מנוגדים-אמה ויונתן פרק 3

נקודת מבט אמה
אני חושבת שהילד הזה הוא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, אני לא יודעת איך להסביר את הרגשות שעברו בי בשנייה שראיתי אותו, אבל בחיים לא, הילד הזה הוא רודף שמלות, בחיים אני לא אתחבר לאנשים כאלו שלא מפריע להם לפגוע באחרים. הטמבל הזה יצא מהבריכה ושנייה לאחר מכן הוציאו את כולנו, איחדו בין הבנים לבנות, והמורה הסבירה יחד עם המורה של הבנים את החשיבות חוסר ערבוב של בנים עם בנות, הופלאתי, זהו? זה העונש שלו?הסבר על חשיבות הדבר? בשנייה שהייתי עושה דבר כזה הייתי מושעת, לא פחות ולא יותר, לא יכלתי לשמור את הכעס הזה בפנים "זהו? זה מה שמגיע למפגר הזה על זה שהוא עבר לצד השני?" צעקתי על המורה "אמה, בבקשה אל תרימי את הקול! וכן, זה מה שמגיע לו, הוא בסך הכל תלמיד חדש" המורה אמרה כשהיא אפילו לא מאמינה לעצמה "תלמיד חדש? תעשי לי טובה" גיחכתי " את אפילו את לא מאמינה לזה, מה הקטע איתו?" דרשתי תשובה הוגנת, אבל אף לא ענה. כולם סובבו את הראש לכיוון הדלת, כשנדמה שמישהו חשוב נכנס, סובבתי את הראש גם וראיתי את יאיר, המועמד לראשות הממשלה, באמת שלא הבנתי מה הוא עושה פה.. עד שהוא הצטרף אלינו "סליחה על ההפרעה, רק באתי להכיר את הבית ספר האיכותי שהבן שלי מתחיל ללמוד בו ולנצל את ההזדמנות בשביל לראות אותו" הוא אמר בקול הפוליטי המעצבן שלו והתקרב לילד הזה מהבריכה, שלפי מה שהבנתי קוראים לו יונתן, ואז הכל הסתדדר לי-למה לא עשו דבר ל'ילד החדש' "אה אוקיי" צחקתי בציניות כשאני מסתכלת על האבא הפוליטקאי המושחט והבן הצבוע שלו "אסור שהבן של האדם, שעתיד להיות ראש הממשלה, יקבל עונש כלשהו, שלא יקרה שום דבר לתדמית בית הספר לא?" שאלתי בכעס, וידיעה שכולם בחדר הזה יודעים על מה אני מדברת "אני לא מבין, יש בעיות איתי חמודה?" יאיר הזה שאל בתמימות לא אמינה לחלוטין "כן, בעיה איתך ועם הבן שלך, אבל שזה לא יטריד אותך, היחידה שתקבל פה עונש זו אני" אמרתי מוכנה לגרוע מכל ויצאתי מהבריכה לכיוון המלתחות להתקלח ולהתארגן מחדש. יצאתי מאזור הלוקרים, שמתי אוזניות ונעלתי את הגלגיליות שאני כל כך אוהבת להחליק עליהן, ככה שוטטתי ברחבי בית הספר,עם מוזיקה, שמחה, כי אף אחד לא ישבור את השמחה שבי, עד שנתקעתי באח שלי עם יונתן, זה מה שחסר-שהם חברים עכשיו. למרות שנתקעתי בהם ועצרתי במקום, שנייה לאחר מכן המשכתי להחליק, אבל אח שלי תפס אותי מהיד "איה מה את עושה?" שאלתי שאני משחררת ממנו את היד, כי האחיזה שלו כאבה "מה אני עושה?" הוא שאל "מה את עושה? למה כל זה?" הוא המשיך את שאלתו הנוזפת, בגלל הדרך שבה דיברתי בשיעור, חשבתי שהוא כבר התרגל שאני כזו "כי ככה, כי זה מה שאני חושבת על הבן אדם המפגר הזה, ועל החבר שלך, שלידיעתך התחיל איתי" אמרתי בכוונה, על מנת שרון יכעס על יונתן. שנייה אחרי זה הוא הפנה מבט עצבני אליו "תרגע, לא ידעתי שהיא אחותך! ובכל מקרה לא הייתי ממשיך עם המשוגעת ההיסטרית הזו" הוא ענה בהתגוננות "מזלך, כי בה לא נוגעים!" רון הזהיר את יונתן "רון,אתה אל תתערב לי בחיים! אתה שום דבר בשביל להחליט עליי!" אמרתי שוב בהחלטיות, שמתי את האוזניות, והמשכתי להחליק כשהם מסתכלים עליי.

נקודת מבט יונתן
הילדה הזו לא בסדר בראש, איך היא נחשפה ככה, ודיברה ככה מול אבא שלי, לא יודע מאיפה האומץ, ועוד איך שהיא דיברה עם אח שלה לידי, רואים שהיא לא כזו ששולטים בה, אבל לא נולדה הילדה שאני אשלוט בה, היא האתגר שלי השנה. המשכנו לשכבה, בדרך פלרטטתי עם כמה בנות, נראה מי תהיה מהן בת המזל שתבלה אצלי את הלילה, ישבנו על הספספלים- אני,רון ועוד כמה בנים שהכרתי, ודיברנו בינינו, עד שדור, אחד הילדים זרק משהו "איך אמה יבשה אותך בבריכה היום אה? זאת, אין לה אלוהים" הוא צחק כאילו הוא מכיר את האופי שלה הרבה זמן "לא מבין את הקטע שלה, היא מפגרת על כל הראש אה רון?" שאלתי אותו כשהוא לידי "מפגרת זה לא מילה, היא מצד אחד הכי חנונית כשהיא קוראת ספרים,לומדת,לא מחסירה ולא מאחרת, אבל מצד שני היא מטורפת, היא לא בסדר, היא עושה דברים איך שבאלה, רק היום בבוקר היא שמה לי את הטלפון בכיור, כי לא עניתי לה על השאלה 'איפה אבא?' "
הוא אמר כאילו הוא רגיל להתעללויות שלה "מה אתה מדבר? וזוכר את היום הזה שהיא פשוט נעלה את המנהל בחדר, בגלל שהוא עמד לצאת, ולהעניש אותה בנוכחותו של אבא שלכם?" שון, ילד נוסף העלה זיכרון מאחד השיגעונות שלה, וכולנו צחקנו. בידיוק היא עברה בשכבה עם שתי חברות שלה ואיזה ילד אחד, הסתכלתי עליה כשבאלי להרוג אותה על מה שהיא עשתה.

נקודת מבט אמה
נכנסנו לשכבה, אני, ולן, לירון ורוני-חברה נוספת שלנו, וראיתי שכל חבורת הבנים האלו, עם יונתן המפגר מסתכלת עליי כאילו מה עשיתי, כמה דקות אחרי הצטרפו אליהן חבורת בנות, נמאס לי כבר מהם סופית "ואיי הפנים של היאיר הזה אחרי מה שאמרת, זה אחד הדברים המצחיקים שהיו ביום הזה" לירון אמר מחייך "מעולה" עניתי עם חיוך מסופק "עלק היונתן הזה אמר לי 'חכי ותראי' על ההלשנה שלי למורה, הוא לא יודע מה מצפה לו בכלל" עניתי שרעיונות נקמה שלמים מרחפים לי בראש "מסכן, אני מרחמת עליו" ולן ענתה עם חיוך וידעה כמה מה מצפה לו לפי ההיכרות שלה איתי.