משחק מסוכן – פרק 8

לילי נשארה המומה בפה פעור. מגי פשוט וויתרה! היא לא האמינה שחברתה הכוחנית, זו שהצליחה להכניס אותן למועדון בזכות הנזיפות שלה בשומר, זו שתמיד עומדת על שלה, לא משנה מה, ככה וויתרה. בכזאת קלות.
"למרות שאני חושב שאת נראית חמודה ביותר ככה, כדאי שתסגרי את הלסת." אמר דייגו וחייך את חיוכו. לילי העיפה לעברו מבט כועס ואותו רעד עבר בו שוב. הפעם הוא לא יכל למנוע את זה ממנו, הוא היה בטוח שכנראה יש בה כוחות אבל הם נסתרים. 'זה כמו הזאבים החדשים' חשב לעצמו. כנראה מצבי הרוח משפיעים עליה.
החדשות המסעירות שגילה הפתיעו אותו. הוא חשב שזה רק עוד טרף שצריך לאסוף עליו מידע אבל… זה היה יותר מזה. הייתה סיבה מיוחדת, אחרת, שדיימונד שלח דווקא אותו לרגל אחריה. הוא ידע שכל עבד אחר היה הורס את התוכניות שלו אבל לא דייגו. דייגו ידע להשאיר את המידע שלו לעצמו. פניו היו חתומות ואטומות. רבות היו הפעמים שגילה משהו אבל הסתיר אותו במשך שנים.
"בוקר טוב, תלמידים." אמרה המורה, גברת באלדי בחיוך רחב.
"בוקר טוב." ענו התלמידים העייפים ואיתם לילי.
"אני רואה שיש לנו תלמיד חדש. איך קוראים לך?" פנתה אל דייגו ההמום. במהרה הוא התעשת על עצמו וענה:" דייגו. דייגו נינטו."
רחש עבר בכיתה. כולם היו עדים לקרב שהתחולל אתמול בינו לבין ג'ף. הם היו נרגשים ובעיקר המומים. אף אחד לא ראה אותו לפני כן.
"אתה רוצה להציג את עצמך בפני הכיתה?" שאלה גברת באלדי וחייכה אליו בחביבות.
"לא." אמר דייגו בשקט. לילי תהתה בינה ובין עצמה למה דייגו כל כך מסתורי. מה הוא כבר יכול להסתיר?
"אוקיי…" אמרה גברת באלדי באכזבה וחזרה לדבר על סדר היום של הכיתה. תוכנן להיום מצגת בנושא קולנוע. לילי המשיכה לשרבט דברים במחברת שלה, תוהה לגבי דייגו. היא רצתה לדעת עליו עוד. היא רצתה להבין למה הוא התיישב לידה, דווקא לידה.
"משוחררים." אמרה גברת באלדי והתלמידים מיהרו לנהור החוצה. השיעור הראשון היה אלגברה והוא היה בקצה השני של בית הספר. לילי מיהרה לאסוף את חפציה ולצאת מהכיתה, היא לא רצתה לאחר לשיעור.
דייגו לקח את תיקו הריק ויצא מהכיתה. הוא החל ללכת לכיוון השני, אל הקפיטריה. לא היו לו שום כוונות ללכת לשיעור אלגברה. הוא החליט שיתרחק מעט מלילי, שייתן לה זמן לנשום.
בצעדים בטוחים הוא נכנס אל הקפיטריה השקטה והניח את תיקו על אחד השולחנות. הטבחית של בית הספר הרימה את גבתה הסבוכה אבל לא אמרה כלום. היא ניחשה שהוא הבריז ולא היה לה כוח להלשין עליו. היא צריכה להכין אוכל ל1500 תלמידים רעבים.

בינתיים בשיעור אלגברה לילי בהתה בלוח והרהרה בדייגו. זה קרה לה לאחרונה הרבה. היא רצתה להפסיק אבל זה היה חזק ממנה. הוא פשוט התנחל במחשבותיה.
"אני שונאת אלגברה." לחשה לצדה מגי המתקשה.
"מי לא?" מלמלה לילי ותהתה איפה דייגו. הוא לא היה בשיעור ובאיזשהו מקום זה הטריד אותה. 'הוא תלמיד חדש, הוא צריך להיות בשיעור' חשבה לעצמה, משכנעת את מוחה שהיא רק תוהה, לא דואגת לו.
"מה עשית אתמול כשחזרת מווסט – ווי?" שאלה מגי והתעלמה מהנאום של המורה על צורתו הנפלאה של המשולש.
"יצאתי עם ג'ף." אמרה אוטומטית ומיד הניחה את ידה על פיה. אסור היה לספר למגי על זה. אסור היה לספר לאף אחד. היא ידעה איך השמועות מתפרשות בבית הספר, בעיקר שמועות עליה. מאז שהם נפרדו כולם מלחששים עליה, בוחנים את מעשיה עם זכוכית מגדלת.
