מעיל גשם צהוב ~ פרק 7
יצאתי לרחוב לתפוס מונית, המכונית שלי, במוסך.
״לבנק בשדרה החמישית.״ אמרתי.
נתתי לנהג את הכסף ויצאתי מהמונית.
חיכיתי בתור בסבלנות שעוד שנייה ונגמרת לי, ופתאום נכנסו שלושה גברים בכובעי גרב שחורים.
אחד היה נמוך ושמנמן, לבוש בג׳ינס וחולצה ירוקה. השני היה ממוצע, גם הוא עם ג׳ינס והשלישי היה גבוה יחסית לחבריו והוא עם חולצה שחורה.
שלושתם החזיקו אקדחים וצעקו,
״תשכבו על הרצפה! כולכם!״
בבנק היו יותר אנשים מהרגיל ונשמעו הרבה צרחות וצעקות.
אחרי כמה דקות כולם כבר היו על הרצפה.
אני לא יכולה להתחיל לתאר את מה שעובר לי עכשיו בבטן.
״איפה הכספת הראשית?״ צעק בקול אחד מהם לאחד הבנקאים.
״תביאי לי את כל הכסף!״ צעק מישהו שני לבנקאית שהייתה ליד הכספת היותר קטנה.
״היי, את!״ צעק אחד מהם.
״אה..אה.. אני?״ כולי רועדת.
״כן, כן את.״ הוא ענה בזלזול.
״לכי תסתכלי על החלון ותודיעי אם המשטרה מתקרבת.
ואל תנסי לשחק משחקים כי אם הם יתקרבו ואת לא אמרת לי, אני אתקע לך כדור בין העינים!״
יופי. דווקא אני.
קמתי לאט ונעמדתי ליד החלון.
איך המשטרה תבוא, אם אף אחד לא קרא להם?
״מה את עושה?״ הוא צעק על הבנקאית.
נשמעה ירייה.
רק דיברתי. למה דיברתי? אני חושבת שהיא כנראה לחצה על לחצן המצוקה והוא ירה בה. אני מקווה שהיא בסדר. סובבתי את ראשי כדי לראות את הפצע.
הוא ירה בה בכתף. זה כבר יותר טוב.
״היי! למה את מסתובבת? אמרתי שתסתכלי על החלון!״ הפעם שודד אחר צעק.
אמר וירה לי בבטן.
נפלתי. זה היה כאב עצום.
הוא פגע בי קרוב לכליות. דמעה יצאה מעייני, אני עומדת למות. ברגע שייצא מהכליות מספיק דם תהייה לי קריסת מערכות ואני אמות.
״היי.״ לחשתי לבחור הצעיר שלידי.
״תמסור לחברתי ומשפחתי שאהבתי אותם.״
״אל תדברי ככה. את תשרדי.״ חמוד, אבל לא. לצערי אני כבר יודעת איך זה קורה.
אני מרגישה את הדם יוצא ממני לאט לאט. קרעתי פיסת בד מחולצת השיפון הדקה שלי ולחצתי אותה על הפצע.
לפחות שאני אנסה לצאת מפה בחיים.
הלחיצה על הפצע כאבה מאוד. הכדור כנראה עדיין בפנים. זה אומר שייצא פחות דם, כי לביינתיים הוא חוסם את הדם.
אולי בכל זאת אני אחייה?
תגובות (1)
התגעגעתי לסיפור הזה