מתי היא תשים לב.. פרק 27

נקודת מבט מתן-
שמתי לב שהדר נרדמה בתוך ידיי והרמתי אותה בחזרה למיטה, נשכבנו אחד ליד השני מחוממים מתחת לשמיכה. ניסיתי להירדם אבל המחשבות תקפו אותי על מה שהיא סיפרה.
הפעם הראשונה שלה היתה בכפייה. אונס.
היא תהיה בסדר .. נכון?

התעוררתי בבוקר לקול דפיקות בדלת, התהפכתי והסתכלתי על הדר שחיבקה את הדובי הורוד שליהי שמה לי בחדר, ראשה היה מופנה אל הקיר, היא ישנה על הצד.
הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה רבע ל8 בבוקר. היינו צריכים להיות בבית כנסת שיט.
קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת, ראיתי את בן דוד שלי אלי בדלת.
"הנסיכה הנרדמת אנחנו יוצאים עוד מעט לבית כנסת רק לשמוע, בינתיים תתארגן ואני יאכל את העוגה של אמא שלך" צחק אלי.

נכנסתי למקלחת, התקלחתי למרות שרציתי שהריח של הדר יישאר עליי.
עשיתי את כל האירגונים ויצאתי מהמקלחת לבוש במכנס ארוך בצבע כחול וחולצה מכופתרת ארוכה שמקופלת עד המרפק בצבע לבן ונעלי בובה כחולות אלגנטיות .
הסתכלתי על הדר שעדיין ישנה והיה לי חבל להעיר אותה, אבל חייב.
התכופפתי אליה ונשקתי לשפתיה נשיקה רכה, היא פקחה את עינייה באיטיות וחייכה חיוך קטן וכיסתה את פיה.
"בוקר טוב לאב" אמרה בחיוך קטן
"בוקר טוב אהבה גדולה שלי. אנחנו עוד מעט נצא טוב? אז תתארגני?" שאלתי בחיוך, היא הנהנה בראשה וקמה מהמיטה אל כיוון השקיות, היא לבשה את החולצה שלי, היא התאימה לה בצורה מפחידה.
"יש מגבות במדף השני, אני מחכה לך כאן" אמרתי ונשכבתי על המיטה והדלקתי טלוויזיה, היא הנהנה בראשה ונכנסה עם כל הדברים שלה אל המקלחת הגדולה.

יצאתי מהחדר וסגרתי אחריי את הדלת, אני יישב מעט עם בני דודים שלי.
"איפה הבחורה?" שאל אלי ולגם מהנס, הבת זוג שלו חייכה חיוך נבוך ואני חייכתי בחזרה וסימנתי שהיא בחדר. התיישבתי בשולחן לאחר שהכנתי נס קפה, אכלתי טיפה מהעוגה וחיכיתי שהדר תבוא. היא באה אחרי 20 דקות כשהיא לבושה בשמלת מקסי בצבע תורכיז , היא היתה פשוט יפה! לא מהעולם הזה
"בוקר טוב צוצי" אמרה ונישקה את שפתיי והתיישבה לידי.
"בוקר טוב" חייכה אל כולם ושתתה מהנס שלי, השיער שלה היה רטוב מהמקלחת והפוני סודר לצד בעוד שרגליה נעלו נעלי עקב גבוהות שלא נראו לעין.

יצאנו מהבית שלובי ידיים והגענו אל הבית כנסת, הדר וחברה של אלי חיכו בחוץ הן דיברו על משהו.
יצאתי מהבית כנסת ביחד עם אלי והרכבתי על עיניי את משקפי הטייסים והמשכנו ללכת,.

"הגעתם, אכלתם? שתיתם? אתם רעבים?" שאלה אמא בדאגה.
"שתינו לפני שיצאנו, דודה. נאכל כשכולם יבואו" אמר אלי.
ליהי בדיוק רצה אל כיווננו וחיבקה אותי, הרמתי אותה על ידיי ונישקתי את האוצר הזה.
התיישבנו בספה כשליהי עליי וראשה של הדר הונח על כתפי.
"איך ישנת?" שאלתי את ליהי
"אתה נחרת!" צחקה ונתנה לי כיפים ביד.
הדר צחקה וקמה מהספה, הסתכלתי לאן היא הולכת, היא הלכה אל המטבח ועזרה לאמא שלי עם הדברים, בינתיים אני נרדמתי בספה כשליהי מתעללת בי.
"אמא איפה הדר?" שאלתי את אמא שלי כשראיתי שהיא לא כאן
"היא בחוץ כפרה של אמא. לך אליה" אמרה וליטפה את ראשי,
יצאתי לבחוץ וראיתי את הדר מדברת בטלפון, היא הלכה מצד לצד ונשכה את שפתה התחתונה
"הדרי" אמרתי וליטפתי את ראשה, היא לא דיברה. רק הקשיבה לטלפון.
"טוב, אז אני יבוא בערב" אמרה וסגרה את האיפון
ידיה של הדר הונחו על פנייה והיא הסתירה את עיניה.
כרכתי את ידיי סביב כתפה וחיבקתי.
"הדרי. רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי וליטפתי את ראשה, היא לא ענתה, היא ניגבה את עינייה והתנתקה מחיבוקי ואמרה "הכל בסדר, באמת." ונישקה את שפתיי נשיקה קצרה.

