משנאה לאהבה?! פרק 11(:

"מי זה?" שאלתי, אף אחד לא ענה, פתחתי את הדלת וראיתי את דור.
"היי" חייכתי וחיבקתי אותו
"מה קורה?"
"מצוין, בוא כנס" חייכתי
"מה המורה שלח אותך להביא לי שיעורים? הוא לא קולט שאני לא יעשה אותם?" צחקתי
"תאמת סתם שיעמם לי בחדר ורציתי מישהי שתעביר לי תזמן" חייך
"אה נחמד, גם לי משעמם עד שיובל תבוא" חייכתי
"מה שמעתי את ולירן חתכם תקשר"
"כן, בגלל אביאל הדפוק הזה" אמרתי
"שמעי אני אומר לך מכל הלב, תרחקי מימנו הוא דפוק!!! אל תתייחסי אליו הוא סתם מחליף בנות כמו גרביים" אמר
"אני יודעת.. מה אתה חושב שאני מאוהבת בו?" צחקתי
"לא יודע, אתם כל הזמן רבים וזה זה מחשיד"
"ממש לא, אפילו לא בצחוק"
"תמיד כל מי שאומר ככה זה נגמר בטבעת על היד" אמר
"חחח, לא נראלי בסיפור הזה, אני פשוט שונאת אותו.. שונאת הוא גרם ללירן ולי להפרד, איך אני אמורה לאהוב אותו?!" צעקתי
"וואו.. אני לא אביאל אל תוציאי את העצבים עלי" צחק דור
"סליחה חח לרגע שכחתי שזה אתה"
"זה בסדר" חייך את החיוך המושלם שלו
"מה איתך דורקה? לא באלך על חברה?"
"בינתיים נהנה מחיי אחר כך נחשוב על חברה" חייך
"רעיון מצוין" חייכתי
וככה עברו להם שעתיים שלי ושל דור ביחד מדברים ומדברים..
"וואו השעה שבע וחצי.. שנרד לאכול?" שאלתי
"יאאלה בואי" חייך.
"שניה אני יחליף בגדים" חייכתי פתחתי את הארון והוצאתי במהירות מכנס קצר עם קרעים של לי קופר, וחולצה גזורה של שכתוב עליה צ'מפיון,שמתי כפכפים וירדנו לחדר האוכל.
ראינו שמה את יובל,שון, ליעם ורוי, התיישבנו לידם
"מה איפה הייתם?" שאל רוי
"בחדר" אמרתי והתחלתי לאכול
"כל כך הרבה זמן?" קרץ ליעם
"ליעם פשוט שתוק" צחקה יובל
"שתהיה בריא" צחקתי
"מסיבת פתיחת שנה מחר בשמונה באולם, אתם שם?" שאל אביאל
"ברור" אמרה יובל
"נראלך שנפסיד"
"יופי" חייך והלך
"יואו אין לי בגדים שיט!" אמרה יובל
"אין לה בגדים!!! יש לך ארון שלם" חיכה אותה רוי
"מקסימום אני יביא לך" חייכתי
*********
"זה יפה?" שאלתי את יובל ועשיתי סיבוב. לבשתי שמלה ורודה צמודה עד סוף הבטן ומתנפנפת מיני כזאת.
"מושלם, את מהממת חברה שלי!!"
"לא מרגישה ככה" נאנחתי והתיישבתי על המיטה
"סתכלי במראה, תראי איזה יפה את, איזה אופי מדהים יש לך… מושלמת" חייכה וחיבקה אותי
"אוהבת אותך, ואת הרבה הרבה יותר יפה" חייכתי
"יאאלה שנרד?"
יצאנו מהחדר והתקדמנו לאולם השכבתי, נעמדנו בכניסה לבדיקה ולשטויות האלה.
"כנסו בבקשה" אמר השומר שהיה חתיך דרך אגב
נכנסנו לבפנים וחיפשנו את הבנים, יובל ראתה את שון מדבר עם כמה בנות אחרות והתבאסה.
