מתוסבכת – פרק 1

נכנסתי לשירותים לשטוף את הגואש מהבד, לבד בשירותים, אני משפשפת עם מברשת את הבד הקשיח, יחד עם המים. כל הידיים שלי מתלכלכות בצבע כחלחל והדלת של השירותים נפתחת. רותם נכנסת תוך כדי שמדברת בפלאפון. צחקתי קצת מכיוון שמצחיק לראות אותה מתווכחת עם אמא שלה בפלאפון. היא ניתקה את השיחה והביטה בי. ״גל את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך בזמן האחרון״ אומרת ומסדרת את השיער במראה.
״אני כבר לא יודעת רותם. קשה לי, באמת שקשה לי״ פשוט שפכתי את המילים האלה בפנייה. בלי לחשוב, חיכיתי כבר לדבר איתה היום.
מסיימת לגעת בשיער שלה והביטה בי דרך המראה ״בגלל אור?״ שאלה אותי במעין לחישה. ״כן״ אמרתי והרמתי את מבטי מהמים אל השתקפותה שבמראה ״זה כבר הגיע למצב שאני מתפרקת מול בת דודה שלי הקטנה, כמובן שחירטטתי אותה שזה בגלל שקיבלתי 70 באנגלית״ גיכחתי. רותם נאנחה. ״את חייבת לעשות עם זה משהו גל, יכול להיות שאת מפספסת פה משהו גדול, אני לא מאמינה שאת מוותרת לעצמך ככה״ אמרה ופירקה שוב את שיערה בחוסר רצון מאיך שהוא נראה. שיפשפתי את הבד הקשיח יותר חזק, הצבע לא יוצא, והכעס שמעט גער בי אולי גרם לי לשפשף את זה בחוזקה הזאת ״אני לא מוותרת! נראה לך שאני רוצה לוותר, אני רוצה אותו רותם. אבל אני לא יודעת מה לעשות, אני כל כך חסרת ביטחון בדברים האלה, את לא מבינה כמה. אני לא יודעת מה לעשות״. רותם הוציאה את הסיכה של השיער מפייה כדי לדבר ״לכי, דברי איתו. יש בניכם קשר, את רק צריכה לחזק אותו יותר. זה לא יכול להגיע ישר ללמעלה, זה בהדרגה-״. אמרה ואז נועה נכנסה, אחת הבנות מהמגמה. רותם קיבלה שיחה ויצאה ״דברי איתי״ אמרה לי לפני שיצאה לענות לשיחה. הורדתי את החלוק המלוכלך מהגואש. ויצאתי חזרה לסדנא.
בדרך לתחנות ראיתי את בר, התקדמתי אליה מהר ״היי את באה אליי היום נכון?״ אמרתי בהתנשפות קלה. היא הביטה בי בפרצוף מופתע וחייכה ״היי! כן האמת ניסיתי להשיג אותך, לא אמרת לי אם את מסיימת ארוך היום״ תוך כדי שאני שולפת את האוזניות עניתי ״תמיד יש לי בחמישי יום ארוך״ אמרתי, קצת נלחמתי עם התיק שהוא החליט לא להסגר ״בעצם, כל השבוע יש לי רק ימים ארוכים״ ציינתי. השרוול היחיד שהיה על הכתף שלי החליט להחליק אל המדרכה. נאנחתי בכעס ״אוף נו לעזאזל! למה שום דבר לא הולך לי היום!״ התכופפתי להרים את הספרים. ״וואו, תירגעי כבר לחץ! מה יש לך היום?״ אמרה ועזרה לי עם התיק. את האמת? אין לי שמץ של מושג מה עובר עליי היום, פשוט רע לי. ״למה ממשיכים לשאול אותי את זה?״ שאלתי באנחה והרמתי את התיק. ״דבר ראשון את צריכה לנשום״ אמרה ועצרה אותי מלהמשיך ללכת. ״צודקת, אני צריכה להירגע״ אמרתי ונשמתי. ״אוקיי״ אמרה בר ״עכשיו בואי ספרי לי מה איתך״ המשכנו ללכת. ״לא יודעת, זה בגלל אור אני מניחה, קשה לי כל כך״ היא שתקה קצת, כנראה חשבה לעצמה. ״מה פתאום השתנה כל כך שקשה לך?״ שאלה. מה כל כך קשה לי? הכל! אני מאוהבת בבנאדם יותר מפאקינג שנתיים. כן שנתיים. אני לא יודעת מה לעשות עם זה כבר. ועוד אחרי מה ששמעתי ממנו היום. ״דיברנו היום בשיעור״ היא הביטה בי בפרצוף מופתע ״מה? איזה קטע! חזרתם לדבר?״ עלינו לאוטובוס ״לא ממש״ אמרתי בהיסוס ״לא יודעת, אבל אני ממש רוצה שנחזור להיות חברים טובים כמו פעם. קשה לי בלעדיו״ אמרתי והתיישבתי על יד החלון, בר התיישבה ליידי. ״אוקיי, על מה דיברתם?״ אני לא בטוחה שרציתי לומר לה, אבל היי אם כבר אז כבר ״הרבה, על ההדרכה, על הלימודים, על החברה שהייתה לו שהוא עדיין אוהב״ אמרתי כבדרך אגב. ״מה?!״ שאלה בצעקה. ״ששש! תהיי בשקט. וכן, הוא אמר שעדיין יש לו רגשות כלפיה״ היא הביטה בי בשקט ״טוב חברה לשעבר זה לא קיר״ אמרה והוציאה אוזניות ״את תגרמי לו לשכוח מימנה״ אמרה כאילו חזתה את העתיד והכניסה את האוזניות לאוזניה, מתמסרת לה למוזיקה. האוזניות שלי היו כבר אצלי ביד, שמתי אותם והתחלתי לחשוב, לא הפסקתי לחשוב. רק חושבת. ירדנו אל התחנה אצלי במושב ואז שמעתי קריאה אליי ״היי גל!״ הסתובבתי וראיתי את רון. ״היי רון! מה אתה עושה פה?״ שאלתי. ״היי בר״ פנה אליה ״אני פה עם בן״ אמר וקרא לו. ״מה אתם עושים פה שניכם לבד?״ שאלה וגיחכה בלעג ״אנחנו לא לבד, גם אור פה, אנחנו אצל אופק״ אמר. אור פה? מה! למה? מה! ״אה טוב תהנו! דבר איתי כבר רון״ אמרתי וחיבקתי אותו לשלום. ״ביי״ אמר ואני ובר התקדמנו. ״מממ.. מעניין מי פה״ אמרה בקול מעצבן ״אויש סתמי, אופק גר פה״ אמרתי ולחייה הסמיקו. ״אחר כך נלך לראות אותם״ אמרה. ״מה יש בניכם?״ שאלתי בחשד. ״אין בנינו ממש, כאילו, אנחנו בסוג של כמעט קטע״ אמרה בבלבול. צחקתי.