משנאה לאהבה? פרק 9(:

מנקודת המבט של לירן: (כמה דקות קודם)
ככה זה כל הזמן שאנחנו מתחלקים הבנים והבנות ואז חוזרים, מין קטע כזה.
"מה עם תאיר?" שאל נאור
"מצוין, למרות שמזה קשה ככה שהיא בפנימייה המזוינת הזאת" אמרתי והוצאתי סיגרייה.
"מה אתה לא פוחד שמתחילים איתה בנים וזה?"
"פוחד פוחד, אבל מקווה שהיא תהיה מספיק כנה איתי" אמרתי
"בזמן האחרון מעיין יותר מדי דבק כזה.. מכינה לי לאכול מנשקת אותי כל בוקר, נותנת לי לעשן לידה וואלה לא מבין מה הקטע" אמר טל
"וואלה?! גם תאיר עשתה לי ככה כל הנסיעה היא דאגה לי ואמרה לי כמה שהיא אוהבת אותי וזה.. למרות שאני יודע שהיא אוהבת אותי אני לא מבין מה הקטע" אמרתי
"אולי היא עשתה משהו והיא מתחרטת עליו" אמר דור ושתה עוד כוסית מהוודקה
"על מה יש לה להתחרט כבר?"
"אנה עראף, מה אתה שואל אותי מה לי ולבנות?" צחק
מה שדור אמר חשבתי על זה קצת, אולי היא עשתה משהו והיא לא התכוונה שווה לבדוק את זה.
חזרנו כל הבנים לספסל ואני קראתי לתאיר לצד לבדוק קצת את העיניינים.
"אני יודע" אמרתי לה, למרות שאני לא יודע בכלל מה אני יודע
"יודע מה?" שאלה וראו על פניה חשש
"מה שקרה… קדימה נו תשפכי הכל" אמרתי בכעס
"לירן אני מצטערת זאת הייתה נשיקה קטנה אני מצטערת לא התכוונתי לבגוד בך!!" אמרה והתחילה לבכות, אז היא בגדה בי אה..
"מי הבן זונה?" אמרתי במראה קשוח למרות שקשה לי לראות אותה בוכה.
"מישהו מהפנימייה" אמרה והבכי אצלה רק התגבר.
"הכל בסדר, יום ראשון נטפל בו" אמרתי וחיבקתי אותה, מי שזה לא יהיה אין לו מושג עם מי הוא מתעסק, כל מה שקשור ללירן שיטרית ומישהו מתעסק איתו פותח איתי חשבון… לא מרחם על אותו אחד שנישק אותה בקיצור.
מנקודת המבט של תאיר:
הוא חיבק אותי עכשיו ולא כעס עלי?!
"לירן אל תפגע בו.. באמת אני מצטערת" אמרתי והתנתקתי מהחיבוק
"בסדר, אל תדאגי… אבל לפנימייה ביום ראשון אנ בא איתך" אמר.
ידעתי שמשהו כאן מסריח אין מצב שלירן יסלח לי בקלות כזאת וגם לא יעשה כלום.

*******
חזרנו לבית של לירן החלפתי בגדים וישבנו בסלון, הרגשתי רע עם עצמי רע מאוד, למזלי הוא עוד אוהב אותי וסלח לי על זה.
"אנחנו בסדר?" שאלתי בשקט
"ברור" חייך ונישק אותי
ישבנו בספה וראינו טלווזיה ואני חושבת שהכל חזר להיות כרגיל.
בוקר-
"קומי תאיר!! הולכים לים!" צעק לירן והתחיל לחבק אותי
"מה ים? תן לישון" צעקתי והתחלתי לדחוף אותו עם הרגליים שלי
"שום לישון קומי" התחיל לצעוק ולקפוץ על המיטה, הוא לא נרגע לרגע.
"קמתי" אמרתי והתיישבתי על המיטה, הוא נישק אותי ויצא מהחדר.
שטפתי פנים ושמתי בגד ים ורוד, פיזרתי את השיער הארוך שלי וסידרתי אותו קצת, שמתי שמלה כזאת פרחונית וירדתי למטה.
"וואה וואה איזה פינוק" צחקתי והתיישבתי בשולחן
"את פה פעם שבועיים אני לא יפנק?" צחק ונישק אותי נשיקה ארוכה
"עם מי הולכים לים?"
"עם כולם.." אמר והתחיל לאכול.
"טוב"
שסיימנו לאכול נסענו לים וראינו את דור יושב שמה ושומר לנו מקום, קפצתי עליו בחיבוק וישבתי לידו.
"מה אף אחד עוד לא הגיע?" שאלתי
"כולם הגיעו הם בים, אני ישבתי לחכות לכם שתראו אותי.. אתם המאחרים הקבועים הרי" צחק
"יאאלה בוא" אמר לירן והוריד את החולצה שלו וראו לו את כל הריבועים והגוף היפה שלו!!
ורדתי את השמלה ונכנסנו לים להיות עם כולם.
"בואו נלך יותר לגלים" הציעה שני
"כן יאאלה בואו" אמרתי בהתלהבות
כולם כבר הגיעו לדגל האדום האחרון שהיה ואני עוד תקועה מאחור כי כל פעם בא גל חדש והחזיר אותי לאחור.
"נו אני לא מצליחה להגיע אליכם" צעקתי ובשניה אחת לירן בא והרים אותי עליו ותפס אותי כמו ילדה קטנה.
"תודה" צחקתי.

********
"לא באלי לחזור לפנימייה הזאת" נאנחתי וישבתי על הספה
"אני לא רוצה שתחזרי בכלל"
"אוף.." אמרתי
"יאאלה יצאנו?" שאל לירן
"כן" אמרתי וקמתי מהספה לירן סחב את המזוודה שלי והכניס אותה לאוטו שלו.
כל הנסיעה דיברנו וצחקנו ורבנו בצחוק.. ואז האוטו נעצר והוא חנה.
"אתה בא איתי?" שאלתי
"כן, בואי" אמר ונישק אותי
יצאנו מהאוטו והשומר פתח לנו את השער של הפנימייה, הרבה ילדים אמרו לי שלום, ואז הדבר הכי נורא קרה, ראינו את אביאל.