"מה?!" זעקה מגי והמורה הסתכלה עליה זועמת. כל התלמידים בהו בהם, תוהים מה קרה. עיניי הבנות נצצו בסקרנות, תוהות איזו רכילות תתפרש הפעם.
"את מוכנה לחזור על זה בקול קצת יותר חזק? אני חושבת שיפן לא שמעו אותך." סיננה לילי בציניות. מגי גלגלה את עיניה ומשכה בשרוולה של לילי פעם אחר פעם.
"מה את רוצה, קרצייה?" שאלה מעוצבנת לילי.
"יצאת עם ג'ף?" שאלה בסקרנות.
"כן. לצערי."
"איך? חשבתי שאת כבר לא אוהבת אותו."
"אני לא."
"אז איך זה קרה?" שאלה מגי שנית.
לילי גלגלה את מאורעי אתמול בפני אוזניה של מגי. בזמן ששחזרה את מה שקרה היא הרגישה חום מתפשט בתוכה כל פעם שהזכירה את דייגו. היא לא ידעה ממנה נובע החום הזה אבל הוא היה שונה. הוא לא דמה לשום הרגשה שאי פעם הייתה לה. זה לא קרה לה עם ג'ף או עם החברים הקודמים שלה, זה לא קרה לה כשהייתה רואה בחור חמוד, זה לא קרה לה שהייתה מתאהבת, זה פשוט לא קרה.
לאחר שעתיים של שיעור אלגברה משעמם במיוחד הגיעה ההפסקה. מגי ולילי יצאו החוצה אל הדשא הרחב, מוותרות על הקפיטריה בתירוץ שהביאו אוכל מהבית.
דייגו יצא מהקפיטריה, בדיוק בזמן כדי להתחמק מההמון שהתקרב למבנה בצעקות 'אוכל!' פראיות.
עיניו החומות סקרו את בית הספר, בודקות איפה לילי. לפתע הוא קלט אותה. היא ישבה עם חברה שלה על הדשא ואכלה כריך. הוא הרגיש חמימות נעימה מתפרשת בבית החזה. זה הרגיש כאילו מישהו מילא חור לא גדול בתוכו. הוא הרגיש שלם. זו הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם.
לפתע הוא ראה את ג'ף, אותו ג'ף שהתאבק איתו אתמול, מתקדם אליה. מפלצת זועמת התעוררה בתוכו והתנגדה למראה ג'ף ליד לילי, מתיישב בנינוחות לידה.
"היי, יפה." אמר ג'ף אל לילי הלועסת. עיניה התכולות פנו אליו, לא מבינות מה הוא עושה פה.
"אממ… אני צריכה ללכת לאינשהו." אמרה מגי ומיהרה לברוח משם. לילי קיללה אותה מבפנים, זועמת שכך נטשה אותה.
"היי, ג'ף." אמרה לילי בעייפות והמשיכה לאכול.
"תקשיבי… אני צריך לדבר איתך על משהו." אמר ג'ף והסמיק מעט. לילי הנהנה כאומרת לו שהיא מקשיבה.
"אני… אני רוצה שנחזור." אמר בהחלטיות וגרם ללילי להשתנק מהלם. היא החלה להשתעל והוא תפח על גבה. לאחר כמה תפיחות היא הצליחה לבלוע את האוכל ולהירגע מעט.
"את בסדר?" שאל ג'ף בדאגה.
"כן, כן, אני בסדר. השאלה האמיתית היא אם אתה בסדר?" אמרה ברצינות. היא כעסה עליו והישירה את מבטה התכול אליו. זרם חשמל עבר בו אך ג'ף כבר היה מורגל. זו הייתה אחת התכונות שבלילי.
"בזמן האחרון יש לי חרטות. לא הייתי צריך לזרוק ככה את האהבה שלנו. גיליתי שעדיין יש לי רגשות אלייך. אני מתגעגע אלייך. אני רוצה לחזור אלייך. לא הייתי בטוח בזה עד אתמול." אמר ג'ף וחייך, בטוח שעכשיו היא תיפול לרגליו.
"ג'ף… אני מצטערת להגיד לך את זה אבל… הרגשות שהיו לי כלפייך נעלמו ממזמן. התגברתי עלייך. אני מצטערת." היא אמרה וקמה מהדשא. ג'ף קם אחריה בפנים כועסות. הוא לא יכל לקבל דיחוי. הוא רצה אותה והוא יקבל אותה.
"את תהיי חברה שלי גם אם תרצי וגם אם לא." סינן באוזנה ותפס בזרועה בחזקה. לילי משכה את ידה בחזרה והסתכלה עליו בצמצום עיניים. היא לא אהבה את הדרך שבה רצה להשיג אותה. אם הוא רוצה אותה, שיתאמץ. שיעבוד בשביל האהבה שלה.
"אני שמחה שנפרדת ממני. פקחת לי את העיניים והראתה לי איזה בנאדם אתה באמת." סיננה והתרחקה ממנו.