השעה 6 ואני והדר כבר בדירה שלי, השבת היתה כיפית ויפה, הדר נראתה שמחה.
אבל משהו הפריע לה. ראיתי..
"אולי תספרי לי מה קרה?" שאלתי בזמן שהסתכלנו אחד על השני בלי לדבר
"אמא שלי.." אמרה בעצב
"מה איתה?" שאלתי וליטפתי את ראשה של הדר.
"היא התעלפה. הם חושבים ש…שהמחלה שוב התפרצה.. ובערב אני יוכל לבקר אותה" אמרה בעצב.
איך מגיבים? היא התחילה לבכות בשקט, דמעות נזלו על חולצת הטריקו שלי, נשקתי לראשה וקיוויתי שהכל רק חלום. אני לא רוצה לראות את הדר נשברת. כשהיא נשברת.. אני נשבר.
"היא תהיה בסדר. את תראי" אמרתי ונישקתי את ראשה שוב.
"אני מקווה." אמרה בעצב והתפרקה בתוך ידיי.
אני מוכן להיות ההוא שהיא תתפרק בידיו ומיד לאחר מכן הוא יאסוף אותה.

אחרי חצי שעה שהדר נרגעה בתוך זרועותיי התארגנו ויצאנו לדרך המוכרת והלא אהובה. בית חולים.
"מתן, אתה לא חייב לבוא" אמרה הדר ואספה את שיערה לקוקו, היא נראתה רע. לא רע כד כדי כך שהיא מכוערת, אבל עינייה היו נפוחות ושפתיה היו אדומות כדם.
"אני רוצה לבוא" אמרתי וליטפתי את פניה העדינות
"טימור התקשרה אליי שהיא ראתה את אמא נופלת על הריצפה ועכשיו היא בבית חולים" סיפרה הדר ושפשפה את עיניה.
"אל תדאגי, אנחנו כאן. שום דבר רע לא יקרה" הרגעתי אותה ובתוך תוכי פחדתי.
"ומחר אני צריכה לחזור לבסיס, אני לא רוצה" אמרה בעצב.
"תתקשרי תודיעי להם שאמא שלך בבית חולים, את בת יחידה ואת תבואי ברגע שתוכלי" אמרתי וכך היא עשתה.

נכנסנו לחדר של אמא של הדר בבית חולים, היא היתה מעורפלת מעט.
השארתי את הדר לבד עם אמא שלה והלכתי לקפיטריה וקניתי קפה לי ולהדר ושוקו לטימור ומים לאמא שלה, כי הרופא אמר שאסור לה.
"הדר אני יצטרך שוב לחזור לפנימיה?" שמעתי את טימור שואלת את הדר.
הדר פקחה את עיניה וחיבקה את טימור מיד "מה פתאום. אמא בסדר. ואת תמיד תהיי איתי" אמרנ ועצמה את עיניה כשראשה של טימור נח על החזה שלה, ככה היא לא ראתה את הפרצוף שלה.
"שוקו אחד לטימור" אמרתי והגשתי לטימור את נשוקו כשראיתי שהדר עוד שניה מתפרקת.
"וקפה לנסיכה" אמרתי והבאתי להדר. הן ישבו מחוץ לחדר כי אמא שלה בבדיקות עדיין.

