משחק אסור- פרק 17 (ליז וניק)

ליז:
"קניתי לך משהו," מייקל אמר לי.
ישבנו על יד אחת השולחנות בפאב. זה היה חמישי בערב והמקום היה עמוס בתלמידי תיכון ובסטודנטים אקדמיים שחזרו העירה לקיץ.
מייקל הוציא קופסא קטנה מכיסו ושם אותה על השולחן בינינו. הוא חייך אליי.
לקחתי את הקופסא ופתחתי אותה בהיסוס; היה בתוכה צמיד כסוף מנצנץ.
"מייקל…" מלמלתי כשהסתכלתי על הצמיד והוצאתי אותה מהקופסא.
"את אוהבת אותה?" הוא שאל.
הרמתי אליו את עיניי, "זה יפיפה…" אמרתי לו.
"בואי, אני אשים לך…" הוא חייך בשמחה ולקח ממני את הצמיד כדי לשים לי על היד.
רק יומיים לפני שכבתי עם ניק בשדה הפתוח, בגדתי במייקל בכול הבחינות; מייקל שהיה לצידי והגן עליי כשהמציאו עליי שמועות מרושעות בבית הספר או כשנטפלו אליי וקראו לי בשמות גנאי במסדרונות בית הספר; מייקל שהיה כול כך טוב אליי וסבלני ואף פעם לא עשה שום דבר כדי לפגוע בי.
ואני עכשיו בגדתי בו.
הרגשתי בחילה; הבטן שלי התהפכה כשהוא שם לי את הצמיד ונשק לי ברכות על הלחי. לפתע עיניי הצטלבו עם עיניו של ניק שישב ליד הבר עם חבריו ונעץ בי את מבטו.
"את בסדר?" מייקל שאל כשראה את הבעת פניי.
רציתי לבכות, הרגשתי את הדמעות בגרון שלי. לא ידעתי מה לחשוב או מה אני רוצה לעשות; האם לספר למייקל שבגדתי בו? האם להתחנן שיסלח לי או שרציתי להיות עם ניק ולהיפרד ממייקל? האם ניק בכלל רצה להיות איתי באמת? או שזה שוב היה חד פעמי מבחינתו?
אם ניק רוצה להיות איתי, האם אני צריכה להיפרד ממייקל שגם אותו אני אוהבת ושהיה כול כך טוב אליי עד עכשיו? מי אמר שניק יותר טוב ממייקל? בהרבה בחינות מייקל היה מושלם.
ניק לא היה מושלם.
הסתכלתי סביב וראיתי את אנדרו יושב עם קנדל וג'ורג' יחד עם עוד חברים. שמעתי שהוא הלך ללמוד באוניברסיטת אורגון. זה היה מוזר לחשוב שרק לפני שנתיים הייתי דלוקה עליו…
הסתכלתי שוב לעבר ניק שבדיוק שילם ודידה החוצה. הוא נראה מעט שיכור.

ניק:
ישבתי עם ג'יי וברודי ליד הבר בפאב של העיירה. הוספתי אלכוהול למשקה שהברמן הגיש לי, כמוני עשו גם ג'יי וברודי. הסתכלתי על ליז שישבה ליד אחת השולחנות עם מייקל דיק ושתיתי מהכוס שלי.
מייקל שם לה קופסא קטנה על השולחן וראיתי את ליז לוקחת אותה ופותחת במבט המום על פניה.
הסטתי את מבטי מהם בעצבנות ומילאתי את הכוס שלי באלכוהול הטהור שהיה בבקבוקון שלי.
החזרתי את עיניי לליז ומייקל ללא רצון וראיתי אותו מנשק אותה על לחיה ברכות והמבט שלי הצטלב עם מבטה של ליז.
"תראו את אנדרו הזה," קולו של ג'יי חדר לתודעתי. "אני עדיין זוכר איך פוצצת אותו במכות," הוא אמר לי. "זה היה כזה משפיל," הוא צחקק.
"אני מתגעגע למועדון הקרב שהיה לנו," ברודי אמר.
"בלעדינו העיירה הזאת שווה לתחת," ג'יי אמר.
"בואו נמצא לעצמנו בנות," ברודי הוסיף. "תראו את הבנות שם, הן נראות כאילו הן מחפשות חברה…" הוא הצביע לעבר חבורת בנות שישבה בפינה ועשתה הרבה רעש.
"כול הבנות פה מחפשות חברה," מלמלתי אליהם ושוב שתיתי מהבקבוקון שלי. "נראה לי שאני אפרוש לי היום…אין לי מצב רוח לכלום." אמרתי להם.
שמתי כסף על הדלפק כדי לשלם על המשקאות ששתיתי ויצאתי החוצה מהפאב. לא יכולתי להמשיך לשבת שם ולתקוע מבטים בליז.
