מראות – פרק 11
~~~~~~~~~~~~~~~עדיין מנקודת המבט של אמה~~~~~~~~~~
אנחנו מזמינים מעלית ובוחרים שדין ילך לבדוק איפה האחות ושרוי יקח אותה אליה
המעלית נפתחת ושירי ואלעד יוצאים ממנה ואיתם ספיר המדריכה.
"מה קורה כאן ?" שואלת ספיר
המנורות מתחילות להבהב
"מה לעזאזל ?" אני לוחשת
"רוי המנורות עומדות להתפוצץ כל רגע , תקום ותיקח את נטלי" אומר דין שישב לידו
"אני קם חכה שנייה" רוי עונה לו ומרים את נטלי
"מהר יותר !" אני צורחת , עוזרת להם להרים אותה , המנורות משתגעות ופתאום בום.
כל המנורות מתפוצצות , והפעם , הכל פוגע בנו.
~~~~~~~~~~~~~~~~חזרה לנקודת המבט של נטלי~~~~~~
אני מתעוררת על מיטה שבידי תקועות מחטים הקשורים על צינור המוביל מינרלים , כנראה שזה אינפוזיה
אני בבית חולים . הדבר האחרון שאני זוכרת זה את רוי צורח את שמי
"אוי אני רואה שהתעוררת" חייכה אליי אישה בחלוק לבן של אחיות שנכנסה הרגע מהדלת
"מה קרה ?" אני שואלת
"התייבשת." חייכה
"איפה כולם?"
"חברייך בחדר מול מחלימים , עוד מעט הילד יצא מניתוח" היא חייכה
"איזה ניתוח ? ולמה כולם כאן?" אני שואלת , לא מבינה
"היית מעולפת , אבל על חברייך התפוצצו כמה מנורות ואחד מאיתם היה צריך לעבור ניתוח להוצאת זכוכית מגופו , הילד ההוא הציל את חייך ,הגן עלייך מהשברים בגופו." היא חייכה
"מי ?" אני אומרת , למרות שאני יודעת כבר את התשובה , היא מדפדפת דפים שלה ואומרת
"רוי שרף " היא אומרת
"כוסעמק רוי !" אני מתעצבנת מי ביקש ממנו לעזור לי בכלל ??
"הוא יהיה בסד ?" אני שואלת מבוהלת
"בטח " היא חייכה
"נטלי התעוררת !!" אני שומעת את קולה של שירי צוחק אליי
היד שלה חבושה בתחבושת ויש לה פלסטר על המצח
"אוי שירי , גם את?" אני שואלת , מאוכזבת מעצמי שלא הגנתי עלייה כמו שצריך
"זה קרה בשנייה , לא היה לאן לברוח בכלל" היא אמרה
"אבל אני בסדר" צחקקה
"מתי אני משתחררת מכאן ?" אני שואלת
"עוד כמה ימים , זאת רק התייבשות קלה , פעם הבאה , תשתי קצת יותר מים" היא חייכה
משהו בחיוך שלה נראה מזויף. אבל אין לי זמן לזה
"אני יכולה לקום ?" אני שואלת
"כן" היא אומרת ומעבירה את האינפוזיה שלי למקל הליכה עם גלגלים
אני קמה בעזרתה ומתחילה לצעוד לכיוון החדר שבו היא אמרה לי שכולם נמצאים
"אמא ביקרה כאן" חייכה שירי
"מדהים" אני מסננת במרירות
"היא אמרה שהיא תבקר גם מחר , ושיש מצב שהיא מחזירה אותנו הביתה"
"טוב אז היא יכולה לחסוך את הביקור , אני לא יוצאת מהבית מלון הזה" אני מתעצבנת
אני נכנסת לחדר שהיה מחולקת ע"י וילונות ורואה את אמה
"אמה !" אני מחייכת
היא קמה , כול כולה שרוטה ומלאה בפצעים
"נטוש !! " היא צועקת ומחייכת וצורחת
"חברה נחשו מי קמה"
"יופי שקמת נט" אומר דין כנראה ומסיט את הווילון
"אנחנו צריכים לדבר , ואני לא חושב שאפשר לדחות את זה"
תגובות (2)
המשך :)
ממשיכה :)