משנאה לאהבה? פרק 24(:

פרק 24:
מנקודת המבט של תאיר:
בוקר-
קמתי בבוקר, הערתי את יובל, התארגנו מהר לבית ספר.
נכנסנו לכתה וראינו איך מאי נמרחת על שון, יכולתי לראות על יובל שהיא רוצה רק לבכות.
"תתעלמי.. יהיה בסדר" ניסיתי לנחם אותה
היא לא ענתה לי ויצאה מהכתה במהירות. הסתכלתי על שון ושון הסתכל עלי עשיתי לו מבט של למה? ויצאתי אחרי יובל.

מנקודת המבט של יובל:
להכנס לכתה ולראות אותם ככה? מה עשיתי כבר ? מה!!!
רצתי לשירותים והתיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות ולבכות, אני אהבתי אותו, שנתיים מלאות!
תאיר נכנסה אחרי וחיבקה אותי
"עזבי אותו אותו הוא חתיכת דפוק, את יודעת את זה תתעלמי מימנו שימי עליו זין!!" אמרה
"אני לא יכולה לחייך ואני לא יכולה לשמוח שהוא לא איתי" מילמלתי
"תאיר את יכולה להשאיר אותנו לבד?" הרמתי את מבטי למעלה וראיתי את שון, עם המבט הזה שלו, המבט שגרם לי להתאהב בו.
"לא אל תלכי!" אמרתי
"אני ילך.. במילא המורה מחומם עלי ואתם צריכים לדבר" חייכה ויצאה מהשירותים.
"יובל.. אל תבכי בגללי" אמר והתיישב לידי
"מצחיק שאתה אומר את זה" אמרתי
"אני מטומטם,ף אני טיפש, אני הכל! אבל אל תבכי בגללי אני לא מגיע לך, אני דפוק שרוצה דברים אחרים, באמת שמגיע לך יותר" אמר
"אז למה גרמת לי להתאהב בך? למה?!" צעקתי
"אני מצטער!"
"זה לא ממש עוזר עכשיו" אמרתי בעצב
"אני יודע, אני מכיר את ההרגשה הזאת שאתה מרגיש דחוי.. אני מצטער בסדר?"
"ונפגעת מהרגשה הזאת?" שאלתי
"כן.. מאוד"
"ועם אתה מכיר אתההרגשה הזאת ואתה מכיר את העצב שמרגישים למה עשית לי את אותו הדבר למה?!" צעקתי
"לא חשבתי.. יצאתי זין מודה"
"אני רוצה שתלך, ותעזוב אותי בשקט" אמרתי וניגבתי את הדמעות
"אבל.. למה אי אפשר לסיים את זה טוב?" שאל
"למה? אתה באמת שואל?" צחקתי צחוק מזולזל
"כן אני באמת שואל"
"כי אני לא יוכל להסתכל לך בעיניים" אמרתי ויצאתי מהשירותים בריצה.
חזרתי לכתה וראיתי שתאיר לא יושבת במקום שלה, נו בטוח הוא הוציא אותה שוב.
"ואיפה את ההיית?"
"בשירותים"
"כל כך הרבה זמן?" שאל
"שאתה בשירותים שואלים אותך כמה זמן?!" צעקתי
"יובל תרגעי בבקשה לא מתאים לך"
"מה מה לא מתאים לי? לצעוק עליך? אתה רואה שאני מסוגלת אז תסתום!" צעקתי ולרגע שכחתי שאני מדברת למורה.
"החוצה כמו חברה שלך קדימה!" צעק עלי ויצאתי בסערה מהכתה.
שון תפס לי ביד ואני העפתי לו כאפה.
"לא הייתי ברורה מספיק?!" צעקתי
הוא שם את ידו על הלחי ושיחרר אותי להמשיך האלה.
יצאתי החוצה והתיישבתי ליד תאיר.

מנקודת המבט של תאיר:
השארתי את יובל ושון לדבר וחזרתי לכתה.
"סליחה על האיחור!" צעקתי ונכנסתי
"החוצה" אמר המורה והמשיך ללמד והתעלם מקיומי, בשקט התיישבתי במקום שלי.
"לא ביקשתי מימך משהו?" שאל
"מה ביקשת?" שאלתי
"שתצאי החוצה עכשיו!!!" צעק
"טוב טוב תרגיע.." אמרתי ויצאתי מהכתה.
ראיתי את אביאל במחששה, וכדי להגיע לדשא חייב לעבור שמה.
"וואוו כוסית בואי!!!" צעק לי אחד מהחברים שלו, התעלמתי וניסיתי להמשיך אבל ראיתי את אביאל קם לכיווני.
"אל תתייחסי אליהם"
"כמו שאני לא מתייחסת אליך? טוב נו זה קל" גיחכתי והמשכתי ללכת
"נו תפסיקי כבר! אני מצטער בפעם המי יודע כמה" אמר
"חברה שלך יודעת שאתה מדבר איתי?" אמרתי והתעלמתי מהסליחה שלו
"איזה חברה?" צחק
"אביאל?" שמענו קול, הסתובבנו וראינו ילדה, לא שאני הכרתי אותה, היא נראתה טוב כזה
"עדן? מה את עושה פה?" שאל והתקדם אליה והתחיל לחבק אותה
"לא יכולתי יותר אביאל, התגעגעתי אליך!!" אמרה והסתכלה עלי ובחנה אותי.
"היי אני תאיר" חייכתי והיא הסתכלה עלי והתעלמה מימני
"דיברתי כבר עם המנהל של המקום הזה והוא הסכים שאני ישאר פה" חייכה
אביאל הסתכל עלי וראה שאני עצבנית.
"טוב אני לא יפריע לכם!" אמרתי והלכתי. התיישבתי על הדשא ויובל באה וישבה לידי.
"דיברנו" אמרה
"נו?" שאלתי מחכה לתשובה שלה
"כלום, אנחנו לא ביחד.." אמרה ושיחקה בשיער שלה מנסה להסתיר את הדמעות שלה.
"הכל בסדר אהובתי" חייכתי אליה וחיבקתי אותה
"מה? מי זאת ליד אביאל?" שאלה הסתכלתי וראיתי אותה יושבת איתם במחששה.
"עדן" אמרתי בכעס
"מי זאת ?"
"לא יודעת! וזה מעצבן אותי!!" אמרתי ותלשתי דשא לידיים שלי.
"קשה לפספס את זה" חייכה