מאז הלילה ההוא, שנינו לא דיברנו שוב על העניין; רציתי להגיד לה שאני רוצה להיות איתה, שלא אכפת לי מה כולם יגידו, לא אכפת לי אם אימא שלי ואבא שלה ישתגעו אם יידעו מה קורה, כבר לא היה אכפת לי מכלום, רק ידעתי שאני רוצה להיות איתה…
אבל לפתע כבר לא הייתי בטוח אם ליז רוצה להיות איתי כמו שאני רוצה להיות איתה; לפתע היה גם את מייקל. אולי היא מאוהבת בו? אולי היא חושבת שמה שקרה בינינו היה טעות?
פסעתי ברחובות שקוע במחשבות, בקושי ראיתי את האנשים שחלפו מולי והייתי מודע רק חלקית לסביבה. נכנסתי לאחת הסמטאות כדי לעשות קיצור דרך הביתה. הסמטה היתה חשוכה ומסריחה, והיו שם פחי זבל גדולים שהיו שייכים למסעדה שהיתה בבניין הצמוד.
"היי, ניק!" לפתע שמעתי קול קורא מאחוריי. הסתובבתי לעבר הקול מעט באדישות ובתנועה איטית; הרגשתי לא ממוקד כמו שרק אלכוהול יכול לעשות לך. ראיתי מספר דמויות מטושטשות בפתח הסמטה שהתקרבו אליי; מיקדתי את מבטי והבנתי שזה אנדרו וכמה מחבריו שכבר לא זכרתי את שמם.
"אתה בסדר, אחי?" זה אנדרו שדיבר. "אתה נראה מעט שיכור…" הוא הסתכל עליי בגיחוך מסוים.
שיערו החום היה עכשיו קצוץ אבל פניו נשארו ילדותיות כמו תינוק מגודל.
"אני מעולה," עניתי לו.
"אתה יודע, כבר הרבה זמן חשבתי על הרגע הזה," הוא אמר לי. חבריו נשארו מאחוריו מבלי לדבר.
"זה מאוד מרגש לשמוע," עניתי ביובש. "אבל אני לא בקטע הזה…" אמרתי והסתובבתי ללכת.
אנדרו צחק והוא רץ כדי להדביק את צעדיי. עצרתי כשהוא חסם אותי.
"אתה צריך משהו?" שאלתי אותו בעצבנות. "כי אין לי מצב רוח לזה…"
"באמת חשבת שאני לא אחזיר לך על מתקפת הפתע שעשית לי לפני שנה בקפיטריה?" אנדרו עשה צעד מאיים לעברי.
"לקח לך שנה וחצי כדי לקלוט שאתה רוצה נקמה?" שאלתי. "כנראה היית צריך לאזור הרבה אומץ כדי לגשת אליי…" אמרתי לו.
אנדרו חייך שוב.
"בגלל זה הבאת את חבורת הפאור ריינג'רס מאחורינו? לתגבורת?" שאלתי והסתכלתי לעבר הבחורים שהקיפו אותנו עכשיו. "זה מאוד גברי מצידך…" הוספתי.
"אל תדאג, אני לא צריך אותם כדי לכסח אותך…" הוא אמר.
"לא," אמרתי. "אתה רק צריך אותי שיכור כשאתה מוקף בחברים שלך."
אנדרו חייך חיוך עקום ואז הכה אותי בפניי. איבדתי קואורדינציה מיד ונפלתי על האדמה. בקושי הצלחתי לראות ישירות.
"אז אני מבין ששיחת החולין נגמרה…" אמרתי. אנדרו בעט בחוזקה בצלעותיי והדף אותי על גבי; כאב חד חתך את החזה שלי ולרגע קצר לא יכולתי לתפוס נשימה.
"תמיד היית מתחכם אידיוט-" אנדרו מלמל, תפס בצווארון החולצה שלי כדי להעמיד אותי ואז הכה אותי שוב באגרופו בפניי. נהדפתי אל אחד מחבריו שדחף אותי חזרה לאנדרו שהכה אותי בבטני וגרם לי להשתנק ולהתקפל בכאב.
לא חשבתי אפילו להחזיר לו מכות; בקושי הצלחתי למקד את עיניי בו וגם לא היה לי הכוח לעשות זאת.
אנדרו שוב בעט בבטני ובבת אחת גם הנחית מכה נוספת על פניי.
"אין לך מושג עד כמה זה מספק…" הוא אמר לי בשקט לאוזניי.
"אני שמח לתת לך את האורגזמה הראשונה שלך…" מלמלתי אליו. הרגשתי את הדם שטפטף על פניי, וירקתי גם כמות דם סבירה מפי. המשכתי לשכב על האדמה מחזיק בבטני כשאנדרו הזדקף חזרה.
"זה היה כיף," הוא אמר בהתנשפות. "בוא נעשה את זה שוב מתישהו…" הוא קרץ אליי.
"אולי עוד שנה וחצי-" עניתי בשעה שכולם חלפו על פניי ועזבו את הסמטה, משאירים אותי זרוק על האדמה.
זאת היתה הפעם השנייה שלי לקבל מכות בעיירה מאז שחזרתי הביתה…תמיד נחמד לקבל ברכת פנים חמה.