מעורבת – פרק 2

אמא התעלמה מהשאלה שלי .
"רוצה לשתות משהו ?" שאלה אותי ואני התעצבנתי "לא, לא ולא ! לאחרונה קורים הרבה דברים מוזרים בבית, ואני מתעקשת לדעת מה יש !" . אמא השפילה את מבטה "זה לא הזמן, זה לא הזמן" מילמלה ואז יצאה מהחדר . בעטתי בנעלי הבית שלי בכעס, נמאס לי שהם לא מספרים לי שום דבר, נמאס ! .
נכנסתי למטבח, הוצאתי לי כוס ושפכתי לתוכה חלב ולגמתי את החלב במהירות ואז תפסתי את הפלאפון שלי, זרקתי על עצמי איזה ג'קט ויצאתי החוצה .
– – – – – – – – —
האוויר הקריר של הערב היה נעים במיוחד . היה כיף לשבת על הספסל על יד הבית ולנשום את האוויר הנעים של הערב . הייתי צריכה לקחת קצת הפסקה משניי ההורים המשוגעים שלי, ופתאום אני קולטת אופנוע שנוסע במהירות שלא מותרת ברחוב שלנו, ואז עולה על המדרכה ונכנס לחניון של הבית שלנו . ידעתי שמשהו כאן לא בסדר והייתי צריכה לרוץ, הרגשתי בתוכי שהאיש הזה מחפש אותי ולכן, התחלתי ללכת בהליכה מהירה ואז כשכבר יצאתי מהרחוב – התחלתי לרוץ ולרוץ, לא יודעת לאן הרגליים שלי מובילות אותי .
– – – – – – – – – –
"איפה היא ?"
"היא אמורה להיות איפושהוא כאן … זואי !"
לא נשמעה תשובה .
"היא דיי מעוצבנת עליי, שנייה אני אכנס לחדר שלה "
היא חזרה בפנים מודאגות "היא לא שם ! ריץ' היית צריך לשמור עלייה "
"כדי לכם מאוד שהיא תהיה כאן בזמן הקרוב, אני אחכה כמה שצריך"
"למה אתה כאן אלק ?"
"שלחו אותי לקחת את הילדה "
"ולמה שניתן לך אותה ?"
"היא צריכה לעשות את הבחירה"
"היא עוד לא בת חמש עשרה !"
"זה לא משנה, היא צריכה להיות עם כל אחד מהצדדים ולראות מהו הצד האהוב עלייה, חוץ מזה – כדי לכם להסתתר, גילו שהתחתנתם"
– – – – – – – – – – –
נראה לי שהצטננתי, כי התחלתי להשתעל, והיה לי קר ואפילו הג'קט לא עזר . פתאום נשמע צלצול של הפלאפון שלי (יש לי אייפון אז מעכשיו והלאה אני אקרא לו אייפון) . זאת הייתה אמא, לא רציתי לענות לה ולכן דחיתי את השיחה והמשכתי הלאה ללכת, וידעתי שאני רחוקה מהבית . פתאום הייתה התרעת הודעה, של אמא: "זואי, תגיעי מהר הבייתה, זה עניין של חיים ומוות" . שלחתי לה תשובה בחזרה : "מה כ"כ חשוב אמא ?" .
עברה חצי שעה והיא לא ענתה לי, התחלתי לפחד ולכן רצתי חזרה הבייתה, אבל לא ידעתי אם זאת באמת הדרך להגיע הבייתה .