השעות עברו, כבר 10 בלילה וטימור עדיין ערנית, היא צריכה לישון..
אבא של הדר הגיע מלפני כמה דקות ונשאר בפנים עם הרופא , היא ואבא שלה מרוחקים. גם לא ראיתי את אבא שלה כמעט. לפי מה שהבנתי הוא בשליחות כל הזמן.
"הדר, בואי תחזרי תנוחי ומחר אני יחזיר אתכן לכאן" אמרתי ונשקתי לראשה, היא חיבקה אותי וראשה הונח על החזה שלי והיא שתתה מהקפה שלה והביטה בכמיהה על החדר של אמא שלה
הדר נכנעה אחרי שכנועים רבים ונסענו לדירה של אמא של הדר.
טימור נכנסה לישון במיטה שלה ואני והדר נשארנו ערים מול הטלוויזיה בחדר אורחים, שכבנו במיטה והדר כבר נרדמה, נרדמתי אחריה.
נקווה שהכל בסדר..

קמתי כשהרגשתי שהדר מתנתקת מתוך ידיי, היא שבורה. היא לא האמינה שאמא שלה תתעלף, היה יכול לקרות לה משהו.
"בוקר טוב" מלמלה וקמה מהמיטה, הסתכלתי עליה בחיוך קטן ומנחם והשבתי "בוקר טוב אהובתי"
לא היה לנו על מה לדבר, היא היתה בלחץ. בלחץ שזה נכון.

סיימנו להתארגן ויצאנו מהחדר אורחים והדר הלכה למטבח והכינה לנו לשתות, היא פשוט שבר כלי.
הלכתי אל החדר של טימור וניסיתי להעיר אותה, הסטתי את שיערה הבלונדיני לצד וקראתי לה מספר פעמים ואמרתי בוקר טוב, היא פקחה את עינייה וחייכה חיוך מאושר. היא כמו מלאך.
נתתי לה להתארגן והלכתי אל המטבח, ראיתי את הדר סהרורית, מכינה לשתות ומתיישת בשולחן. התיישבתי לידה וליטפתי את גבה, איך מנחמים?
"הדר, הכל יהיה בסדר.. את תראי" אמרתי והיא הנהנה בראשה ולגמה מהכוס מים הקרירים ובלעה כדור, מה המסוממת הזאת לקחה?!
"הדר מה לקחת?" שאלתי בשקט והיא הצביעה על הראש, כואב לה הראש.
"תשתי מים, הכל יסתדר.." אמרתי בלחש ונישקתי את הלחי שלה, טימור נכנסה למטבח כשהיא מאושרת וחיוך נפרש על פניה. הדר קברה את ראשה בתוך ידיה שנשכבו על השולחן.
יד אחת כרכתי סביב כתפה וביד השניה ליטפתי את ירכה שהיתה חנוקה בתוך ג'ינס שחור צמוד.
"הייתי כבר בסרט הזה.. אמרו לי כבר לחפש נאום להספיד את אמא שלי, אמרו שהיא לא תשרוד.. ומה אם עכשיו היא לא … לא תשרוד.." אמרה בעצב
רק מלדמיין אותה באותה סיטואציה כשהיא בת 15 ומודיעים לה שהיא עומדת להיות כביכול יתומה, בלי אמא.
"היא תשרוד.. היא שרדה את זה לפני.. והיא תשרוד את זה גם עכשיו" אמרתי והיא נשקתי לראשה, מזל שטימור ברגע האחרון הלכה לחדר שלה.
האיפון של הדר השמיע צלצול והיא מיד פתחה את ההודעה
הבחנתי מה היה כתוב.. הדבר שלא רציתי שיקרה למישהו שאני אוהב. ואפילו לא למישהו שאני שונא.
'השיער של אמא התחיל לנשור. הגידול התפרץ לה. הרופאים לא שמו לב'
היא התחילה למרר בבכי , כמעט ונשברתי. אבל לא. אני כאן בשבילה. שלא תישבר..
ליטפתי את ראשה ונתתי לה להתייפח על כתפי.
"אני לא רציתי שהיא תהיה חולה." בכתה הדר.
"אף אחד לא רצה.. הכל יהיה בסדר.." נשקתי לראשה.

עברו להם שעתיים, אתם בטח שואלים מה קרה…
הדר התחילה לבכות ולא הצליחה להפסיק, היא התחילה להתנשם בכבדות ולאט לאט להיחנק כי אוויר לא מגיע אל ריאותיה, חיפשתי בתיק שלה באטרף את המשאף והיא נרגעה, היא התחילה להתנשם שוב בכבדות עד שנרגעה, אבל עדיין בכתה. הבאתי לה כדור הרגעה שיעזור לה להירגע כי היא ממש היתה לחוצה.
מזל שלמדתי רפואה, השכבתי אותה במיטה ונתתי לה מים, היא התחילה להרגיש עייפה ונרדמה.
אני לא יודע גם איך להגיב…