מנקודת המבט של אביאל:
אני כולי ברוגע מדבר עם תאיר, פתאום עדן עדן!!! נעמדת יל מול הפרצוף, אינעל אבוק במה חטאתי?! בעצם אתם לא יודעים בכלל מי זאת.
עדן הייתה פה לפני שתאיר באה, חצי שנה לפניה, היינו ביחד ואבא שלה הבן זונה הזה בא והוציא אותה מפה כי הוא חזר לארץ, ועכשיו היא חוזרת? מה?
"אני ישאיר אתכם לבד!!!" צעקה תאיר והלכה. לא נו באמת!!!
"מי זאת?" שאלה עדן וחיבקה אותי חזק
"אקסית שלי" אמרתי
"אקסית?" מימלמלה ובלעה רוק
"כן, אבל עוד מעט חברה" חייכתי
"חשבתי שתחכה לי" התרחקה קצת
"כמה יכולתי לחכות?" אמרתי
"כולה חצי שנה"
"בשבילי זה ממש לא כולה.."
"לא שהייתה לי ברירה"
"אני יודע.." אמרתי "טוב בואי נלך לכולם,נדבר אחר כך" חייכתי ולקחתי אותה למחששה. אני כבר רואה איזה סרט הולך להיות עם תאיר אחר כך.

מנקודת המבט של תאיר:
ישבתי בחדר לבד כי יובל יש לה שיחה עם יועצת הפנימייה או משהו כזה, אז סתם ישבתי והשתעממתי, דפקו בדלת וקמתי לפתוח.
"אור!!!" חייכתי וקפצתי עליו
"וואה וואה איזה שמחה" צחק וחיבק אותי
"התגעגעתי" חייכתי
"מהבוקר? שיא חדש" חייך ונכנס לבפנים
"טוב תאמת.. מתתי עוד רגע מהשיעמום" צחקתי
"נו ידעתי"
"אז מה? איך בכתה י'א?" חייכתי
"מצוין, הרבה כוסיות" קרץ לי
"וחברה אין" צחקתי
"יכולה להיות" חייך והתקרב אלי, אוי לא, לא לא אני לא יודעת מה אני רוצה… להתקרב להתרחק?
בסוף התרחקתי, לא יודעת למה, לא חשבתי ממש באותה השניה.
"אני לא מבין אותך תאיר, נשבע לך!" צעק עלי
"מה?" שאלתי
"אני כל הזמן מנסה להתקרב אליך, את כל הזמן מרחיקה אותי, מה הסיפור?!" צעק עלי.
"אני לא מרחיקה!" קמתי ממקומי
"אה סתם את לא רוצה לנשק אותי נכון? סתם!!!"
"ממש לא, אני לא … לא יודעת בסדר?!" צעקתי גם
"זה בגללו? זה בגללו? את עוד אוהבת אותו?! נכון?" שאל בקול רגוע יותר
"לא, ממש לא" הכחשתי
פתאום אביאל פרץ לחדר בסערה, הרגשתי ממש בתוך סרט כאילו מישהו כותב פשוט את התסריט ורוצה להרוס אותי.
"אני מבין שבאתי בזמן ממש לא טוב" אמר וגיחך
"אתה מבין לא נכון, אני הולך עכשיו." אור אמר ויצא מהחדר.
התיישבתי במיטה וקיפלתי את עצמי והנחתי את ראשי על ידי.
"בבקשה תלך" אמרתי והסתכלתי עליו שניה לפני שאני בוכה את נשמתי פה.
"לא לפני שאני יסביר לך מי זאת הייתה"
"אתה לא חייב לי כלום.. באמת, אני לא מבינה בכלל למה אתה נלחם עלי עוד" אמרתי
"למה?" צחק "כי אני אוהב אותך"
"מה עשיתי שמכל הבנות דווקא עלי נדלקת? אני לא מבינה" אמרתי בקול חנוק
"תאיר.." הוא אמר ברוגע
"לא לא תאיר.. אני אהבתי אותך, הייתי חייבת לעזור לידיד שלי, ואתה זרקת אותי, נפדעתי מימך והמשכת הלאה, אז אני מבקשת עכשיו שתכבד את ההחלטה שלי ותתרחק מימני, תשכח מימני, תמחק כל דבר שקשור אלי. בבקשה תעזוב אותי בשקט." אמרתי ונעמדתי צמודה אליו
"את יודעת מה הדבר הכי קשה?" שאל אותי
"מה?" אמרתי והתחלתי לבכות כבר
"שהבחורה שאתה הכי אוהב מבקשת מימך לשכוח אותה ופשוט לעזוב הכל וללכת." אמר ויצא מהחדר.