משחק מסוכן – פרק 2

מוחו של ג'ף היה ריק ממחשבות, הדברים האלו הפריעו לו להתרכז במטרה שלשמה הוא בא. הוא רצה להיות מרוכז בעצמו, להתכונן למחוץ את הנער הצעיר הזה שחושב שהוא יכול לעלות על ג'ף מקונלד.
"הקרב התחיל!" צעק ג'ורדן. דייגו וג'ף התקדמו למרכז הזירה, אש בעיניהם ומטרה אחת מהדהדת בראשם: לנצח.
הם החלו להסתובב אחד מול השני, מדי פעם מעיזים להעיף אגרוף אזהרה ליריב אך לא מתנפלים באמת. שניהם יודעים שהם צריכים ללמוד אחד את השני לפני שיוכלו להתקרב ולהיאבק באמת.
פחד התגנב ללבה של לילי. לא פחד לג'ף, כלל וכלל לא. היא פחדה שהנער השני, שאת שמו עוד לא הספיקה ללמוד, ייפגע.
לפתע ג'ף הסתער על דייגו בכל כוחו. לילי לא יכלה לראות זאת ובתוך כמה דקות כבר יצאה החוצה ממעגל בני הנוער המריעים. מגי הלכה בעקבותיה, דואגת לחברתה הטובה.
"לילי! לילי! חכי שנייה!" צעקה מגי אחרי שערה המתנפנף של לילי.
"בואי נלך מפה, בבקשה." ביקשה בהתחננות לילי.
"בסדר… רק למה הלכת?" שאלה בדאגה מגי והן התחילו ללכת לביתן.
"זה… זה ג'ף." תירצה לילי מבלי לדעת למה היא משקרת.
"אה… רק שתדעי, הוא לא נראה כל כך טוב כמו פעם." ציינה מגי וצחקה מעט.
לילי הנהנה מעט והמשיכה להרהר בדייגו. היא קיוותה שהיא תראה אותו עוד פעם, סתם כדי ליהנות מהרגשות שעולים בה.
לאחר חצי שעה הבנות כבר הגיעו לבתיהן. לילי לא ששה להגיע לביתה. אמה הייתה לחוצה מאוד בזמן האחרון. היא ידעה שכאשר היא תגיע אמה תבקש ממנה לשמור על אחותה הקטנה. אביה חשש שהיא חווה דיכאון שלאחר הלידה וביקש מלילי להיות כמה שיותר סובלנית וכנועה. אסור היה להרגיז אותה, עצביה היו כבר מרוטים מעצמם.
לבסוף היא עלתה למעלה, גופה הצנום נרעד ממה שמחכה לה שם.
"היי,אימא…" אמרה בשקט אל הבית.
"לילי? זו את? בואי תשמרי על התינוקת, אני עייפה." אמה של לילי יצאה מן המסדרון כשמבט רענן על פניה. היא לא נראתה עייפה כלל וכלל.
"אבל אימא, עכשיו חזרתי מבית הספר." אמרה בזהירות, תוהה אם היא מתנגדת לפקודתה של אמה או לא.
"אבל לילי, אני שמרתי עליה כל הבוקר. עכשיו תורך." אמרה בתוקפנות, כאילו הן חולקות את התינוקת.
"אימא! יש לי תוכניות…" קראה במחאה, מתלבטת אם באמת לעשות תוכניות או סתם לעשות שיעורי בית.
"איזה תוכניות?" שאלה בחשדנות.
"אני יוצאת עם ג'ף." המילים יצאו מפיה ללא שליטה. ג'ף? היא בכלל לא רוצה לראות אותו! מבחינתה הוא היסטוריה.
"אה. אוקיי. אני אבקש מאביך לחזור הביתה." אמרה מבלי להניד עפעף ונשכבה על הספה. לילי יצאה החוצה, בודקת אם אמה שומעת אותה.
היא ידעה את המספר של ג'ף בעל פה. במהירות היא התקשרה אליו, תוהה אם הוא עדיין מתאבק עם דייגו או לא.
"הלו?" קולו המתנשם של ג'ף בקע מהפלאפון. לילי נרעדה, נוזפת בעצמה על טיפשותה. מה היא חשבה כשאמרה שהיא יוצאת עם ג'ף?!
"היי…" מלמלה בשקט, מקווה שהוא לא זיהה אותה.
"לילי?" קולו התמלא בתקווה לא מוסברת.
"כן, היי." אמרה בחיוך סמוק. 'מזל שהוא לא רואה אותי' חשבה לעצמה בהקלה.
"מה קורה? ראיתי אותך היום." אמר בשמחה. הוא לא העיז להודות בזה בפני עצמו אבל הוא התגעגע אליה. היא הייתה חסרה לו, מאוד.
"כן… איך הלך בקרב?"
"מעולה." שיקר במצח נחושה. דייגו ניצח, אף אחד לא האמין שהנער האפל הזה יצליח לנצח את ג'ף מקונלד המפורסם.
"ניצחת?" שאלה בחוסר תקווה. היא עדיין רצתה שהנער השני ינצח.
"לא." אמר בכנות. הוא לא יכל לשקר לה, אף פעם לא הייתה לו את התכונה הזו.
"אה, חבל." אמרה בחיוך וצווחה מאושר בתוכה.
"אז… מה רצית?"
"לצאת איתך. אימא שלי רצתה שאני אעשה בייביסיטר ואמרתי לה שאנחנו יוצאים." אמרה בכנות. היא לא רצתה שג'ף יחשוב שהיא באמת רוצה לצאת איתו. זה היה שקר מוחלט.
"אוקיי, סבבה. עוד שעה בווסט – ווי?" שאל בשמחה.
"כן. נתראה שם." אמרה וניתקה במהירות. מה היא עושה? למה היא נכנסת שוב לקשר הזה עם ג'ף? הרי היא מתעבת אותו. בזה היא בטוחה. האהבה שרחשה לו אז חלפה ממזמן.
בצעדים כבדים היא החלה ללכת לווסט – ווי. המקום כבר הפך לשנוא עליה באותו יום.