כעבור חודשיים-
יצאתי מהדירה שלי, אני אמור לאסוף את הדר מהתחנת אוטובוס, היא חוזרת הביתה מהבסיס. התגעגעתי אליה. שבוע שלא ראיתי אותה.
"אהובי" אמרה הדר ונשקה לשפתיי נשיקה קצרה ופיזרה את שיערה שהיה אסוף בקוקו והתכתבה בפייסבוק
"מאמי שלי. נהנת בצבא?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה וצחקה.
אמא של הדר נמצאת בטיפולים , אמרו שיש סיכוי שהיא תינצל, אנחנו מתפללים לזה.
"מי היה מאמין שחופש פסח כבר כאן!" אמרה הדר באושר
"לא חשבתי שמישהו איי פעם יתלהב מחג שאוכלים בו מצות בטעם של דף נייר" צחקתי והדר צחקה ואמרה "לא טיפשוני, יש חופש של שבועיים וחצי!!" אושר נשמע בקולה.
"מה החלום שלך בייב?" שאלתי את הדר, אני יודע בדיוק מה היא תגיד
"לטוס לאיטליה! לשוט בגנדולה!" אמרה באודר ונשכה את שפתה התחתונה.
"ואת מי את אוהבת הכי בעולם?" שאלתי אותה, היא צחקה ואמרה "אותך, ברור" הוסיפה
"תסתכלי אחורה" אמרתי והיא הסתכלה אחורה ופחטה צווחה משונה, אבל הצווחה הזאת החרישה את האוזן שלי
"מזוודות?" שאלה והסתובבה ממש אחורנית ופתחה מזוודה אחת בצבע שחור, בינתיים שהיא פשפשה בין המזוודות והתחת שלה היא מופנה אליי נתתי לה מכה חלשה בישבן ואמרתי "שבי את מסכנת לי את הרישיון, ואת החיים שלך" והיא צחקה והתיישבה במקומה.
"לאן נוסעים?" שאלה בחיוך מאושר, היא בהחלט מאושרת.. כמעט ולא ראיתי אותה מאושרת מאז שאמא שלה שוב חלתה.
"איטליה" אמרתי בפשטות, "איטלי בייבה?" שאלה במבטא איטלקי,
"איטלי ביבה" אמרתי בצחקוק קל. היא עושה אותי מאושר!
והיום ברוך ה' סיימתי שנה שניה במכללה , אני יתחיל עוד מעט שנה שלישית ואני יקבל את התואר!
"ואיפה הדרכון שלי, והכנסת את כל הבגדים שלי?" שאלה בפליאה
"ביקרתי את אמא שלך ואת טימור בבית שלהן, והיא הביאה לי את הדרכון, סיפרתי לה שאני יפתיע אותך בשביל היום הולדת 19 שלך שהיה לפני חןדש, אבל מישהי סגרה שבת בבסיס ולא נפגשנו אזזה עכשיו מתאים" אמרתי והוספתי "והחזיה הסגולה שלך גם כאן, לא שכחתי כלום. אפילו לא את הנעלי עקב שלך" אמרתי, היא צחקה ולחייה עוטרו בסומק טבעי. לקח לי שנים לארגן לה את המזוודה, ענבר הבת זוג של עומרי עזרה לי, המזוודה ענקית! הרבה דברים!
"תודה, מתן" אמרה בחיוך ונשקה ללחי שלי,
"הכל בשבילך. את יודעת כמה אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי את שפתיה נשיקה קצרה ונכנסנו לטרמינל 3, איטליה אנחנו באים!
הדר נכנסה לשירותים בשדה התעופה והחליפה לשורט ג'ינס בהיר עם קרעים, זה לא היה לטעמי. וגופיה לבנה של אמברקומבי וג'קט של הוליסטר בצבע שחור, ונעלי ואנס בצבע שחור.
שמנו את המזוודות כבר ועכשיו נותר לנו לטייל בדיוטי פרי.
הדר החליפה את הכסף לדולרים וקנתה מלא שוקולדים. פרה הילדה! וכמובן שאיפור היא גם קנתה ובושם. אני קניתי לחברים שוקולדים ובושם לעצמי ולהדר קניתי גם, אבל היא לא מוכנה לקבל את זה והכריחה אותי להביא לאחותי שי, אבל קניתי לה גם.
"זה לליהי" אמרה הדר והביאה לי בובה של הלו קיטי וסוכריה ענקית על מקל
"וזה לרונן" אמרה והביאה לי עוד סוכריה ענקית וכל מיני שטויות.
קנינו והשארנו בדיוטי פרי בשביל שנחזור לארץ ונביא לבית.

