מתחילים מחדש- פרק 44

-כעבור שלושה שבועות-
נקודת מבט מוראל:
התעוררתי מהאור שהגיף לחדר, יד קטנה מחבקת אותי מהצד. הבטתי בשי שעוד הייתה ישנה, היא כל כך יפה כשהיא ישנה.
עברו שלושה שבועות, שלושה שבועות מאז אותו לילה ששי נעלמה, מאז הפעם שהתנשקנו בפעם השנייה.
מאז אותו לילה הדברים לא חזרו להיות כפי שהם היו לפני כן, הם רק הפכו להיות טובים יותר.
לקח קצת זמן אבל בסופו של דבר היחסים ביני לבין שקד מתחילים להשתפר. אני ושי ביחד כבר מאז אותו לילה, שקד הסכים לוותר על שי ולתת לנו להיות ביחד.

~פלשבק~
-לפני שלושה שבועות-
היינו בדרך הביתה, הבטתי בשי שישבה לידי היא נרדמה.
"תישני קטנה שלי." מלמלתי בשקט וליטפתי את ראשה.
כל הדרך ראשי ממשיך להריץ את מה שקרה לפני כמה דקות.התנשקנו בפעם השנייה, הנשיקה הייתה מדהימה אפילו יותר מהראשונה, כל כך התגעגעתי אליה. לאחר שהתנתקנו מהנשיקה המשכנו להביט אחד בשנייה באותו רגע הרגשתי שעוד שנייה ואני לא אוכל לשלוט בעצמי ואני עלול לנשק אותה שוב.
"כדאי שנחזור, כולם דואגים לך." אמרתי בקרירות.
הייתי חייב למצוא דרך לצאת מהמבוכה שנקלענו אליה, וגם כדי לרסן את עצמי. שי לא אמרה כלום והלכה בעקבותיי לכיוון המכונית.
~
"אפשר לדבר רגע?" שאל שקד כשהגענו הביתה.
"כן." עניתי ביובש, כבר הייתי כל כך עייף שבאותו רגע רק רציתי ללכת לישון.
"זה לא ייקח הרבה זמן," הוא אמר.
"היום אני הבנתי משהו חשוב, אני הבנתי שכל הזמן הזה אני הייתי עיוור, אני הייתי אגואיסט אני לא שמתי לב למה שקורה מסביבי." הוא אמר.
"אני לא מבין, מה אתה מנסה להגיד כאן." שאלתי בבלבול.
"אתם צריכים להיות ביחד." הוא אמר וחייך.
"מה?" שאלתי בפליאה.
"אתה ושי צריכים להיות ביחד." הוא חזר על מה שאמר קודם.
"אבל…" אמרתי.
"שום אבל, זה תמיד הייתם אתם." הוא אמר וחייך, משהו בחיוך שלו היה אמיתי הרגשתי שהוא באמת מתכוון לזה.
"אתה עוד פה?
יש מישהי שמחכה לך." הוא אמר והצביע על שי.
~~~~~~~~~~~~~~סוף פלשבק~~~~~~~~~~~~~

המשכתי להסתכל על שי ישנה, יכולתי להביט בה עוד שעות. ליטפתי את ראשה וחייכתי לעצמי.
שי החלה לפקוח את עיניה.
"בוקר טוב." היא מלמלה וחייכה אליי את החיוך הכובש שלה.
"אוהו, באמת הגיע הזמן, כבר חשבתי שאני אתבייש פה למוות." אמרתי בעצבים מדומים.
"תיזהר ממני." היא אמרה והפנתה לעברי אצבע מאשימה.
"למה מה תעשי לי?" שאלתי בהתגרות.
"את זה." היא ענתה וזרקה עליי כרית.
"אח!" אמרתי וגירדתי בראשי. שי הביטה בי וצחקה.
"אמרתי לך שלא כדאי להתעסק איתי." היא אמרה וחייכה חיוך מנצח.
