משנאה לאהבה?! פרק 10(:

אינו את אביאל.
פרק 10:
ראינו את אביאל עם מאי והם התנשקו, ועכשיו הבנתי שהייתי בשבילו סתם משחק.
"טוב את רוצה להגיד לי מי זה היה?" שאל לירן והוציא אותי מחלומי.
"מה.. זה.. לא חשוב"
"זה חשוב בשבילי, תגידי" אמר, הורדתי את ראשי למטה מנסה לחשוב מה לעשות, שהרמתי את הראש אביאל עמד קרוב אלי.
"זה לא מה שאת חושבת, מה שראית מקודם? זה סתם.. באמת" אמר
"למה אתה חושב שזה מעניין אותה?" שאל לירן
"או, שלום לך אדון חבר" אמר לו אביאל
"שתוק" אמר לירן ודחף אותו
"די" אמרתי ללירן ותפסתי אותו
"היי, תאיר!!!" צעקו לי ליעם,דור ורוי.
"היי" חייכתי וחיבקתי אותם
"לירן, תכיר ליעם,דור ורוי" חייכתי
"היי" אמר לירן
"ומה אני את לא מציגה אותי?" שאל אביאל ושם עלי תיד
"אינעל אמא שלך תוריד תיד" צעק לירן
"עשיתי הרבה יותר מלשים עליה תיד" חייך והוריד תיד
"בן זונה" סינן לירן והוריד לו אגרוף
"וואוו חבר חזק יש לך" אמר אביאל ודם יצא לו מהאף "לא כמוני" אמר והעיף ללירן גם אגרוף.
הם התחילו לריב שמה וכולם ניסו להפריד אבל אף אחד לא הצליח.
"די כבר!!" צעקתי והזזתי את לירן לצד "בוא!" תפסתי את לירן והתקדמנו לשער של הפנימייה.
"זה הוא זה הבן זונה הזה! לא אני לא מאמין!!" צעק כל הדרך עד שהגענו לשער.
עמדנו שנינו אחד מול השני, משחק מבטים שאף אחד בו לא ינצח.
"אני חושב שכדי שניקח הפסקה" אמר לירן אחרי כמה שנייות של שקט.
"מה? למה?" גיחכתי
"לא יודע תאיר.. לא יודע.. הוא בא מנשק אותך, את פה בפנימייה הזאת אין לי השגחה עליך, עדיף שנשאר ידידים" אמר
"די תפסיק אל תדבר שטויות" אמרתי והלב שלי פעם על מאה
"לא מדבר שטויות.. הכל בסדר אנחנו נמשיך להיות ביחד בטוב וברע, פשוט רק ידידים"
הדמעות לא התאפקו וירדו מהפנים שלי.
"אל תבכי… די, את יודעת שאני לא אוהב לראות אותך בוכה.." אמר וחיבק אותי
"אם אתה חושב שזה הדבר הנכון לעשות.." אמרתי והתרחקתי מימנו
"תאיר אני מכור לחיים שלך, לנשמה שלך אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם את מבינה את זה?! אבל אני לא יכול שאת פה ואני שם ורק פעם בשבועיים אנחנו נפגשים" אמר
"בסדר" מילמלתי
"אבל אני ימשיך לבוא ולקחת אותך לשישי שבת, והכלי שאר כמו שהוא באמת" חייך ותפס בידי
"אני אוהבת אותך" חייכתי
"אני אוהב אותך יותר" חייך וחיבק אותי חיבוק דוב גדול, החיבוק הראשון שלנו היה ככה, שהוא ראה אותי עם ילדים גדולים מימני שניסו לאנוס אותי, אבל הוא בא והעיף אותם מימני, ומאז אנחנו ביחד.
השומר פתח את השער ולירן יצא משמה, הוא חייך אלי ונסע.
חזרתי לחדר ויובל ישבה שמה עם אחיה הגדול בן 17 וקוראים לו תום, היא סיפרה לי עליו.
"היי" חייכתי
"היי, מתי חזרת?"
"ממש הרגע" חייכתי ונסיתי להסתיר את הדמעות
"בכית?" שאלה
"לא" חייכתי חיוך מאולץ והוצאתי את הבגדים מהמזוודה.
"אחותי אמרה שיש לה שותפה, היא לא הזכירה כמה היא יפה" צחק תום
"די כבר" אמרה יובל ונתנה לו כאפה בגב
"טוב טוב.. סליחה אני הולך" צחק תום וקם לצאת מהחדר.
"ביי" חייכה יובל והוא הלך.
"אני הולכת לשים את הבגדים במכבסה.. לקחת גם את שלך?" שאלתי בשקט
"כן.. תאיר עובר עליך משהו? כל טוב? "
"אני יספר לך אחר כך" אמרתי ויצאתי מהחדר.