המשכנו להצטלם והלכנו למטוס, חיכינו לעלות לטיסה והיה מפוצץ..
הדר התיישבה על רגליי והניחה את ראשה על החזה שלי בעוד שידי כרוכות סביב מותניה הצרות בזמן שהיא טחנה m&m והביאה לי כל פעם לפה, השקית הכחולה הכי טעימה אבל זה צובע לי את הפה וזה כבר יותר מידי מתוק.
"לא , אני לא רוצה עוד" אמרתי להדר שדחפה לי לפה כל שניה עדשים
"עוד אחד" אמרה ואני הנדתי בראשי לשלילה ואמרתי "עוד אחד ואני מקיא לך פה קיא צבעוני" והדר צחקה ואמרה "מגעיל אחד!" והאיפון שלי בדיוק צלצל והדר באה לענות,
חטפתי את האיפון מהיד שלה וסיננתי את מי שמתקשר. זה תומר.

נקודת מבט הדר-
"היי למה" אמרתי בפליאה וניסיתי לראות מי התקשר.
"כי זה סתם מהעבודה" אמר ונישק את ראשי, הסתכלתי ישר וראיתי מישהו מנופף אל עברנו, מתן נופף בחזרה והבחור והבחורה שהיתה לידו התקדמו אלינו, מי אלה.
מתן הקים אותי מעליו וחיבק את הבחור ואת נישק את הלחי של הבחורה,
"זאת הדר, תכירו. הדר זה יוסי, וזאת יובל" אמר והכיר לי אותם
חיבקתי את זרועו של מתן ורציתי להיות קרובה אליו. שלא ילך לי.
"מה אתם עושים כאן?" שאל יוסי, "טסים לאיטלי ביבה" אמרתי ומתן צחק וגם יוסי ויובל צחקו
"גם אנחנו! אז נראה אתכם!" אמר בהתלהבות, חייכתי אל יובל, היא נראתה בחורה טובה.
"באיזה מלון אתם?" שאל יוסי, מתן הסביר לו והסתבר שהם ביחד איתנו.
"אז יפה אח שלי. נצא מקסימום בערב ביחד, או שנלך לטייל איפה שהוא" אמר יוסי וכולנו עלינו לטיסה והוא ומתן סידרו בינהם את המספרים של הטלפון.

התיישבתי ליד החלון ומתן לידי, זה מקומות של 3 ו3.
למזלנו אף אחד לא ישב לידינו.
ההמראה היתה מרגשת, מתן החזיק לי את היד ובמהשך הטיסה ישנתי, היתי עייפה מהצבא וגם הטיסה מעייפת. הנחתי את ראשי על רגליו והוא ליטף את ראשי.
התעוררתי כשתמתן העיר אותי בעדינות ואמר שנוחתים.
אם ההמראה היתה מרגשת אז הנחיתה בכלל. התנשקנו כל הנחיתה והחזקנו ידיים ובסוף מחאנו כפיים.
לקחנו את המזוודות, המזוודה שלי עצומה! אבל גם של מתן בגודל של המזוודה שלי
"אל תחשבי על זה" צחק מתן, "חושבת על מה" אמרתי בתמימות
"שאני אסחוב לך את התיק" צחק.
"טוב טוב" אמרתי ועלינו לאוטובוס שיקח אותנו למלון, ישבנו בנסיעה ליד יוסי ויובל.

