מתחת לאדמה פרק 11 :)

"נו איך הלך ?" שאלה ג'אנה בהתרגשות .התכנסנו בבית הקטן שלי והמקום נראה מחניק מתמיד אולי זה בגלל החוויה שרק הרגע חוויתי .
"הלך מחריד מי שלא פגש את הנסיכה עשה לעצמו את טובת חייב "אמר לוק וכולם צחקו "אבל ברצינות הסגתי את זה " הוא הראה לכולם כרטיס מגנטי נוצץ בצבע ורוד
"הוא …. ורוד " ציינה וונדי את המובן מהלב
"זה לא משנה באיזה צבע הוא עיקר שזה כרטיס הכניסה שלנו לחופש פשוטו כמשמעו " לוק חייך וברעה הדאגות שלי התפוגגו .
"אבל … אנחנו צריכים תוכינית כלומר אנחנו הולכים לשחרר רק את מי שנמצע כאן ?" שאלה רוקסי היא צדקה בכל רחבי שלושים וחמש המפלסים היו אנשים מסכנים בדיוק כמונו לא יכולנו להניח להם להתרקב כאן .
"תנו לי לחשוב על זה קצת בכל מקרה זה יכול להישאר עצלך לוק עד שנחליט מה הצעד הבא שלנו " השתדלתי לחייך אבל ידעתי שהחיוך שלי יצאה עקום למדי אבל לוק הביט בי במבט מבין .זה עד משהו שיפה ביחסים שלנו אנחנו מבינים אחד את השני בלי מילים .
"בסדר נראלי שהישיבה הקטנה הזו נגמרה " הוא פסק לבסוף
"סק את רוצה שאני אשאר ?" שאלה אותי קאסאנה ובפניה דאגה משמעותית
"לא זה בסדר באמת שאני צריכה זמן להתאושש אני חושבת שמחר בבוקר אני יהיה מוכנה לעבודה " ניסיתי לחייך שוב הפעם ממש התאמצתי .היא השיבה בחיוך ויצאה אחרי כולם .
נשכבתי על 'המיטה' שלי והבהיתי בתקרת האבן .
פאק המלך יודע איפה אבא שלי והוא באמת הציעה לי עזרה אבל … להפקיר ככה את המשפחה שלי ,אלה שתמחו בי כל השנים האלה.
כמו חיזיון הופיעה לנגד עיניים הפעם הראשונה שהאזיקים פעלו עלי זאת הייתה התחושה הכי רעה שהרגשתי בחייה שהיו מלאים התחושות רעות .
זה היה ביום שבו המלך עשה סיור במכרה הייתי בסך הכל בת שבע ובמפקד עמדתי בין לוק לריאן
"כולם לכרוע ברך למלך " אמר השומר שהיה במרחק של כמה מתרים מאיתנו
"אני לא רוצה להשתחוות לאיש הזה " אמרתי בהחלטיות .
גם אני לא רוצה אבל אני לא חושב שיש לנו ברירה "אמר לוק
"עם הייתי יכול הייתי בועט לו בתחת אבל זה קצת בעייתי " אמר ריאן והצביע על תרייסר השומרים שהקיפו את המלך
"אבל … זה לא צודק " לוק וריאן משכו בכתפיהם והשתחוו אני פשות נשארתי לעמוד
"ילדה למה אל לא עושה כדברי " קולו של המלך היה מפחיד אבל לא נרתעתי
"אני לא הולכת לעשות את מה שאתה אומר לי " אמרתי
"ילדה טיפשה " אמר המלך בקול מתנשא בידו היה שלט שלא הבחנתי בו עד כו הוא לחץ על כפתור אדום .
הכאב היה חד וצורם כאילו מישהו מכניס סכינים לפרקי ידי ואז מסובב אותם .זה היה כמו מכת חשמל הראיה שלי התשתשה וחוץ מצחוקו של במלך הצלחתי לשמוע רק את צעקתה מקפיאת אדם של פרודנס שבאה לעזרתי

הזיכרון היה מצמרר אבה זה היה ללא ספק אותו המלך אני לא ממש בטוחה שהוא זיהה אותי אבל ההצעה שלו הייתה כנה אבי … אני לא יודעת מה לעשות ….