מרגלת מאהבת -פרק 2-

'עוד יומיים.. עוד יומיים אני צריכה להתחיל בחיפושים..' 'איך אני אמורה להביא אותו בכלל למפקד?'
'איך אני בכלל אדבר איתו?' 'איך אני בכלל אדע אם זה נכון או לא??' הרהרתי בראש כשאני שוכבת על המיטה..

התקשרתי לחברה הכי טובה שלי, שיר,
"הלו?, שיר?"
"כן.. מה קורה נעמי?"
"לא הכי.. ואיתך?"
"גם.. תקשיבי.., עכשיו תגידי לי את האמת!, למה את לא ממשיכה איתי ועם השאר בתיכון??"
הייתה שתיקה.., לא ידעתי מה לענות.. אני כבר לא יכולתי לשקר לה יותר..
"נו??, נעמי??, תעני לי" היא אמרה לי שוב ושוב בטלפון..
"טוב, טוב!, אני אספר לך..", ניסיתי למשוך זמן עד שמישהו יקרא לי..
"אוקי.. ספרי כבר!",
"בסדר! שנייה.." אמרתי לה וניסיתי למשוך עוד קצת זמן.. ניסיתי לחשוב מה אני אגיד לה.. הרי אני לא יכולה להגיד לה את האמת, אבל אני לא מסוגלת כבר כל הזמן לשקר, ולחיות בשקר..
"אז ככה…" הוספתי
"זאת אמא שלי.." התחלתי לאלתר..
"היא לוחצת עליי ללכת לתיכון הזה.."
"באמת?… למה?.." היא שאלה בחוסר סבלנות
"כי… כי… כי שם אמורה ללמוד בת דודה שלי.. ונורא קשה לה, אז היא רצתה שאני אתן לה עזרה אם היא תצטרך.." שיקרתי.. שוב שיקרתי.. כבר היה עדיף את השקר הקודם…
"נו נעמי!, באמת!" היא אמרה
"מה? באמת!"
"אני יודעת שזה לא נכון.. כבר דאגת להגיד לנו קודם שאין לך שום בת דודה.."
שתקתי.. לא היה לי מושג מה להגיד.. מילא לשקר בלי שהן יודעות.., אבל כשהיא כבר מגלה.. אין מה לעשות.. השקר כבר לא יעזור..
"נו נעמי…." היא אמרה לי בטלפון.., שוב.. משכתי זמן..
"תקשיבי, אני צריכה ללכת.., אבא שלי קורא לי.. אני צריכה ללכת איתו לאיזה מקום.. כשאני אחזור אני אתקשר אלייך.., ואת תגידי לי את האמת, בסדר??" לפתע היא אמרה לי בטלפון..
"בסדר.. בי" אמרתי וניתקתי…, הייתה לי הקלה מטורפת מהלב!
נשכבתי שוב על המיטה.. והתמונה של הנער היפה תואר הזה הדהדה לי בראש..
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו..
כאילו הייתי מהופנטת ביופיו..
מעולם לא קרה לי דבר כזה.. למה אני חושבת דווקא עליו, על איך שהוא ניראה??
למה לא על איך אני אתפוס אותו??, או על איך אני אדע עליו דברים??…

המשכתי לחשוב עליו..

השעה הייתה כבר שמונה בערב, ירדתי לאכול משהו קטן ואז לעלות למחשב.. לחפש פרטים..
חיפשתי את שמו לפי הארכיון תמונות של הסוכנות..
"דניאל דרור.." מלמלתי.. זה היה השם שלו..
חיפשתי על הדניאל דרור הזה עוד פרטים, ולא היו.. מוזר..
המשכתי לחפש עוד ועוד, ושוב.. אין כלום על 'דניאל דרור'…
הטלפון שלי צלצל..
זאת הייתה שיר.. העדפתי לא לענות לה..
היא שלחה לי הודעות.. מלא הודעות.., אבל פשוט רציתי רק לנקות את הראש שלי ולתכנן איך למצוא את 'דניאל דרור'..
כשנשכבתי לישון השעה הייתה 11 בלילה, ולא נרדמתי ,חשבתי עליו..
הייתה לי תחושה מעט מוזרה כלפיו, אבל לא ידעתי איך להסביר את התחושה הזו.
לבסוף נרדמתי..
למחרת קמתי ב10 בבוקר.., ושוב, הראש שלי היה עסוק בו..
התכוננתי ליציאה.., רציתי לטייל קצת בחוץ, עם הרוח החמה של סוף אוגוסט..
לראות את כולם מנצלים את היום האחרון של החופש..
'מעניין מה יחכה לי בתיכון' הרהרתי לעצמי.. 'באמת מעניין..'
בשעה 12 חזרתי הביתה..,
התקלחתי ואכלתי משהו קטן ורצתי למחשב..
ניסיתי למצוא עוד פרטים עליו, אבל שוב.. לא היה כלום!! בסוף התייאשתי.. מה שיהיה יהיה..