הגענו למלון וישר נפלתי על המיטה, מתן הניח את המזוודות על הריצפה והתקדם אליי, התחברתי ל-wifi של המלון וגלשתי באינסטגרם, צילמתי את מתן ורשמתי 'סוף סוף באיטליה!'
מתן צחק והתקדם אל עברי וחלץ לי נעליים. "איזה ריח יש לך מהרגליים, מסריחה" ונשכב לידי,
"ריח טוב" אמרתי וצחקתי. הוא צחק והצטלמנו במצלמה הקדמית. אני כל כך אוהבת אותו.
"מתן אני רעבה" אמרתי, הוא פער את פיו בתדהמה ואמר "הדר רעבה?! אם ככה, אז נטוס כל הזמן" צחק ורכן אל עברי נשיקה רכה. ניתקתי את הנשיקה וקמתי מהמיטה ונעלתי נעליים בחזרה, אני רעבה! ושום דבר לא יעצור אותי!
"בואי נלך, דודו" אמר ויצאנו מהחדר כשבידי התיק צד שלי ונכנסנו לחדר אוכל, אנחנו בקומה ה5, משקיפים לבריכה.
שמנו לנו לאכול ובינתיים שמתן הלך להביא לנו לשתות דיברתי בווצאפ עם מאור ועם אביב, אור, מעיין ועם אורי וכל הקבוצה של המשפחה שלהם.
"הבאתי לך עוגה" אמר מתן והתיישב מולי, התחלנו לאכול ואני רק המשכתי והמשכתי לאכול, מתן כבר סיים ורק צחק. הוא עישן את הסיגריה שלו בזמן שישבנו בחוץ ואכלנו, יותר נכון רק אני אכלתי.
"מתן" אמרתי לאחר שסיימתי ללגום מהכוס קולה הקרה, "מה חיים יפים" אמר והוסיף "שלי ורק שלי" ונשק לשפתיי עד שהרגשתי את הטעם המר של הסיגריה.
"המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים, זה אותך" אמרתי וכרכתי את ידיי סביב עורפו ונישקתי את שפתיו נשיקה ארוכה וממכרת.

"נלך לטייל בעיר?" שאל מתן, הנהנתי בראשי ולגמתי פעם אחרונה מהקולה ויצאנו לטייל.
התהלכנו ונכנסנו לחנות בגדים, ראיתי חולצה יפה לטימור וקניתי, המוכר דיבר אליי באיטלקית ולא הבנתי, מתן כרך את ידו סביב מותניי והתחיל לדבר, הוא דיבר באיטלקית. איטלקית?!
מה?!
"מה אמרת לו?" שאלתי את מתן כשיצאנו מהחנות
"הוא אמר שאת יפה. אז אמרתי שאני יודע, בגלל זה את איתי" צחק מתן
"מאיפה אתה יודע איטלקית?" שאלתי ללא הבנה
"סבא שלי מדבר איטלקית, אז גם אני, זה נתפס בי, מאז שהיתי קטן" אמר בחיוך רחב. כרכתי את ידיי סביב מותניו והלכנו מחובקים תוך כדי הליכה,
טיילנו הסתובבנו וקנינו הרבה דברים! אני רק פה 4 שעות וכבר קניתי חצי חנות

חזרנו למלון מחובקים ועלינו במעלית, אבל מתן הוציא אותנו מהמעלית בקומה אמרת..
"לא, בא לי לישון" אמרתי ומשכתי בי שנחזור לחדר
"גם לי, אבל נקרא להם שיבואו לחדר, קניתי שתיה ואני ואת לא נשתה לבד" אמר לי
"טוב" אמרתי בעייפות וקראנו להם לבוא, עלינו לחדר ונכנסתי למיטה ועצמתי עיניים, הרגשתי את מתן מוריד מרגליי את הנעליים ומכסה אותי בשמיכה.
קמתי מקול צחקוקים בחדר, פקחתי את עיניי והבחנתי שמתן נמצא עם חבר שלו במרפסת והם שותים ומעשנים ויובל יושבת לידם כשהיא באיפון שלה.
קמתי מהמיטה ויצאתי לבחוץ, התיישבתי על מתן והנחתי את ראשי על צווארו וליטפתי את החזה השרירי שלו, אני עייפה.
צחקתי כששמעתי בדיחה טובה שיוסי סיפר ולגמתי מעט מהוודקה ואן גוך של מתן וידיו של מתן נכרכו סביב מותניי וליטפו את בטני, הזזתי את ידו כשידו הגדולה נגעה בטבור שלי והחלטתי לעצבן אותו.
"כואב לי, אל תיגע שם" אמרתי לו בזמן שיוסי ויובל התנשקו, "למה?" שאל מתן ובא להרים את החולצה שלי בשביל לראות את האזור של הטבור אבל לא הסכמתי
"לא!" אמרתי והחזרתי את החולצה למקום וכרכתי את ידיי סביב לבטני בשביל שלא יגע בי בבטן.
"הדר מה עשית?" שאל והסתכל עליי במבט לא מובן
"כלום מתן, סתם כואבת לי הבטן" אמרתי ונישקתח את השפתיים שלו לפני שיגיד משהו.
"כי לא יובל" שמענו את יוסי ויובל
"מה לא, זה הגוף שלי!" אמרה ויוסי נאנח ואמר "מה יעזור לך קעקוע בחיים?!" אמר יוסי בכעס
"מה יעזור לך?" שאלה
"קעקוע קטן" אמר באנחה ומשך אותה לשבת עליו.
"אנחנו הולכים לקניון, רוצים לבוא?" שאל יוסי ונעמד במקומו
"כן, אני רוצה גם קעקוע!" אמרתי בהתלהבות, מתן צחק ואמר "אנחנו נבוא, אבל את לא עושה קעקוע" אמר וסתם את פי עם ידו לפני שאני אחפור לו, חוצפן!
"מתן בא לי" אמרתי בהתחננות. הוא לא הסכים.

