מתחיל בך ונגמר בי | 7

"תודה, שון, על הכל" אני מכחכחת בגרון ויוצאת בביטחון. אני מנסה להתעלם ממנו. הוא שיכור.
"שרמוטה! ככה את הולכת ובוגדת בי, עם כולם!" הוא צורח. הוא לא דופק דין וחשבון. לא אכפת לו ממני. הוא מתנדנד בצד לצד ובקושי עומד יציב.
"אני?! אתה בוגד בי עם שחורדיניות! לקלל אותך גם?!' אני מעלה את הקול ממילה למילה. הוא מאדים.
"את… זה לא היה מה שאת חושבת! את אפילו לא מכחישה!" הוא . הוא נוגע לי בכתף. אני נעצרת ונושמת עמוק לפני שאני מפילה את הפצצה.
"מה יש לי להכחיש?! אני לא חייבת לך כלום! אם זה לא מה שאני חושבת, אז תסביר לי מה זה?!" אני מתעצבנת. זה לא טוב בשבילי… ועוד בשעה כזו.
הוא שותק לרגע . זה נראה כאילו הוא עוצר לחשוב.
אני מנצלת את השקט וחומקת פנימה.
אני נועלת את הדלת. חמישה מנעולים.
אני לוקחת כוס מהמדיח ומצמידה לתמי 4.
אני שותה, שומעים, אבל לא באמת אכפת לי.
"מה קרה אהבה?" אלעד שואל מהמדרגות.
אלעד הוא אחי הגדול, והוא תמיד שם בשביל לתמוך.
"תומר בחוץ. אתה יכול להסיע אותו הביתה?" אני שואלת. אני בוהה בפתק שעל השולחן. אלעד יורד במדרגות.
הוא מחבק אותי חיבוק תומך.
אני מגיעה לו לחזה.
אלעד גבוה… מאוד.
מה שהופך את החיבוק איתו לאפילו יותר תומך.
"אני אסיע אותו, וכשאחזור את חייבת לי הסברים" הוא אומר בעדינות. אני מרגישה את הדמעות. אני מנגבת אותן ומהנהנת.
הוא מניח את כוס המים בין האצבעות של ידי ולוקח את המפתחות של האוטו של ההורים.
אני נכנסת לשטיפה קצרה, כי אין לי כוח למקלחת. אני שפוכה.
אני הולכת לסלון ומתיישבת על הספה.
הריח של השמפו חזק ונעים.
אני פותחת את הטלוויזיה.
מרתון סרטי אימה. מתאים לי.
אני הולכת להביא את הקרם גוף בריח קוקוס (אלוהים אני חוחה על זהה) ומעסה קצת את הירך שחשופה בגלל המכנסיים הקצרות. סוג של שורט מבד עדין ונוח. לא שג'ינסים זה לא נוח אבל…
אני מחליטה לחמם פופקורן.
כמה זמן לוקח לאלעד?!
שלוש דפיקות בדלת.
אני ניגשת לפתוח אותה.
אני בשוק.