משחק מסוכן – פרק 24

"נד…" אמר דייגו, מרגיש איך ההחלטה בו מתגבשת ונהפכת ליציבה כאבן.
"מה, אחי?" שאל נד, עיניו מודאגות לחברו הטוב ביותר.
"אני הולך."
"לאן?" נד התבלבל, לא מבין על מה מדבר דייגו.
"ללילי." אמר דייגו, מתרומם על רגליו ובעיניו מבט חדור, נחוש לצאת משם.
"אני… אני לא חושב שזה אפשרי…" מלמל נד, גבותיו מכווצות במחשבה.
"אתה לא מכיר אותי, נד? אני אעשה הכול כדי להגיע אליה. אפילו אם זה אומר לרצוח את דיימונד או את מרקוס. היא צריכה אותי ואני צריך אותה." בזמן שדיבר, ניגש לחלון הסגור ותפס את הסורגים בידיו. הוא ידע שייתכן מאוד שזה יכאב לו, דיימונד כנראה הגביר את הביטחון פה לאחר שדייגו ברח.
בלב פועם ומטרה ברורה, דייגו משך את הסורגים בחזקה, מרגיש איך זרם חשמל עובר בגופו, מרטיט ושורף את כל כולו.
"דייגו! אתה בסדר?" נד מיהר אל דייגו ההמום אשר נזרק על הרצפה. בלי מילים הוא הנהן, בולע את רוקו בהלם. הוא לא האמין שהסורגים היו מחושמלים, במטרה להעיף את הבנאדם אחורה, ואפילו לגרום למוות.
"שים בחזרה את הסורגים במקום, דיימונד יבוא." אמר דייגו במהירות לנד, קם ומסתיר כל חשש לכך שהוא התחשמל כתוצאה מהוצאת הסורגים מהמקום.

צעדים מהירים, מפחידים ומרתיעים, התקדמו אל התא. דייגו זיהה את הצעדים שהעבירו בו רטט של פחד ובהלה. אלה היו צעדיו של דיימונד, גורמים לכל אחד מדייריי הכלבייה ללכת אחורה אל הצללים, שהוא לא יראה אותם. צעדים אלו היו הקולות האחרונים שרובם שמעו. צעדים אלו היו צעדי המוות, צעדי אזהרה מפניי הסוף. הצעדים שכל אחד מתפלל לא לשמוע.
"דייגו נינטו." דיימונד ירק את השם מפיו, מרגיש איך הגועל עובר בו.
"דיימונד. מה אתה עושה פה? יורד אל העם סוף סוף?" שאל דייגו בציניות, גל כעס עובר בו למראה פניו הדקות של דיימונד. כרגיל, הוא לבש שחורים, מעיל ארוך עליו, מדגיש את חזותו הדקיקה אך המאיימת.
"האזעקה הופעלה מתוך התא שלכם." אמר בקרירות.
"אתה בטוח שזה מהתא שלנו? כי אנחנו רק דיברנו. לא ניסינו לברוח או משהו, הרי איך נוכל לברוח ממקום כל כך נהדר כמו זה? אני רוצה לחיות פה עד סוף חיי, בתא הזה ממש, עם הקש המסריח והרצפה הקפואה. עזוב אותי מבתים רגילים, דיימונד. תני לי רק לחיות פה ואני מאושר." אמר דייגו בעוקצנות, עיניו זועמות.
"כנראה בעיה באזעקה. מרקוס! תקן את האזעקה אחרת אתה מת!" צעק דיימונד, מסתובב והולך משם בצעדים שקטים, גורם לכל אנשי הזאב להיאנח בהקלה.
"אידיוט." סינן דייגו, יורק על הרצפה המלוכלכת בגועל.
הוא הסתובב אל הסורגים, מוודא שמרקוס לא נמצא מחוץ לתא. נד התבונן בו, עדיין נדהם מהשיחה המוזרה שראה דקות ספורות לפני. דייגו משך את הסורגים שוב, יודע שלא יקבל מכת חשמל שוב. דיימונד לא חכם עד כדי כך שיגרום לסורגים להתחבר מעצמם.
הוא הניח את הסורגים בחוץ והתכונן להפוך לזאב. נד מיהר להגיד: "אני גם בורח."
"אתה לא הולך מפה, נד. אתה הכיסוי שלי. אם מרקוס יעבור פה ויראה שהתא ריק הוא ילך לדיימונד. אם הוא יראה רק אותך הוא יניח שאני יישן או בשירותים." אמר דייגו, מתעצבן שנד החליט ככה ברגע שהוא גם רוצה ללכת.
"אני כלוא פה כבר 400 שנים, דייגו. אני רוצה ללכת. אני חייב ללכת מפה!"
"תלך עוד יומיים, כשדיימונד יהיה באטרף אחריי ולא ישים לב אלייך. אז תלך מפה." זרק דייגו, ממהר להפוך לזאב לפני שהוויכוח יתפתח למשהו אחר. נד קרא אחריו מילות הצלחה אך הוא כבר לא שמע. הדבר היחיד שהיה בראשו זו לילי ורגשותיה הכואבים.