מנוגדים- אמה ויונתן פרק 22
נקודת מבט אמה
יצאתי מהחדר של שגית מסופקת ממה שאמרתי ליונתן, הרגשתי כאילו זה היה קרב שאני מנצחת בו..הרגשתי שהבהרתי את הנקודה,שגרמתי לו להטיל ספק בהתנהגות שלו.
יצאתי מהחדר של שגית,ונכנסתי לכיתה,העברתי את יום הלימודים במהירות האפשרית,הייתי מרוכזת כולי בלימודים,לא נתתי לשום הסחת דעת לחדור אלי.. חוץ מאחת בשם יונתן.
חזרתי הביתה,עם עיניים רדומות, רציתי שקט ורוגע מהכל, אז עליתי לחדר שלי, החלפתי לפיג'מה,שכבתי במיטה עם בקבוק מים קטן מהמיני בר שלי, וקראתי ספר למשך כל היום.. לפחות עד הערב כשקיבלתי הודעה שיש מסיבה,שוב, אצל ירדן, הבית הענק שלה זה "אחוזת המסיבות". החלטתי ללכת, הבנתי שאני חייבת לנקוט בכל צעד על מנת להשיב את אמה הרגילה…אף אחד לא יגזול ממני את השמחה שקיימת בי. נכנסתי להתקלח, והתארגנתי למסיבה-לבשתי מכנס לבן, ארוך, גבוה, מאוורר, עם חולצת טריקו שחורה,צמודה, שבאמצע שלה עשיתי גילגול והיא הפכה לבטן,נעלתי סנדלי עקב שמנת, והשארתי את שיערי פזור.
ירדתי למטה, לסלון, ורון היה שם, עם ולן,מתנשקים ומוכנים למסיבה.. יצאנו למכונית, ורון הסיע אותנו לשם..נכנסו לביתה של ירדן, ובלי לבזבז זמן ישר התחלתי לרקוד, רציתי להנות, לבלות, לא רציתי להיות כמו הבנות שבוכות בגלל שחבר שלהן עזב אותן.. אבל רק רציתי.. אחרי כמה דקות נכנס יונצן, באיחור האופנתי שלו כמו תמיד.. הוא הסתכל עליי כשאני מביטה בו, ובלי להסס יותר מידי הוא הלך עם הבנות הראשונות שנקרו בדרכו והזמין אותן לרקוד ולשתות… ובכל זאת, אני לא רובוט, משהו בי לא מצליח לתפקד שאני רואה את הגבר שאני אוהבת עם כל אחת,זה עושה לי רע.. ישבתי באיזור של השתייה, אחרי שהוא הלך משם, ושתיתי מים, תוך כדי שאני מסתכלת עליו, הרגשתי שאני לא מעניינת אותו,שאולי באמת הייתי משחק ואני לא כזו מיוחדת שאפשר להתאהב בי.
נקודת מבט יונתן
הגעתי למסיבה, ישבתי מתוסכל באיזור של השתייה,ושתיתי עד שראיתי את אמה נכנסת, האגו שלי רצה להראות לה שהיא לא מזיזה לי,אבל בו זמנית רציתי להאמין לה.. ולחזור אליה באותה שנייה…אבל אני לא מצליח, היא הזכירה לי את הבגידה של אמא שלי, קשה לי להתעלם מזה,ושאני נזכר בזה אני שונא אותה.. ראיתי אותה מסתכלת עליי, ויוצאת מהמסיבה, הבנתי שפגעתי בה.. באתי ללכת לאזור השתייה שוב, ונתקעתי באותו ילד שהיא התנשקה איתו, דניאל אם אני לא טועה "סליחה" הוא אמר לי "תתרחק ממני לפני שאני דופק לך בעיטה" אמרתי כועס על הנשיקה ולא על ההתקלות בו "תקשיב רגע, אני יודע שיצאתי לא בסדר שנישקתי אותה,אבל אל תעצבן..ראיתי אותה והרגשתי חייב, עדיין יש לי רגשות כלפייה" הוא התנצל בשיא הכנות "לא אשמתך שהיא ילדה בוגדנית" אמרתי פחות כועס עליו, מאמין שהיא אשמה בהכל "מה?" הוא צחק למשמע דבריי ולא הבנתי מה קורה לטיפש הזה "רציני?" הוא שאל "מה בוגדני בה? היא העיפה אותי ממנה, והתעקשה לספר לך" הוא אמר כועס שבכלל כיניתי אותה טיפוס בוגדני, לא האמנתי, רציתי למות שיצאתי כזה מפגר, איך יכולתי לפקפק בה?! יצאתי מהמסיבה בשיא המהירות, הייתי חייב להגיע אלייה, וראיתי בידיוק את אבא שלי מחוץ לאוטו מתקדם לכיוון האחוזה "מה אתה עושה פה?" שאלתי לא מבין "יש ארוחה עם אנשים חשובים במסעדה הקבועה באתי לחפש אותך" הוא אמר בטבעיות שלא אכפת לו בכלל אם אני נהנה או לא, מה שעמד לנגד עינייו זה הקריירה שלו, ומשך אותי "אני לא יכול" השתחררתי ממנו, שהדבר היחידי שחשוב לי זה להגיע לאמה "אין לא יכול, זה חשוב, בוא" הוא אמר כועס,ונאלצתי להסכים איתו, רציתי להגיע אליה ולבקש סליחה אבל הלכתי לארוחה המזדיינת הזו,בחוסר רצון.
