מאושרת או מעושרת? פרק 11

כולם פעורי פה, גם התופר המלכותי, אך הוא צקצק בלשונו "לא,לא, לא, זה לא ייתכן, השמלה רפויה, היא צריכה להיות צמודה, מחבקת את קימוריה!" הוא התקרב אליי והביט בעיניי ולחש "מה עובר עלייך? משהו השתנה בך, אני לא מצליח להבין, מה שזה לא יהיה, זה לא שווה שתאבדי את תיאבונך" הוא אמר והתרחק מעט, בוחן את השמלה ומחפש מהיכן עליו להדק את השמלה. אימא התקרבה והסתכלה בעיניי, היא חייכה וניסתה לפייס את התופר, "הנסיכה היתה עמוסה בעבודה לאחרונה, היא עוזבת בקרוב, זה לא כל כך נורא", "זה כן נורא,השמלה צריכה להיות מונחת בצורה מדוייקת, עוד יומיים למסיבה, אי אפשר לחכות לרגע האחרון", אמר התופר, מנמיך את טון הדיבור.ניצלתי רגע של חוסר תשומת לב וברחתי לחדר הארונות, מאותתת לסופיה לבוא אחריי, קיוויתי שהקרקס סביבי ייפסק ואוכל לבדוק הודעות במכשיר הסלולרי שלי. יצאתי מחדר הארונות כשהשמלה בידי, "תודה לך" הודיתי לתופר והחזרתי לו את השמלה, יצאתי לנשום אוויר במרפסת בזמן שאימא והתופר המלכותי מדסקסים מה לעשות. נשכבתי על הספה, הספה שמתיו שכב עליה לפני פחות מעשרים וארבע שעות, ושאפתי לתוכי את ריחו שנשאר, מדמיינת שהוא כאן לידי, מחבק אותי ומצמיד אותי אליו "מתיו, אני מתגעגעת אלייך, אני…אוהבת אותך" לחשתי לדמותו הדימיונית. אימא יצאה כעבור זמן מה למרפסת "טוב, הוא חתיכת טיפוס, האדון הזה" היא צחקה והתיישבה לידי, מסתכלת לתוך עיניי 'היא בטח שמעה את מה שהוא לחש לי' עברה המחשבה במוחי. אימא הסיטה את המבט ממני ואימצה אותי לחיקה "מתי הספקת לגדול ככה?" אמרה בנימה מבודחת "אני זוכרת שהיית כזו קטנה ושובבה, לפני שנייה זחלת ושיגעת את המטפלות שלך, ועכשיו את אוטוטו בת שמונה עשרה, נאבקת למען עצמאותך עם אביך" אימא מחתה דמעה ואמרה בכנות מעוררת הערצה "מצד אחד אני רוצה שתוותרי על הרעיון המטורף הזה, על הרצון שלך לנסוע למקום רחוק בשביל ללמוד, אך מצד שני, ואני מבינה שאני חייבת לתת לך את זה, אני רוצה שתוכיחי לעצמך ולכולם בעצם מה את שווה, את אמנם בת מלוכה, אבל את מגיעה להישגים בזכות עצמך, זה יותר חשוב לי בתור אימא ובתור אישה. וזה מה שיפה באביך,זה מה שאני אהבתי אצלו מהרגע הראשון, המאבק שלו למען שיוויון בין המינים ולמען מעמד האישה, לכן הוא לא התווכח איתך על זה, הוא ידע שביום מן הימים גם את תאבקי למען עצמאותך, זה הרי מה שספגת כל חייך" אימא סיימה לדבר וחיבקה אותי בחוזקה, היא נישקה אותי ואמרה לי לא לאחר לארוחת הערב "אביך יגיע בזמן, הוא לא ראה אותך הבוקר וירצה לשמוע על הבחינה", חייכתי והנהנתי, סופסוף אהיה לבדי. מיהרתי להכנס לחדר, חיפשתי בייאוש אחר המכשיר הסלולרי שלי, כשמצאתי אותו והדלקתי ראיתי שיש מסרון אחד ממתיו , ליבי דפק בחוזקה, פתחתי את ההודעה "היי רים, סליחה שלא הייתי היום, אני קצת עסוק, קיבלתי מספר עבודות דחופות ואני לא יכול לדבר. נתראה במסיבת יום ההולדת שלך,מתיו", התאכזבתי, הודעה יבשה ממישהו שאתמול התוודה על אהבתו ונישק אותי, פעמיים, לא ציפיתי ליחס כזה ממנו, כיביתי לגמרי את מכשיר הסלולרי שלי וירדתי לחדר האוכל. אבא כבר הגיע והתבדח עם אימא, שניהם אוחזים גביעי יין, הגעתי בדיוק להשקת הגביעים "אפשר להצטרף?" קרצתי לאבא והוא החזיר לי בנימה מבודחת "נדבר בעוד יומיים" שלושתינו צחקו, וכך העברנו את ארוחת הערב, מדי פעם אבא שאל אותי על המבחן, שמחתי על ההפוגה הזו ממחשבות על מתיו ועל אכזבתי ממנו 'עוד קצת ואני עוזבת' אמרתי לעצמי וחייכתי, אך הלב שלי, הלב שלי כאב כמו שמעולם לא כאב לפני. נוכחותו של מתיו הייתה חסרה לי בכל צעד ושעל שעשיתי, ידעתי שכל עוד אני בארמון, אני לא אצליח לשכוח ממנו, לכן החלטתי עם עצמי שאני חייבת למצוא תעסוקה לתקופה הקרובה 'מה אוכל לעשות בזמן שנותר עד לנסיעה' חשבתי לעצמי. סיימנו את הארוחה ועליתי לחדרי, הרגשתי תשושה מהמבחן וחשבתי על יום המחר, בטח אהיה אחראית על ארגון המסיבה, החלטתי שהיום אני אלך לישון מוקדם וכך אקום רעננה ליום חדש ומרגש, הדחקתי את המחשבות על מתיו וחשבתי רק מחשבות חיוביות. החלפתי לבגדי שינה, ושנייה לפני שנכנסתי למיטה, יצאתי החוצה למרפסת, מעט אויר קריר להרגיע את מחשבותיי 'לילה טוב מתיו, היכן שתהיה, שולחת לך חום ואהבה אינסופית' שלחתי נשיקה באויר ונכנסתי לחדרי, למיטה החמה ולחלומות המתוקים על מתיו.