לרון תוך כדי שמפרידים בינהם,והפנה אליי את המבט כדי לפגוע בי בכוונה.. האגו שלי דרש ממני ללכת מול יונתן ולהעמיד אותו במקום, מול כל הילדים שצפו בנו…אבל משפחה באה לפני אגו,אז ניגשתי לאח שלי לנקות לו את הדם שמסביב לשפה שלו "למה רבת איתו? אני אמרתי לך שלא תייחס לזה חשיבות,תפסיק להיות כזה אימפולסיבי!!" כעסתי עליו, אבל לא יותר מידי "סופית אתה מפגר!" ולן המשיכה אותי בכעס עליו "לא יכלתי לראות אותו ולא לעשות כלום" הוא ענה מעוצבן "אז תשלוט על עצמך" אמרתי ולחצתי עם הנייר על השפה שלו על מנת להכאיב לו "איהה מפגרת" הוא הרים טיפה את הקול בגלל הכאב וניסה להתרחק "בשביל שתלמד!" אמרתי לו אחרי כמה שניות.
המורה שגית התקרבה אלינו "בעוד שעתיים אתה בא אליי למשרד,ברור?" היא הורתה לו, והוא הנהן עם הראש "תמיד אתה יוצר בעיות" כעסתי,וזרקתי את הנייר שביד לפח "טוב, ולן, קחי אותו לשירותים, ותעזרי לו…אני אלך לחפש פלסטרים בחדר של המורה שגית" העלתי הצעה..הם הלכו לשירותים, ואני הלכתי לחדרה של המורה שגית, כשנכסנתי ראיתי את יונתן, הוא היה שם… בטח חיכה למורה.
נכנסתי וחיפשתי בארונות פלסטרים, היה שקט של אווירת זעם במשרדתת עד שבאמצע שום מקום הוא החליט לדבר "נו איך הוא מנשק? טוב? כמו שאת אוהבת? דוחף את הלשון?" יונתן לעג לי,ודיבר מתוך כעס כדי לפגוע בי "אני לא אפול למשחקים האלו שלך, אני לא כמוך" עניתי בקור רוח, והלכתי לכיוון הדלת על מנת לצאת, לפני שהעצבים שלי יפרצו "לא,את יותר גרועה, ניתנת במתנה" הוא אמר כדי לגרות בי תגובה אכזרית,והוא הצליח.. כי זה לא באופי שלי לשתוק, חזרתי לכיוונו, לקחתי כיסא,וישבתי מולו "אתה פתטי,אתה יודע?!" אמרתי בקול חלש "אני פתטי?" הוא חייך והניד את הראש שלו הלוך ושוב "כן מאוד, אני לא עשיתי מה שאתה חושב שעשיתי,אני חפה מכל פשע,ואני יודעת שבמוקדם או במאוחר אתה תגלה את זה.. וכמה מפגר היית,ואני לא אהיה שם כדי לסלוח לך" אמרתי בדרך הכי רגועה ואמיתית שיכולה להיות, בזמן שהוא שותק "ואתה יודע למה?" שאלתי אותו משלבת ידיים והוא הרים אליי את המבט כדי לשמוע מה יש לי לומר "כי אתה פתטי, אתה מעורר רחמים, אתה מאשים אנשים בצרות שעברת בחיים שלך והם צריכים לסבול בגללך..ואתה עוד אומר שאני ילדה קטנה, תסתכל במראה, תתבגר, לא כל העולם אשם בחיים שנפלו בחלקך.. אני עברתי בילדות שלי המון דברים מזעזעים, ואתה לא רואה אותי מאשימה אנשים בצרות האלו ויושבת לרחם על עצמי,אני ממשיכה בחיים שלי.. כי אם חשבת שלרגע אני אבכה בפינות, אתחנן ממך לרחמים בגלל הטיפשות שלך, אתה טועה! הגיע הזמן שתצא מהבועה המסכנה שלך שהנשים אחראיות למעשים של ההורים שלך, ותלמד איך הדברים הם באמת" דפקתי לו נאום שאני בטוחה שהוא הפנים,לא נתתי לו להוסיף מילה…פשוט קמתי והלכתי, משאירה לו המון חומר למחשבה.

נקודת מבט יונתן
המילים שלה.. היה קשה שלא להקשיב להם, הן מעירות בן אדם בלי שהוא יבקש זאת בכלל, היא קמה מהכיסא שלה והלכה, שנייה אחרי זה בעטתי בכיסא שהיא ישבה עליו, לא יודע מה עבר עליי, אם אני רוצה להאמין לה..אם אני בכלל מאמין לה… המילים שלה שנכנסו לי לראש ולא יצאו… הברזתי מהשיחה, ויצאתי לבחוץ..ראיתי את רון יושב שם על הספסל, רציתי לדבר איתו ולהסביר לו איך הם פני הדברים,אבל ידעתי שהוא לא ירצה לשמוע.. אז הלכתי וחלפתי על פניו "עצור" הוא אמר לי פתאום והזמין אותי לשבת לידו, די חששתי, נראה לי חשוד… התיישבתי והייתה שתיקה של כמה שניות "אין לך מושג כמה באלי לתת לך עכשיו עוד אגרוף" הוא אמר לי מסתכל ברצפה "אבל יש לי חברה שמלמדת אותי דברים בחיים, שקודם לא ידעתי..כמו להירגע ולדבר" הוא המשיך והסתכל עליי "שמעתי את הנאום של אחותי בחדר של שגית" הוא ניסה להגיע לעיקרון "היא צודקת, כמו תמיד… ואני לא רוצה לריב איתך,אני רוצה להחזיר אותכם להיות ביחד, כי למרות שיצאת חרא..אני מבין מאיפה זה מגיע…ומה לעשות שהיא אוהבת אותך,ושכן, גם אתה" הוא אמר משלים עם העובדה הזו "רון, הכל טוב גבר, אבל אני והיא לא נחזור, אני לא מסוגל…אני לא יודע אם אני מאמין לזה בכלל, וגם אם כן-היא אמרה בעצמה שלא לחפש אותה" עניתי לו "היא גם אמרה לפני יומים שהיא יותר לא תקרא ספרים בבוקר… זה לא קרה" הוא ענה וחייך, צחקתי ממנו "תקח את עצמך בידיים, תגיע להבנה שאחותי זה אוצר שלא שווה לאבד… ואז תלך אליה, ותתעקש כמו גבר" הוא אמר, ונראה שמשהו בו התבגר..הוא קם והלך,והמחשבות לא עזבו אותי.