מתוסבכת פרק 18

בוקר. התעוררתי לקול הציפורים כמו כל בוקר באוסטריה. נזכרתי במה שהתרחש אתמול. לוק עזב, והמשטרה בדרך אליי, אני עוד מעט אחזור חזרה לארץ. אני מתה לפגוש את אמא ולילי, את הבנות וכמובן את רון. כל יום פה בלי החיוך שלו בלי הקול הזה שלו שרף לי תאים בגוף. אנחנו כבר שלושה חודשים יחד, רק שחודש מהם אני הייתי פה. קמתי על רגליי וציחצחתי שיניים, קריר הבית מעט, לבשתי ג׳ינס שחור וסוודר בורדו. יצאתי מהחדר ופיזרתי את שיערי, העברתי בו את ידיי מעט שיהיה מסודר. האמת שחששתי מעט ממה שמצפה לי בבית אם דברים השתנו, בכל זאת רבע שנה נעדרתי. הדלקתי טלוויזיה בסלון ואז נשמע תיקתוק בדלת. ״Guten Morgen״ אמר האיש בכניסה. ״good morning sir" עניתי חזרה שיבין שאינני מבינה גרמנית. ״oh hello miss, does Luke live here?" שאל וכמעט גמגמתי. ״not anymore" עניתי ובמהרה סגרתי את הדלת אך האיש עצר את הדלת עם ידו. ״אני יודע שהוא כאן״ אמר ואני רק נחרדתי עוד יותר למשמע העברית שלו. ניסיתי להחזיק בדלת אבל כוחו חזק יותר משלי, כך בשניה שהוא נכנס לחפש את לוק דפקתי ריצה החוצה אבל איש רזה ודוחה תפס בי ומנע מימני מלברוח. ״את גל״ ציין ובחן אותי עם מבטו. הבחור השני יצא מהבית ״לוק לא נמצא פה, איפה הוא אישה?״ שאל אותי והתקדם אליי. ״דברי!״ אמר ותפס בפניי, עכשיו לוק השיג את הכסף שלו ואצטרך להיות אדון לעצמי, אבל לא אוכל להגן על עצמי בחיים. ״לוק עזב אתמול״ אמרתי. ״לאן? למה הוא השאיר אותך פה?״ שאל. ״הוא קיבל את הכסף שלו על החטיפה מאבא שלי, המשטרה בחיפוש אחריי כאן, אז הוא עזב. אני לא יודעת לאן הוא אמר שהוא בורח״ אמרתי. משהו בהבעת פניו מסר לי שהוא מופתע מדבריי. ״אז את רוצה לומר לי, שלוקאס עזב אותך לאחר שקיבל את התגמול שלו? ככה לחופשי? תגידי לי את צוחקת עליי?״ שאל בעצבים ותפס בפניי בעוצמה. ״לא לא אני נשבעת לך שזה נכון״ קראתי מעבר לאחיזתו. הוא הביט ברזה והם חייכו אחד לשני, ישר ידעתי שזה לא יגמר טוב בשבילי. ״אני מתחננת תעזבו אותי, בבקשה תתנו לי להישאר״ אמרתי בידיעה שהם רוצים לקחת אותי מפה. ״שאנחנו לא ניקח את הבחורה של לוקאס?״ שאל הרזה את השמן. ״אני לא הבחורה שלו״ ציינתי. ״שיהיה בריא לוקאס. עוד מעט את תיראי עד כמה את הבחורה שלו״ אמר ופתח את האוטו, מכונית מרצדס שחורה. זורק אותי לבפנים לשבת. נדבקתי לצד החלון שלא ישב קרוב אלי ושמא ינסה לגעת בי. השמן לחץ על הגז. פחד כל כך עצום התמלא בי, שלא יכלתי להגיב אפילו לסיטואציה, אם חשבתי עד עכשיו שאני סבלתי, נראה שהשניים האלו הולכים ללמד אותי אחרת.
