משהו בעיניים
"להתראות" אני לוחשת, נושקת למצחו ואוספת את חפציי. הוא שוכב על המיטה, יישן, לא מודע לעובדה שכנראה לא יראה אותי יותר. שוב אני צריכה להעלם. אני נאנחת אנחה חרישית והולכת לכיוון הדלת. אני מסתכלת לעברו פעם נוספת ומכבה את האור. אני הולכת במהירות לעבר דלת הכניסה העתיקה, העשויה עץ אלון עתיק, ויוצאת מהבית.
אני נעצרת בצד הכביש, וכעבור כמה שניות מכונית עם חלונות כהים מגיעה מעבר לסיבוב. הדלת נפתחת ואני עולה, מתאכזבת מהידיעה ששוב אצטרך להתחיל את חיי מחדש. שם חדש, עבר חדש, פנים חדשות… הנהג מסובב את ראשו לעברי ומהנהן, ושנייה אחר כך פורצת המכונית בדהרה. אני חושבת עליו, עוד כמה שעות הוא יתעורר לבדו, לא יבין לאן נעלמתי… הוא לא היה כמו כולם. היה בו משהו אחר, משהו בדרך שהסתכל עליי, משהו בדרך שדיבר אליי, הדרך בה אחז במרפקי כשעברנו במעבר חצייה… משהו בעיניים שלו. כן, אלה היו העיניים. אני מסתכלת לאחור, ובשבריר שנייה מגיעה להחלטה. אני פונה אל הנהג; "תעצור".
תגובות (2)
ואוו, אהבתי מאוד, במיוחד את הסוף.
תודה:))