מסיכת האהבה

כן. כן אני אוהב אותה.
אני מודה אני אוהב אותה.
מה לעשות? אולי… אולי אני צריך להשתנות קצת…?
כן. כן, בדיוק. אני אשנה את עצמי למה שהיא אוהבת באמת.
אם נגיד היא אוהבת אנשים חכמים, אז אולי אני אזייף בשפה גבוהה?
אם היא אוהבת שחקנים, אז אני אתחיל לזוז בתנועות של שחקן, או אדבר כמו שחקנים לשעבר?
אם היא אוהבת רקדנים, אז אני אלבש בגדי רקדן, וארקוד לה כול הזמן?
אם היא אוהבת ציורים, אני אעתיק ציורים, ואגיד שאני ציירתי את זה?
אם היא אוהבת מסיבות, אז אני אלך עם חיוך כול הזמן שאני איתה?
אם היא אוהבת אנשים מגונדרים, אז אני אלך כול יום עם בושם ובגדים מגונדרים?
אם היא אוהבת מוזיקה, אז אני אצטרך להקשיב כול שניה לשירים שלה?
אם היא אוהבת קניות, אז אני אצטרך לפוצץ את הארנק שלי?
אבל… אם היא לא אוהבת שקרנים…? אני אצטרך ללבוש מסכה כול הזמן? מסכה שתהפוך אותי למה שהיא אוהבת…?
אבל… זה לא הגיוני…! אי אפשר ללבוש מסכה כול הזמן. מסכה אפשר ללבוש פעם, אולי פעמיים. אבל לא יותר…!
אם היא צריכה לאהוב אותי איך שהו… אז היא תאהב אותי כמו שאני… ולא כמו אחד שלובש מסכה כול הזמן, כדי שאז היא תאהב אותי…!
ואני…?
ובכן, אני אוהב אותה כמו שהיא. ולא כמו לובשת מסכה…!