"אם אני יגיד לך שעשיתי עגיל בטבור אתה תאהב אותי?" שאלתי בזמן שהתיישבנו לאכול גלידה כשיובל עשתה קעקוע.
"אני יתלוש לך את העגיל מהטבור" אמר והקליד האיפון משהו.
"אבל אורי אמר שבגיל 19 אני יעשה מה שאני רוצה, ובא לי עגיל בטבור" אמרתי בהתעקשות. את האמת זה סתם פוזה, אבל בא לי.
"לא את לא" אמר והביט בעיניי, "מתן" אמרתי ועשיתי פאפי פייס. "תורידי את המבט הזה" אמר והפנה את מבטו ממני.
"רק בטבור. מבטיחה!" אמרתי והוא צחק ואמר "לא."
עשיתי את עתמי בוכה, באמצע גלידריה, כל המבוגרים שישבו שם הסתכלו עלינו ומתן הרגיש נבוך "תסתכלי עליי" אמר ועלה על פניי חיוך, "בשביל מה את צריכה? זה סתם. בשביל הפעם בבריכה? במילא בצבא את תמטרכי להוריד את זה, וזה כואב, זה נתקע בבגדים" אמר וליטף את ראשי
"אבל לכל החברות שלי יש, בא לי גם" אמרתי בעצב
"ואם כולם יקפצו מהגג, את תקפצי גם?" שאל בהתחכמות
"כן" אמרתי ומתן נאנח והאכיל אותי בגלידה, "תמיד אפשר להוריד את העגיל, אז אני יעשה" אמרתי והסתכלתי עליו במבט חמוד
"חופרת בואי" אמר וקמנו מהגלידריה ונכנסנו למקום שעושים בו קעקועים ועגילים, זה נראה כמו מתכון למוות בטוח. אני מפחדת.
"שכבי על המיטה" אמר מתן, הוא תרגם לי את האיש שדיבר איטלקית. נשכבתי והתחלתי לפחד כשראיתי שהוא מרים את חולצתי, "רגע!" אמרתי וזזתי לצד.
"אהובה שלי, מה קרה?" שאל מתן וליטף את פניי. "אני..אני.." לא ידעתי מה להגיד, "מפחדת" השלים ונשק לשפתיי, הנהנתי בראשי והוא החזיק בידי ונישק את שפתיי. "זה פחות כואב מקעקוע, אני חושב." אמר והנהנתי בראשי והרמתי את חולצתי, מתן החזיק בידי ויוסי צילם בוידיאו, יובל התפתלה מכאבים, נזכרתי בי שעשיתי קעקוע.
"מתן כואב לי" בכיתי ודמעות זלגו על עיניי כשהרגשתי את המחט ננעצת בפופיק שלי.
"הוא מסיים" אמר מתן והביט על הטבור שלי, מה שאני לא העזתי.
"זהו?" שאלתי ומתן הנהן בראשו ונישק את מצחי וניגב את דמעותיי מהלחיים שלי וסימן לי להסתכל על הטבור, הוא היה עם עגיל כסוף ואבן בצבע תכלת.
הטבור שלי היה אדום והאיש שם לי על זה תחבושת.
"יפיופה, היית יפה גם בלי העגיל" אמר ונישק את שפתיי.
"אני פאקינג עשיתי עגיל בטבור!" אמרתי בהתרגשות וקמתי, הרגשתי את הבטן שלי נקרעת. "כואב לי" אמרתי בעצב וחיבקתי את מתן. הוא הנהן בראשו ונשק למצחי. יצאנו מהחנות ומתן דיבר עם האיש והוא הביא משחה , הסתכלתי על הרטון באייפון בזמן שישבנו במסעדה ואכלנו פיצה, אני כבר מפוצצת.
שלחתי לאורי את הסרטון, הוא בהחלט התחרפן עליי, אבל שרית הרגיעה אותו וסיפרה לי שגם לה היה עגיל בטבור וכשהיא נכנסה להריון היא הורידה אותו.
אבל בסוף אורי אמר לי להתחדש ואמר שיפה לי.
"מתני, זה אמור להיות ככה כואב?" שאלתי בעצב ונשכתי את לחיי הפנימית, מתן הנהן בראשו והרים את חולצתי מעט שתחשוף את הבטן, הוא הוריד את התחבושת בזהירות מבטני בשביל לראות את הטבור הנפוח והחזיר את התחבושת למקומה.
"זה יעבור.. לשי גם היה עגיל בטבור, הלכתי איתה ביחד, אני עשיתי עגיל בגבה והיא בטבור" אמר ונשק לראשי.
"זה מגרד!" התלוננה יובל ורצתה לגרד את המקום של הקעקוע שהיה חבוש בניילון נצמד, יוסי החזיק בידיים שלה ומנע ממנה לגרד. זה מגרד בטירוף.