הבטתי בה, היא כל כך יפה גם כשהיא קמה בבוקר והכל הפוך, העיניים שלה, החיוך שלה.
"על מה אתה מסתכל?" היא שאלה כששמה לב שבהיתי בה.
"על החברה היפה שלי." עניתי.
"כן ממש…" היא אמרה והסתירה את פנייה עם שתי ידיה.
"ממש ממש. יש לי את החברה הכי יפה בעולם." אמרתי והסרתי את ידיה מפנייה.
"שקרן." היא סיננה לעברי.
"אולי, אבל תודי שלרגע האמנת לי." אמרתי בהתגרות.
"רגע, אז אתה אומר שאני מכוערת?" היא שאלה בכעס מדומה ועלתה מעליי.
"נראה לך שאם היית מכוערת הייתי יוצא איתך. את הכי יפה בעולם." אמרתי התהפכתי ועליתי מעליה.
"חנפן." היא אמרה והתהפכה ועלתה מעליי.
"אני?" שאלתי ושוב התהפכתי ועליתי מעליה.
"כן אתה." היא ענתה ונשארו באותו מצב.
"לא מגיע לחנפן נשיקה קטנה?" שאלתי והקרבתי את פניי לפנייה.
"אחרי שנצחצח שיניים." היא ענתה וחייכה חיוך קטן.
"לא עכשיו." אמרתי בקול ילדותי.
"לא." היא אמרה.
"כן." אמרתי.
"אהמ, למקרה ששכחתם יש בית ספר." אמרה רומי כשנכנסה לחדר.
"שיהיה… בית הספר יחכה." אמרתי.
"האמת שיש לכם רק עשרים דקות להתארגן, עצה ממני, תזדרזו." אמרה רומי.
איך ששי שמעה את המילה בית ספר היא קמה מהר מהמיטה ואני בעקבותיה בהליכה איטית. זה כבר קבוע אצלי לאחר לבית ספר.
~
"נו, עכשיו אחרי שצחצחנו שיניים לא מגיעה לי נשיקה?" שאלתי ועשיתי פאפי פייס.
"אבל אם נאחר זה על אחריותך." היא אמרה באיום.
"אלא מה." מלמלתי. ומשכתי אותה אליי לנשיקה.
"עשר דקות." אמרה רומי כשעברה לידנו.
שי מהר התנתקה מהנשיקה ורצה לחדר שלה ואני המשכתי לעמוד במקומי וחייכתי חיוך דבילי.

נקודת מבט שי:
התנתקתי מהנשיקה ורצתי מהר לחדר שלי להתארגן, אני כבר רגילה לזה כל בוקר. במשך שלושה שבועות איחרתי כבר שש פעמים.
אבל האמת שזה לא כל כך אכפת לי.
נכנסתי לחדר שלי ונזרקתי על המיטה שלי וצחקקתי לי.
פתחתי את ארון הבגדים שלי ולבשתי את המכנס והחולצה הראשונים שידי הוצאה מהארון.
הרמתי את שיערי לקוקו גבוה, העפתי מבט אחרון במראה.
"נו טוב, נסתדר עם מה שיש." אמרתי כשראיתי כמה מגוחכת נראיתי עם הבגדים שבחרתי.
חולצת בית ספר ירוקה ומכנס צהוב.
פתחתי את הדלת של החדר שלי ולהפתעתי מוראל ציפה לי מחוץ למסדרון שהוא כבר מוכן.
"מה, אבל איך?" שאלתי בפליאה.
"אני כבר מיומן בזה." הוא ענה ונתן לי נשיקה על הלחי.
יצאנו מהבית אחרי שכבר כולם יצאו כמה דקות לפנינו, היינו רק אני והוא לבד.
מה אני יכולה להגיד, אלו היו השלושה שבועות הכי טובים שהיו לי, שלושה שבועות מלאים ריבים וויכוחים טיפשיים אבל בעיקר שלושה שבועות מלאי אהבה. בכל יום שעובר אני מבינה כמה אני אוהבת אותו, כל כך אוהבת אותו.