התחלתי ללכת לכיוון המכבסה וראיתי את תום הולך ולא יודע לאן.
"היציאה בכיוון ההפוך" צחקתי
"או תודה באמת, שנה אני מחפש מישהו שיציל אותי" צחק
המשכתי ללכת ותום הלך אחרי.
"מה אתה עוקב אחרי?"
"סוג של.." צחק "איך קוראים לך?"
"תאיר" חייכתי
"תום" חייך
"אני יודעת"
"טוב קשה לא לדעת את השם שלי"
"יובל סיפרה לי עליך, מה אתה עף"
"אז אני רואה שהקשבת"
"הקשבתי כי לא היה לי משהו אחר לעשות"
"וואה וואה קשה להשגה"
"נכון" אמרתי
"לאן את?" שאל
"למכבסה" חייכתי
"אה מזה יש לכם הכל פה, נחמד"
"לא ממש.. "
"את יודעת את לא נראת כמו עבריניית"
"אז כמו מה אני נראת?"
"דוגמנית" אמר ואני הסמקתי
"טוב, היה נחמד אני צריך ללכת לעבודה.. ביי תאיר" חייך
"ביי" חייכתי.
נכנסתי למכבסה, הוצאתי את הבגדים מהסל ושמתי אותם בתוך המכבס, אני הייתי שמה לבד.
"את ממש עוקבת אחרי" צחק אביאל ונכנס
"שתחרר"
"מה הקטע של העצבנות הזאת שלך מה?!"
"תעזוב אותי, תעשה לי טוב" אמרתי
"לכולם יש רק שתי צדדים מרוקאים נראלי לך יש צד שלישי" לא התאפקתי וצחקתי
"או לפחות את החיוך שלך אפשר עוד לראות"
"די אביאל, אתה יודע שאני כועסת עליך"
"אני יודע" אמר
"אז תפסיק, למה חברה שלך עוד תראה אותנו ביחד"
"פ'ח עלאק חברה" צחק
"מה נפרדתם?"
"כן, יומיים זה השיא שלי" צחק
"לא חשבתי אחרת" אמרתי ובאתי ללכת
"מזה?" צעק
"משזה" אמרתי והלכתי.
כעבור חודש וחצי:
"גברת בן שושן!" צעק המורה
"מה?" שאלתי בישנוניות
"למה את לא מקשיבה?!" צעק
"כי זה לא מעניין אותי" נאנחתי
"את מוזמנת לצאת "אמר
"ביי" אמרתי ויצאתי מהכתה
אני ולירן לא ביחד, אתם כבר יודעים, אביאל ואני שונאים אחד תשני אין יום שלא עובר ואנחנו לא רבים, מאי הזונה ואני בריב רציני. ומחר יום שישי ולפי מה שאני רואה אני נשארת בפנימייה.
נכנסתי לספריה וראיתי את הבנים של שכבה י'ב
"נו באמת.." מילמלתי לעצמי ובאתי לצאת.
"גברת שושן" צעקה הספרנית
"זה בן שושן" תיקנתי אותה.
"בואי הנה" אמרה. התקדמתי אליה ועמדתי לידה
"קיבלתי הודעה מהמחנך שלך ששוב הפרעת, תשבי פה ואל תצאי"
"אוף" אמרתי והלכתי למצוא לי פינה שקטה לשבת.
שמעתי כמה קולות מתקרבים אלי "לך אליה כבר.." "נו מה יש לך להפסיד" ועוד פתחתי את העיניים וראיתי ילד מי'ב יושב לידי.
הסתכלתי הצידה וראיתי את אביאל עם החברים שלו מסתכלים עלי ועל ההוא.
"נעים מאוד, אושר" חייך
"נעים מאוד אני הולכת" אמרתי וקמתי, עברתי ליד אביאל והם התחילו לצחוק
"מה מה אתם צוחקים?!"
"חולה על איך שאת מייבשת" צחק בר
"יופי" אמרתי, הייתי עצבנית מאוד, הסתכלתי על האושר הזה הוא דווקא נראה טוב וחמוד, ופה יש לי הזדמנות להחזיר לאביאל. חזרתי והתיישבתי ליד אושר הזה.
"סליחה אני פשוט קצת עצבנית" חייכתי "תאיר" חייכתי
"אושר" חייך "איזה כתה את?"
"י' אתה? "
"יא" חייך
"נראה יותר" חייכתי. הסתכלתי על אביאל והחברים שלו והוצאתי להם את העיניים מגיע להם.
נתתי לאושר את המספר שלי ויצאתי מהספרייה.
חזרתי לחדר התקלחתי וחיכיתי ליובל שתסיים את הלימודים למה אני מתחילה להיות רעבה.
דפקו על הדלת
"מי זה?"