מראות – פרק 13

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
היי , ממש ממש סליחה שלקח לי זמן לכתוב את הפרק הזה, היה לי מלא מבחנים אבל עכשיו נגמר הלוח , עשיתי פרק קצת ארוך כפיצוי :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"עם היא מדמיינת אז למה איתן ניסה להשתיק אותה כל כך לפני ואחרי שהגעת?" אמר דין
"מה אתם מנסים לרמוז לי פה ?" אמרתי מבולבלת
"שאולי…" לחשה אמה
"אולי מה ?!" אני צורחת , עצבנית
"סליחה על ההפרעה ", לוחשת האחות כשהיא נכנסת לחדר "פשוט רק רציתי להודיע שרוי השתחרר מהניתוח וכרגע הוא פנוי לקבלת מבקרים " חייכה חיוך מזויף ולקקני
"איזה חדר הוא" אני רוטנת
"257 קומה 2 " חייכה
"איזה צירוף מקרים מרגש" סיננתי בציניות , מתעצבנת יוצאת מהחדר וטורקת בחוזקה את הדלת
~~~~~~~~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של רוי~~~~~~~~~~~~~~
אני מתעורר לחדר מלא מכונות ומרגיש אולי 200 מחטים מחוברים ישר אליי
אני מזהה דמות מוכרת ליד הדלת.זה לא יכול להיות , כמה סמים נתנו לי ? אני חושב
"רומי?" אני לוחש ותולה את עיני בילדה הקטנה בעלת השיער האדום והעיניים החתוליות
הדלת נפתחת וממנה נכנס המנהל , איתן.
"אתה בחיים , והיא עדיין רוצה להמשיך לחקור אותי לעזאזל!" הוא מדבר כאילו אני לא שם
"סליחה ?" אני לוחש , מתחיל להבין "אתה מדבר על נטלי ??" אני אומר בקול יציב
הוא נועץ בי עיניים ומחייך חיוך זדוני
"אני יודע איך לגרום לה לרדת מזה"
"תשכח מזה , היא בחיים לא תרד מלגלות מה קרה לאבא שלה" אני מחייך , ועל פי המבט שבעיניו יודע שקלעתי בול.
"לפחות עכשיו אני יודע מה המניע שלה" הוא חייך "יודע זה באמת חבל שלא ביקשתי מהרופאים פשוט להרוג אותך , היית הרבה יותר שימושי עם היית מת" חייך
"באמת חבל" אני מסתכל עליו , לא מבין בכלל מה הולך כאן .
הוא מחייך אלי ומוציא מזרק מהכיס שלו ומתקדם לכיווני
"מה אתה עושה ?" אני לוחש מפוחד
"גומר את מה שהתחלתי , אני מצטער , אבל פשוט אסור שהיא תגלה את זה" הוא הסתכל אליי
"מה עשית לאחותי ?" אני שואל , איכשהוא מקשר בין הדברים
"מה עשיתי לאחותך ?" הוא שואל בתמיהה ואז מתבונן בי
"רומי" הוא מחייך וצחוק עולה בקולו
העיניים שלי נפקחו לרווחה . הייתי בשוק .
"טוב , אולי עכשיו תוכל סוף סוף לפגוש אותה" הוא מתקרב אל האינפוזיה שלי ומרים את המזרק
"רוי" מחייכת נטלי כשלפתע היא נכנסת לחדר
איתן מסתובב ומפיל את המזרק
"המנהל..מה מה אתה עושה פה ?" היא מסתכלת בחשדה
"רק באתי לבקר את רוי , לראות מה שלומו" הוא מחייך
אני מוריד את עיני למזרק ונושם לרווחה . הוא עדיין מלא.
אני מרגיש אבל מוזר. אני מתעייף . לא. אני לא יכול להירדם עכשיו , אסור לי להשאיר אותה איתו לבד
"טוב אני אצא" מחייך איתך ויוצא
"רוי..אתה בסדר ?" היא שואלת ואני מחזיק לה את היד. אני נרדם , אז תישארי איתי כאן אד שאתעורר טוב ? אני חייב לדבר איתך" אני לוחש
היא מתיישבת על מיטתי ומחייכת "אני לא הולכת לשום מקום" היא לחשה ואז פשוט נרדמתי
~~~~~אחרי שעה ~~~~~~~~
אני מתעורר ומרגיש אותה לידי , היא נרדמה גם כנראה , עדיין מחזיקה לי את היד
"נטלי" אני לוחש והיא קמה
"נרדמתי " היא מצחקקת בקול
"את בטוחה ?" אני שואל ומעיף מבטח מחיוך
"שתוק" היא מחייכת
"עכשיו ברצינות רוי , אני כועסת עלייך"
"מה עשיתי ?" אני מתבונן בבהלה
"הבהלת אותי למוות. אתה יודע כמה רציתי לרצוח אותך כשאמרו לי כשאתה בניתוח , ועוד בגללי??"
"אני אוהב אותך" אני פולט ומסתכל עלייה , ישר אליה