"אני מפחדת להתקלח, שלא ייפול לי על זה סבון וישרוף לי הבטן" אמרתי למתן והתיישבתי על המיטה בצורה מוזרה כי כאב לי לשבת, להתכופף, הכל.
"תגידי שאת רוצה שאני יקלח אותך, מה את באה בעקיפין" צחק מתן והתיישב על הריצפה כשהוא על בירכיו והוא בערך בגובה שלי, הוא נשק לצווארי ומשך בידיי שנקום, "אני מרגישה כאילו תקוע לי צינור בבטן" אמרתי
"זה סוג של" צחק ונעמד מולי, "תרימי ידיים" אמר בחיוך, הנדתי את ראשי לשלילה ומתן צחק ואמר "את לא תצליחי לבד. מניסיון הדר" אמר, אני לא רציתי להקשיב ובשניה שבאתי להרים את החולצה הרגשתי כאב לא מוסבר.
"בבקשה" מלמלתי בעצב והתיישבתי על המיטה, הוא עזר לי להוריד חולצה וחלץ את נעליי, כמובן שהוילונות היו סגורות בחדר וגם הדלת.
הוא הוריד את הגרביים מרגליי ופתח את כפתור מכנסיי והפשיל אותם ממני, נשארתי בחזיה ותחתונים, ועגיל בטבור. עם תחבושת מוזרה ומגעילה.
"עכשיו נראה בשביל מה סבלת" צחק מתן והוריד את התחבושת בעדינות מבטני.
"זה עדיין נפוח?" שאלתי ומתן לא ידע איך להעריך את זה, הסתכלתי וזה היה בסדר, אבל נפוח טיפה.
נכנסנו למקלחת כשמתן עדיין לבוש והוא רק עוזר לי להתקלח. ישבתי על הדופן של האמבטיה ומתן הרטיב את שיערי וחפף לי ביסודיות כשהוא בודק שהסבון לא נוזל על הטבור החשוף שלי, הנחתי מגבת על הבטן איפה שהטבור כי זה נורא כאב.
"סיימנו" אמר מתן ועטף אותי במגבת, נישקתי את שפתיו נשיקה קצרה ומתן נשאר במקלחת והתקלח. התלבשתי בחזיה ותחתונים חדשים ושמתי עליי חולצת טריקו רחבה ושורט נמוך צמוד בשביל שלא יגע בטבור שלי, העברתי את ידי על רגליי והבנתי שזאת טעות גדולה…. יש לי קוצים ברגליים.
התיישבתי כמו מוגבלת על הריצפה והוצאתי סכין גילוח מהמזוודה שלי וסכין גילוח וגילחתי את רגליי בעדינות לפני שמתן ייכנס לחדר וניגבתי את רגליי עם המים שבכיור בלא מוגדר שבמטבח והרגשתי רגועה. נשכבתי במיטה בשביל להירגע ומתן יצא מהמקלחת לחדר לבוש בבוקסר, נאנחתי מכאב ומתן צחק והתלבש בברמודה שחורה וחולצת טריקו לבנה של הוליסטר.
"שמת מהמשחה?" שאל מתן ובישם את עצמו בבושם
"לא.. אני לא נוגעת בדבר הזה" אמרתי במהירות והסתכלתי על הטבור, הרמתי את חולצתי ובהיתי בטבור. זה לא מעלף. זה בסדר.
"זה הטבור שלך, הדבר הזה" צחק מתן והביא את המשחה מהשולחן ורכן אל עבר הטבור שלי ובין אותו מקרוב והזיז את העגיל מעט, "זה כואב" נאנקתי מכאב ומתן נבהל ומרח את המשחה על הטבור שלי כשהוא מביט בי שהכל בסדר.
"הכל בסדר.. תתחדשי" אמר ונשק לשפתיי.