כל הארוחה חשבתי עליה, הארוחה עברה באטיות, ונאלצתי להיות מנומס איתם, נסענו הביתה ונכנסתי ישר למיטה בבית, רציתי ללכת אליה אבל העדפתי שלא, היא הייתה עושה דרמה אם הייתי מגיע עכשיו…
שמחתי שמחר בוקר של יום שבת ואין בית ספר, אני אנצל את זה בשביל לדבר איתה אחרי שהיא תחזור מההחלקה שלה בבוקר כמו תמיד.
קמתי בבוקר, התארגנתי מהר, ובלי לראות את אבא שלי, בלי לאכול, נסעתי בפול גז אליה.. הגעתי לבית שלה, ורון פתח לי את הדלת הוא רצה שנחזור אז הוא הסכים לי ללכת אליה לחדר.
עליתי לחדר שלה,ובלי לדפווק בדלת פתחתי את הדלת,היא הייתה עטופה במגבת כשהרגליים והכתפיים שלה חשופות,היא מרחה קרם והשיער שלה היה אסוף בקליפס, היא כזאת יפה…
היא לא שמה לב שנכנסתי, עד שפתאום היא הסתכלה לכיוון הדלת ונבהלה "מה אתה עושה פה מטומטם?! עוף" היא צעקה, ובדקה שהמגבת מכוסה היטב, סגרתי את הדלת שלא ישמעו את ההיסטריה שלה יהתקרבתי אליה "רגע,חכי שנייה" הלכתי אליה וסתמתי לה את הפה עם היד "מה אתה רוצה?" היא כעסה עליי והזיזה את עצמה ממני "אני באמת לא יודע איך לבקש סליחה,אני הייתי מטומטם, את צדקת בכל מילה ממה שאמרת לי" אמרתי והתחננתי לסליחה "יונתן, אני לא אחזור על עצמי פעמים אז כדאיי שתקשיב לי טוב…אני לא רוצה שום קשר איתך,עוף לי מעיניים עכשיו!" היא דרשה והייתה רצינית מאי פעם "תקשיבי שנייה ,אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אני טעיתי, את לא מבינה כמה אני מתחרט" לא וויתרתי רציתי כל כך לנשק אותה "אם אתה לא יוצא מכאן אני צורחת" היא אמרה ולא יצאתי ,היא עמדה לצרוח ועצרתי אותה "בסדר,אני אלך, רק שתדעי שאני אוהב אותך ואני מצטער" אמרתי וירדתי למטה מאוכזב, רציתי כל כך להיות איתה "נו מה קורה?" רון שאל שהוא יושב בספה "עזוב,אין סיכוי,זה אבוד.. אתה לא מבין בכלל איך היא כועסת עליי" אמרתי מתוסכל רוצה לשבור משהו "בצדק" הוא ענה מבין איתה "טוב זה לא עוזר" עניתי לו "אני הולך אחי, נדבר כבר מחר בבית ספר" המשכתי ויצאתי משם כשבידיוק ולן נכנסה.
העברתי את השבת הזו במיטה ישן,לא מכיר את התחושה הזו בכלל, ואת האמת לא רוצה להמשיך להכיר אותה… אני הבנתי שאני ליכול לוותר, אני חייב למצוא פתרון.
קמתי ביום ראשון לבית ספר, התארגנתי, אכלתי ארוחת בוקר, ויצאתי לבית ספר,בדרך הגעתי למסקנה שאני צריך לגרום לה להגיע אליי כדי שנוכל לדבר, בשביל זה אני צריך לעשות משהו שירגיז אותה ממש…התחילה השעה הראשונה, והברזתי ממנה, ניסיתי לחשוב על פתרון ומצאתי אותו בשנייה…חיפשתי ילד בשכבה שגם הבריז, וביקשתי ממנו שיקרא לה לחדר של שגית, שפתוח תמיד ואין אף אחד… הוא עשה מה שביקשתי, וראיתי איך היא נכנסת לשם, הולכת ליפול לפח שאני טומן לה באופן חיובי… הלכתי לשם גם אני, ונעלתי אותה בעזרת מפתח מאסטר שתמיד נמצא עליי, היא התחילה לדפוק על הדלת בחדר, בהיסטריה, כדי שישחררו אותה וצחקתי "תתנהגי יפה" לעגתי לה, והלכתי…ברחתי משם לדירה שלי,כי כמו שאני מכיר אותה, כשהיא תשתחרר היא ישר תבוא אליי לריב איתי.
תגובות (0)