"די, תחייכי"
"איך אני יכולה תראי הוא לא מסתכל עלי בכלל" אמרה
"חכי" אמרתי והתקדמתי אליו
"לא תאיר לא!" הלכתי לשון להגיד לו מה אני חושבת בדיוק עליו!
"אפשר אותך?!" שאלתי
"את לא רואה שהוא עסוק?" שאלה אחת הבנות בקול פאקצי מגעיל
"לא אני לא רואה" החזרתי לה באותו קול ולקחתי את שון
"מה למה?" צחק
"למה? אתה באמת שואל?" הוא הסתכל עלי כלא מבין
"עם את חושקת בי פשוט תגידי" צחק והתקרב אלי
"אתה דפוק?! אתה לא רואה את יובל עומדת מבואסת בגללך ובגלל האגו לך?"
"מה.. עזבי אותי" אמר והתיישב על הכיסא הכי קרוב
"לא אני לא יעזוב אותך היא חברה שלי וחשוב לי מימנה, ואתה פוגע בה למרות שאתה יודע שהיא מאוהבת בך נכון?"
"זה לא ילך בינינו"
"למה? ניסתה בכלל?" שאלתי
"לא, אבל אני רואה שזה לא ילך" אמר
"למה?"
"כי היא יותר מדי ילדה טובה כזאת.. לא יודע נו תאיר עזבי אותי לחשוב זה לא הצד החזק שלי"
"אתה מאוהב בה" צחקתי
"מה? לא" אמר והכחיש
"אתה מאוהב בה.. יא" צחקתי וחיבקתי אותו
"תלכי תאיר את רק מסבכת אותי" צחק והזיז אותי מימנו.
חזרתי בחזרה ליובל וישר חיבקתי אותה והלכתי לרקוד.
"שלום שלום אמר אביאל ובר שנראה שיכור נשען על הכתף שלו
"מה עכשיו?"
"בואנה אני לפעמים לא מבין אותך, אומרים לך שלום ואת מתפלת עלי מה מה ?!"
"שלום בסדר?" עניתי
"יהיה מצוין יותר ככה" אמר וחיבק אותי
"זוז!" צעקתי והתרחקתי
"את מתה עלי" צחק
"היית מת"
"אני לא מת"
"אוף סתום כבר"
"אני אוהב שאת רבה איתי"
"אני שונאת אותך!!!"
"אני שונא אותך!!!" צעק
"איזה זוג יונים" צחקה יובל
"היה מת להיות חבר שלי"
"היתה מתה להיות חברה שלי" אמרנו אני ואביאל ביחד
"יא אתם אפילו אומרים אותו הדבר" צחקה
"יובל אפשר לדבר איתך?" שאל שון היא הסמיקה כמו עגבניה והנהנה בראשה והלכה איתו.
"יא איזה חמודים" צעקתי וחיבקתי את אביאל אפילו לא יודעת למה
"פעם ראשונה שאת מחבקת אותי ולא אני אותך" צחק
"בטעות" אמרתי והלכתי אחריהם, הם יצאו החוצה וישבו על הספסל הקרוב, הלכתי מאחורי העץ והסתתרתי וניסיתי לשמוע.
"אוה על מי מציצים?" מישהו הביל אותי מאחורה מי עם לא אביאל
"וואי למה אתה כזה נדחף?!" צעקתי בשקט
"למה את תמיד תוקפת?"
"כי אתה מציק אולי?!"
"כי את משגעת אותי אולי?!" אמר ונוצר מצב שהוא עם שתי ידיו על העץ ואני בפנים.
"אוף לא לא שוב המבט הזה די!" אמרתי
"איזה מבט?" שאל
"נו זה המבט המעצבן הזה!"
"או סוף סוף את מבינה מה אני סובל שאת מסתכלת עלי!"
"אני לא מסתכלת עליך בכלל"
"בכלל לא" צחק והתקרב אלי
"די כבר תתרחק" אמרתי
"לא רוצה, את מתה לנשק אותי" אמר