משקה חריף

שתיתי, שתיתי בשביל שיהיה לי אומץ לוותר על הכל ולהיות איתך. שתיתי כדי לנשום את הנשימות שלך כי רציתי להיות אמיצה ללילה אחד, רציתי להרגיש אותך ללילה אחד. הלב שלי רצה אותך, המוח לא נתן.
רציתי אותך, רציתי את כל כולך ובמיוחד אותך עליי. רציתי כל כך חזק שלא עמדתי בפיתוי, הרגשתי שאני שותה את התשוקה שלי, אז רציתי ללכת ולהקיא אותה עלייך. רציתי להתמזג איתך.
לפעמים, יש אנשים שפשוט נועדו להיות לאחד. יש אנשים שכמה שינסו, לעולם לא יצליחו לעצור את המשיכה הזו. היא חזקה יותר מכל יסוד, מכל כוח בעולם הזה. המשיכה העזה, כמו מגנט שלא נותן לנו מרגוע עד שנממש את התשוקות שלנו.
התנשקנו, אחרי כל כך הרבה שנים ואגו עצום. התנשקנו כי וויתרנו על הכל ושכחנו מהכל. שכחנו מהם, שכחת מעצמך ושכחתי מעצמי. נשכת את שפתיי והכוח שלך היה עליי, החזקת בי. כה חזק, שזה החל להכאיב. אבל רציתי את זה, רציתי את המשיכה העזה הזו שהתפרצה עליי.
רציתי שתנשק אותי בפראות ולא תפסיק, הפסקתי לרגע להיות הילדה הטובה, הילדה שרבה איתך ומתווכחת איתך. שכחתי מכל מה שאני שונאת בך.
שיקוי האלכוהול זרם בדמי ואף בנפשי, הלב דפק במהירות שלא הכרתי עוד. הכוכבים היו עדים למעשים שלנו. השטן שכן שם והביט בנו. ולרגע אחד, הרגשתי שאנו במציאות אחרת. לרגע אחד, ידעתי שאנחנו יוצרים מציאות אחרת.
ידעתי שהלילה הזה, הלילה האפל הזה לא ישכח לעולם. והיום, ההבטנו אחד בשנייה, והכל חזר לאותו הגלגל. הציניות המשיכה, והאגו כמו שטן עמד בינינו.