מראות – פרק 6

ואז אני רואה את התאריך שבו הוא נפטר
2.5.07
אני זורקת את הפלאפון בעצבנות. משהו קורה כאן ורוי קשור אליו , נזכרתי בשרשרת שענד.
אני יוצאת מהמיטה בעצבנות
"'קרה משהו ?" שואלת אמה , ואני פשוט מעלמת וטורקת את הדלת
ומתחילה לדפוק בגסות ועצבנות על הדלת ממול
"רוי !!!" אני צורחת
"תפתח את הדלת !!" אני צועקת . בחיים שלי לא הייתי עצבנית ככה
"מה קורה איתך ?" דין פותח את הדלת וזורק בי מבט מאשים ועצבני
"אני צריכה לדב עם רוי. עכשיו." אמרתי
"אני פה נטלי.. מה קורה?" הוא חייך , אבל הפעם הגומות שלו לא ישטו בי.
"אני צריכה לדבר איתך , צא בבקשה" אמרתי דופקת בו מבט רצחני
הוא יצא ולקחתי אותו אל ליד המעליות
"השרשרת שלך" אמרתי ואפילו לא נתתי לו להשחיל מילה "אבא שלי הביא לי בדיוק את אותה שרשרת בדיוק שבוע לפני שהוא מת " "ועל השרשרת שלך כתוב את המספר '257 , שזה גם התאריך שבוא הוא נפטר" הטחתי בפניו את העובדות בעצבנות.
"על מה את מדברת ?" הוא שאל
"השרשרת שלך !! אל תיתמם רוי ותענה לי !!" צרחתי , עם דמעות בעיניים.
הוא החזיק לי את יד ואמר " אני עדיין לא מוכן לדבר על זה" ורטט של דכדוך נשמע בקולו
"לא מעניין אותי עם אתה מוכן אתה לא מבין ?! אנחנו מדברים על אבא שלי !!" לא ציפיתי שהוא יבין , הרי הוא לא מכיר אותי , הוא לא יודע עם הייתי צריכה להתמודד לאחר מותו .
"לא הכל קשור אל אבא שלך" רטן
"למה חרוט לך על השרשרת את המספר הזה רוי?" התעצבנתי
"מה את חושבת נטלי ? שהכל קשור למוות של אבא שלך ? אני לא מתכוון לספר לך עד שאני אהיה מוכן" התרגז ופשוט הלך.
בחיים שלי לא הרגיזו אותי ככה.
פתאום המעלית נפתחת ושירי קופצת עליי בשמחה תמימה , עם רק היא הייתה יודעת.
"נטוש !!" מחבקת אותי
"היי שירי" חייכתי מחזירה לה חיבוק
"מה את עושה כאן ?" חייכתי
"סתם רציתי להגיד לך שמחר יש לי שיעור ספרות !!" היא חייכה בהתלהבות
"תהני מתוקה" צחקקתי
"טוב אני חייבת לעוף , אלעד ואני עושים משהו" היא חייכה
"תזהרי " אני לוחשת לה בחיוך כשהיא נכנסת חזרה למעלית ואני מתחילה להקדם לכיוון החדרים
כול הילדים בחוץ ואיש גבוהה עם מבנה מוצק עם הגב אליי עומד ומדבר איתם , כשהם רואים אותי הם תוקעים בי מבטים מחויכים ומזויפים ואמה מסננת לי מבט המום
האיש מסתובב ואני רואה את פניו.
זה האיש שהיה בתמונה הגדולה עם אבא שלי.