הם נסעו כמהירות הבזק, כבר לא זיהיתי את השכונה בחוץ. הם נסעו, לא הרבה אבל נסעו. הרכב נעצר במכה והשמן יצא החוצה, יצאתי גם אני והתחלתי לרוץ ואז עצרתי, כי לא ידעתי לאן ללכת, לא ידעתי איפה אני ושני הבריונים שמלפני גם היו קשורים לזה. ״בואי נשמה״ אמר הרזה המגעיל ותפס בצווארי בחוזקה, מכריח אותי לצעוד לכיוון האחוזה הגדולה מלפני, נכנסנו ואפילו לא הספקתי לראות את הגודל העצום של הבית וישר השיב אותי בכיסא, מורה עליי לא לזוז וקושר את גופי למושב. ״כואב לך?״ שאל אותי בקול תינוקי כאילו אני מפגרת, הזזתי את ראשי הצידה. ״תביאי לי נשיקה וזה יעבור״ אמר ואני עצמתי את העיניים שלי ותפסתי את שפתיי וניגעלתי מכל נשימה של הבחור שנחתה עליי. ״תפסיק כבר עם ההרגל המגונה שלך״ אמר זר אחר בזמן שנכנס לחדר, ואחריו השמן. ״תן לו להשתעשע עם הבובת מין החדשה שלו״ אמר השמן לזר ודמעות צרבו בעיניי, השתתקתי, צמרמורות חרדה עברו בי, התחלתי לבכות. לא זה לא קורה לי! זה לא קורה לי! בבקשה אלוהים מישהו שיציל אותי. ״תירגע״ אמר הזר לשמן וניגש אליי. ״עדיין לא בובה, קודם ניראה עד כמה את שווה אצל הבחורצ׳יק שטיפל בך עד עכשיו״ אמר והוציא את הסלולר שלו מהכיס, נראה היה שצילם אותי, הוא כנראה שולח ללוק הודעה עלי, אך זה לא יעזור להם, לוק קיבל את מה שרצה. הבחור מולי המשיך לעסוק בפלאפון שלו ואז חיוך עלה על פניו ״או, נראה שהוא לא מעוניין לעסקת חליפין״ אמר הזר הדוחה ושיחרר אותי מהכיסא, תופס בי ומעלה אותי מעלה. ״תעשה לי טובה בנאי, אל תיגע בילדה הזאת עד מחר, שאני אודיע לך שהיא חוקית. ותתכוננו כי אנשים יבואו לקראת הקטנה״ אמר הזר לרזה הדוחה. מה זאת אומרת חוקית? ומי יבוא? הם נעלו אותי למעלה, באחד החדרים כאן, רק חלון גג היה פה וכורסה. למה הכנסתי את עצמי הפעם? למה האבא הדפוק והאוכל בתחת הזה הכניס אותי ואת המשפחה שלי הפעם! התחלתי לבעוט בדלת מרוב עצבים ולצעוק מעוז הזעם שבי. אך לשווא. אף אחד לא שומע, אף אחד לא מתכוון להופיע פה.

נקודת מבט של רון –
עשיתי יחד עם רותם סיבוב במושב, הרגשתי שאנחנו חייבים לפחות לדבר על זה. ״אז, לשם מה המפגש?״ שאלה רותם. ניסיתי להימנע מהשאלות הישירות אך, איתה אי אפשר ללכת סחור סחור. ״עלינו״ עניתי. ״או.. הבנתי״ ענתה. המשכנו ללכת ואף אחד לא הוסיף מילה עד שלפתע היא התיישבה על הספסל מימיננו. ״אם ככה, שב״ הורתה לי, וכך עשיתי. ״תיראה רון, אחרי מה שקרה אני מרגישה נורא, גל חטופה אצל פושעים שיכול להיות שפגעו בה בדרכים שלא נוכל לדמיין, אבל אני בכל זאת מרגישה כלפייך משהו, לא אכחיש זאת רון״ אמרה והותירה אותי חסר מילים. לא ידעתי מה לומר. לא בגלל שבהחלט לא היה לי מה לומר, להפך, היה לי מאוד מה לומר אבל פחדתי מההשלכות האלו, אבל עדיף של אסבך את העיניין. ״את כנה איתי״ ציינתי לאוויר, מנסה לשכנע את עצמי שגם אני צריך לנהוג ככה ״רותם, אני מאוהב בגל מאז ומתמיד, היא החברה הכי טובה שלי. ביום שהיא הסכימה להיות איתי, היה היום המאושר ביותר שהיה לי, וביום שהיא נעלמה, הרגשתי שענן שחור מתמלא בתוכי וידעתי שזה יכניס אותי לדיכאון, זה היה נורא רותם. אבל, את היית פה בשבילי כל רגע, ואז שנינו הרגשנו רע וזה הוביל לאן שזה הוביל. אל תיטעי, אני גם מרגיש אלייך משהו, וזה מבלבל אותי מאוד עכשיו, כך שאני חושב שעדיף שנחזיר את המצב למה שהיה. אם זה בסדר מבחינתך?״ שפכתי בפנייה את המצב מבחינתי, מודה שזה קשה. אני מאוהב בגל אבל פיתחתי רגשות כלפי רותם. מה זה אומר עליי עכשיו? נאנחתי לעצמי. ״כמובן רון, אנחנו באותה סירה״ אמרה וחייכה אליי עם החיוך המתוק שלה, חיבקתי אותה והתקדמנו משם, המשכנו לעשות סיבוב ולדבר, להחזיר את המצב לקדמותו.
