משנאה לאהבה? פרק 25(:

פרק 25:
הוא יצא מהחדר ואני פשוט התפרקתי בכיתי ובכיתי.
הפלאפון צילצל זה היה לירן עניתי לו וניסיתי להסתיר את זה שבכיתי.
"הלו?"
"מה קורה נסיכה שלי?"
"הכל בסדר, מה איתך?" שאלתי
"יכול להיות עם היית לידי עכשיו.."
"אתה יודע שזה לא פשוט לעזוב הכל ולבוא אליכם נכון?"
"מבין… מבין.. את באה בשבת נכון?"
"לא, לאבא שלי ולמכשפולה יש חתונה שכחת? אני ילך ויהיה איתם קצת"
"אה נכון, את רוצה שנבוא?"
"כן, אני ישמח" אמרתי
"אוקי מצוין, הכל בסדר?"
"כן למה שלא יהיה?"
"לא יודע הקול שלך רועד כזה"
"אה זה סתם, קר לי קצת" אמרתי
"טוב יפה שלי, דביר איתי מחר שתגיעי לבית שלך, ביי אהובה שלי" אמר
"ביי לירי" אמרתי וניתקתי.
המשכתי לשכב במיטה ולרואת טלווזיה, ככה עד שדפקו בדלת, אלה היו ליעם,דור ורוי.
"היי" חייכתי חיוך מזויף
"את לא חייבת לחייך, אנחנו יודעים.. .בעצם כל השכבה יודעת" אמר רוי וחיבק אותי ושוב התפרצתי בבכי
"הבאנו לך אוכל" חייך ליעם
"תודה, באמת תודה" חייכתי "איפה יובל?" שאלתי
"היא אמרה שיש לה במה לטפל" אמר דור
תגידו אתם מכירים איזה עדן ? היא חדשה פה?"
"לא היא לא חדשה, היא הייתה פה כבר, חברה של אביאל היא הייתה.. כולם קינאו בה ואז היא עזבה לא יודע למה.." אמר דור
"כן ורויצוק שלנו מאוהב בה כבר הרבה זמן" צחק ליעם
"די באמת?" שאלתי את רוי
"בן זונה למה?" צעק על ליעם
"מצטער לא ידעתי שזה נושא רגיש" צחק ליעם
"אני חושבת שזה ממש חמוד להיות מאוהב כבר הרבה זמן" אמרתי
"אבל כמה זמן" אמר רוי והשפיל מבט
"אז תעשה תצעד, תדבר איתה תקדם את זה" אמרתי
"לא נראה לי אביאל מאוהב ב..ה קשות" אמר רוי ואז הסתכל עלי במבט מנצח כזה
"לא, רוי לא.." אמרתי והזזתי את ראשי כלא
"נו תאיר!! בשביליי" אמר לי עם לא הבנתם הוא רוצה שאני ואביאל נהיה ביחד כדי שהוא ועדן יוכלו להתקדם
"עם הוא בכלל ירצה אותי אחרי מה שאמרתי לו" אמרתי
"הוא ירצה אותך בכל מצב" אמר רוי
"לא יודעת רוי, לא יודעת" אמרתי
"טוב השעה מאוחרת וילדודדס! מחר יש בית ספר!! יאאלה תאיר נלך לנו, ומחר עם את מאחרת לבית ספר אני מוריד לך את הראש" אמר ליעם ונישק לי את הראש "וחבל יש לך ראש יפה" צחק
"יאאלה לכו.. לילה טוב" חייכתי

בוקר-
"תאיר קומי! קומי, לא באלי לאחר היום!!" צעקה יובל ושמעתי אותה בחלום שלי
"אני… קמה" אמרתי וזרקתי את השמיכה מימני והתחלתי להתמתח
הלכתי לשירותים,שטפתי פנים והתארגנתי מהר כזה.
הגענו לכתה הפעם לא באיחור והתיישבנו בכתה, אביאל נכנס לכתה עם בר ואפילו לא הסתכל עלי. טוב זה מה שביקשתי.. זה מגיע לי.
המורה נכנס והתחיל ללמד, הנחתי את ראשי על השולחן, הרגשתי מתוסכלת, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. אני כזאת מטומטמת, ביקשתי מהילד שאני הכי אוהבת לשכוח מימני, מה עובר עלי?!
"גברת בן שושן!!" צעק המורה הרמתי מהר את ראשי
"מה?"
"מה קורה איתך בזמן האחרון?"
"כלום" אמרתי
"אני מבקש קצת ריכוז, קצת" אמר
"טוב" אמרתי וניסיתי להקשיב לו ולא הלך לי, יות מדי מחשבות בראש ואני צריכה להתרכז בפונקציות?!

