מראות – פרק 14
"הבהלת אותי למוות. אתה יודע כמה רציתי לרצוח אותך כשאמרו לי כשאתה בניתוח , ועוד בגללי??"
"אני אוהב אותך" אני פולט ומסתכל עלייה , ישר אליה
~~~~~~מנקודת המבט של נטלי~~~~~~
"אני אוהב אותך" הוא אומר ובמביט בי בעיניים המהפנטות שלו
אני כבר מרגישה , אפילו בלי רצוני , את החיוך שעולה על פני והסומק האדום , מסגיר אותי עוד לפני שהפסקתי להגיד משהו.
" גם אני אוהבת אותך" אני לוחשת ומרגישה את ההקלה ומסתכלת עליו , יושב בתוך בית החולים , מלא בשריטות וניתוחים והכול בגללי.
אני מחזיקה לו את היד והוא פשוט מושך אותי אליו ומנשק אותי
אלינור נכנסת לחדר כמו רוח סערה
"רויושש!!" היא צועקת ואז קולטת את הסיטואציה ,עיניה נפקחות לרווחה ופיה נפער בשוק מוחלט
"אלי ?" אני שואלת , מובכת לגמרי
"אני..אני אצא" היא לוחשת מבועתת ועצובה ?
איך שיוצאת רוי מתפקע מצחוק
"מה מצחיק אותך ???" אני שואלת ולמרות שגם אני על סף פיצוץ מצחוק
ואז הוא פשוט מושך אותי לחיבוק , אני נזכרת באיתן שיהיה בחדר לפני שנכנסתי
"מה איתן רצה ?" אני שואלת
רוי מכווץ את גבתו ומסתכל עליי
"אני..אני לא זוכר" הוא לוחש באיזושהי שאלה
"מה זאת אומרת ?"
"אני לא יודע , אני זוכר שהוא היה פה , זה הכול" הוא אומר
צפצופים מתחילים להישמע והאור כבה.
"אלוהים תדליקו את האור !!" אני צורחת והדלת נפתחת. מישהו מתקדם לעברנו בשתיקה
אני נבהלת , מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי פחד מחושך
"תדליקו את האור בבקשה !!" אני בוכה
"נטלי שקט , תירגעי זה בטח הפסקה" לוחש רוי מתוך החושך
"אני חייבת אור , תדליקו את האור !!" אני צועקת ובוכה
רוי לוחץ לי את היד ולוחש "ששש..נטוש אני פה"
משהו נשבר. אני צורחת חזק כמו שלא צרחתי בחיים ואור נדלק.
המראה , שבורה , הפצע של רוי פתוח , ליד החלק השבור כתוב משהו בדם
"תוותרי נסיכונת" אני מייבבת ואז נזכרת במשהו..
נסיכונת…חיוך עולה על פני .. ככה אבא שלי היה קורא לי
אני מסתכלת על הפצע הפתוח של רוי ונבהלת
"אחות !" אני צורחת , רוי מעולף ואז אני קולטת משהו
משהו תקוע באינפוזיה שלו.
מזה מזרק ? אני מוציאה את המזרק הריק וקולטת
אני מנתקת בגסות את האינפוזיה ממנו . מישהו היה כאן
מישהו החדיר לו משהו ?
תגובות (1)
המשךךך