כשחזרתי הביתה התקשרתי לאופק וסיפרתי לו את המצב, הוא אמר שהוא מבין, שהיה עם ליגל האקסית שלו, הוא היה מאוהב בה עד הראש, ואז בר הגיעה ועירערה לו את הכל. ״כן אבל נראה שאת בר אהבת יותר״ אמרתי לו. ״לא בדיוק, כשהתחלתי לחבב רק את בר, הרגשות שלי כלפי ליגל דעכו יותר ויותר והרגשות שלי כלפי בר התעצמו. בגלל זה אני וליגל נפרדנו, סיפרתי לה שאני כבר לא מרגיש אליה את מה שהרגשתי בעבר, זה היה די הדדי, היא הסכימה שכנראה אנחנו לא מתאימים וכל אחד המשיך בדרכו. אגב, הפרידה הכי קלה שהייתה לי בחיים״ אמר אופק וגיחך לעצמו, אבל מה שסיפר לי כרגע לא בדיוק העלה בי את הרצון לשמוח. האם גם לי עלול לקרות את אותו הסיפור? לא על אני מדבר בכלל, זו היתה טעות, אני מאוהב בגל. אני מקווה שתוכל לסלוח לי על זה. או שבעצם, היא לא חייבת לדעת, לא?

נקודת המבט של גל –

״אחת שתיים שלוש אחת שתיים שלוש״ התחיל לשיר הרזה המוזר ששרר מחוץ לחדרי. ״נו תשירי איתי, אחת שתיים שלוש אחת שתיים שלוש״ המשיך ״קדימה עד שנגיע לעשרים ואחת״ ציווה. ״למה אתה מעוניין להגיע לעשרים ואחת?״ שאלתי מעבר לדלת. ״כי זה מספר האנשים שאבא שלך רצח״ ציין וצמרמורת עלתה בי, נהדפתי כמה שיותר אחורה לקיר והתפללתי שמשהוא יקרה. הבטתי מעלה וראיתי את החלון ההוא שוב, הסתכלתי סביב אבל שום חפץ מלבד המיטה שיעזור להגיע לשם, והמיטה כבדה לי מדי מכדי שהעמיד אותה ישר ולתפס החוצה. ״אני לא שומע אותך!״ צעק הג׳חנון הזה שבחוץ. ״זה משעמם״ קראתי ״ואולי רמון רצח עשרים ואחת אנשים. אבל אני בהחלט לא רואה קשר לעובדה שאתה מתנהג כמו פסיכופט״ עניתי. ״אני לא פסיכופט. החבר שלך פסיכופט, את רוצה לומר לי שלוק לא פסיכופט בעינייך? כי אם לא אולי גם את לא כל כך תמימה כמו שאת משדרת״ קרא חזרה. ״לא. אתה הפסיכי כאן״ השבתי. ״אולי במחשבה שנייה, לוק השאיר אותך למשטרה, אז הוא לא חשף בפנייך את עצמו.״ אמר אך הייתי כל כך עייפה מהשטויות שהוא מריץ לי פה שעה אז כבר לא עניתי. ״אני מבין, את משועממת״ אמר. ״מה אתה עושה פה בכל מקרה? אני משועממת כי אני כלואה בתא המסריח הזה, אבל אתה סתם משועמם כי אתה חסר חיים אז כל מה שיש לך לעשות זה להשתעשע עם ילדה בת פאקינג שבע עשרה!״ צעקתי עליו ואז חייכתי לעצמי. אני בת שבע עשרה היום, יאיי. ״קודם כל לנשום, למה את קוראת לעצמך ילדה אם ככה? את בת שבע עשרה״ צין. ״יחסית אליך אני ילדה״ אמרתי. ״אני שומר על הכניסה מתוקה, אם מישהו יחליט להיות לך כבאטמן ״ אמר. ״אל תתאמץ יותר מידי, אף אחד לא מתכוון להופיע״ נאנחתי והתיישבתי בריצפה. ״את יודעת בכלל מה הכינוי שאנשים נתנו לבחור שלך?״ שאל ולרגע סוקרנתי אבל זה לא עיניין אותי. ״לוקאס״ אמרתי. והוא צחק. גילגלתי עינים ונשכבתי על הריצפה, מביטה לי בשמיים ורואה את השחור של לילה. אין כוכבים? חשבתי עד שהכה בי, רק רגע! אני לא כלואה פה עשר שעות! בוקר עכשיו! הבטתי בשחור ותהיתי אם זה בטח כיסוי שהם שמו אבל לא הגיוני כי זה פתח האירור היחיד לחדר. בחנתי את החלון המכוסה בבד שחור ואז כשהוא זז ופנים הביטו בי מלמעלה, דפקתי צרחה