מנקודת המבט של אביאל:
אני לא מאמין שהיא ביקשה את זה, אבל אני יכבד אותה.. עם היא ביקשה בטוח יש לה סיבה.
קדימה אביאל, תמשיך הלאה, תשחרר תראש שלך מימנה.
אני כל הזמן חושב עליה, ועל מה שהיא עוברת, קשה לי שלא קשה לי.
"חיים שלי!" צעקה אורין ונישקה אותי בהפסקה, מאחורה ראיתי את עדן ומהצד השני את תאיר, עדן מסכנה בכלל פגעתי בה, היא חשבה שאני עוד אוהב אותה הפוסטמה.
ותאיר? אוי תאיר..
"מה איתך? " חייכתי לאורין
"מצוין, לא באת אתמול" אמרה
"כן.. לא היה לי מצב רוח, אני יבוא היום" חייכתי וואלה עוד זיון היום.
הברזתי בשעה השלישית לחדר, זין למי יש כוח ללמוד עד שתיים?!
עברתי במסדרון וראיתי את שון, מסביבו עוד שתי בנות, הוא לא עם יובל? חשבתי לעצמי.
ראיתי את יובל מצד מסתכלת עליו מאחורי הלוקרים, המשכתי ללכת ולא רחוק משם ראיתי את בר מסתכל על יובל, וואו חתיכת סיבוך נהיה פה.
"אני יכול לסדר לך אותה עם אתה רוצה" צחקתי
"מה? את מי" הכחיש הבן זונה
"את פאני" אמרתי בצחוק
"מה פאני?!" צעק
"שקט מה קרה יחמאר, את יובל" אמרתי
"איפה תראה איך היא מסתכלת על שון הזה לא מבין אותה, היא לא קולטת שאני אוהב אותה"
"מה קרה? איפה הסטוציונר שבך" צחקתי
"מה אני יגיד לך אחי, ראיתי תמונה בפייסבוק של איזה בן אחד שדומה לצרות שלי, הוא היה עם הרבה בנות, ואז הראו עוד כמה שנים הוא יהיה לבד. אני חושב על זה וואלה לא רוצה להדפק"
"מה נהיה מימך חתיכת כוסית אה"
"מדבר הכוסית הראשית!!" אמר
"אני כפרה?" אמרתי ועשיתי קול של בת
"דפוק נודר לך" צחק
"תביא תביא סגרייה" צחקתי

מנקודת המבט של תאיר:
הסתכלתי עליו במשך כל ההפסקה, הוא היה עם בר הם צחקו, הוא נראה מאושר, אני חתיכת מטומטמת בכלל שהתאהבתי בו! מה היה לי כל כך רע עם לירן?
"אני מצטער על אתמול" אמר אור וחיבק אותי מאחורה
"זה בסדר" אמרתי והתרחקתי מימנו
"בחיים לא תשתחררי מימנו?"
"אל תציק לי" אמרתי
"לא מציק לך, רוצה להבין מה את מוצאת בו"
"אני לא מסתכלת עליו בכלל" אמרתי והסתובבתי
"בכלל לא" אמר
"וואי אור מה אתה רוצה?" הילד הזה נהיה חופר מיום ליום!!
"אותך, לא הבנת?"
"די כבר" אמרתי
"מצטער, נלך בקצב שלך, שתהיי מוכנה תגידי לי, אני לא מתכוון לוותר עליך." חייך והלך

יום שישי-
"תאיר אני פה, את יוצאת?" שאל אבא בפאלפון.
"כן! אני באה" אמרתי ומיהרתי במסדרון, נפרדתי מיובל,רוי, דור וליעם והגעתי לאוטו של אבא, לא ראיתי אותו הרבה מאוד זמן.
"היי" חייכתי ונכנסתי לאוטו
"שלום ילדה שלי" חייך וחיבק אותי
"איך בפנימייה"
"בסדר" אמרתי ולא הרחבתי במילים.
כל הנסיעה עברה בשקט, וקצת דיבורים לא משהו מיוחד, אף פעם לא הייתי כל כך קרובה לאבא.
הגענו לבית, יצאית מהאוטו וזה הזכיר לי כל כך הרבה דברים שעברתי בביתהזה.
"עוד משהו, חברה של סיגל פה עם הילדים שלה, אז אל תתבישי" אמר לי אבא לפני שנכנסנו לבית.
הוא פתח את הדלת וכולם ישבו בסלון ופתאום כל העיניים הופנו אלינו.