מתי היא תשים לב.. פרק 28 חלק ג'

נקודת מבט מתן-
האיפון שלי צלצל והיתי כ"כ עייף שלא עניתי, אני צריך לנוח.
אני עובד היום משמרת ערב ויוצא אחרי זה, אז שהטלפון יחכה.

קמתי מהמיטה בלית ברירה במיוחד שיש לי עכשיו לימודים, ועוד מבחנים.
התארגנתי על עצמי והתלבשתי בג'ינס בצבע שחור וחולצת טריקו עם שלוש כפתורים בצבע אפור כהה, מעל שמתי קרדיגן שחור ונעליים אפורות.
ככה החיים כשעובדים בחנות בגדים וחייב לבוא מדוגם,
לקחתי את התיק של הלימודים על גבי ויצאתי מהבית אל המכונית שלי.
חייגתי אל שרון שתרד למטה ואספתי אותה למכללה שלנו ברמת גן.

התיישבתי באולם הרצאות ולידי ישבה שרון, שכחתי לראות מה עם הדר. אני מקווה שהכל בסדר.
"היום יוצאים" הזכירה לי שרון, הנהנתי בראשי והוצאתי את האיפון שלי כי הוא עשה רטט של הודעה.

מאת:הדר
'מתני אתה לא מבין. תומר אתמול ראה אותי במועדון והוא עכשיו שולח אותי לבדיקות'
-'לבדיקות?' שלחתי ללא הבנה, זה מנע ממני להקשיב להרצאה
'כן והוא אמר שאם אני לא אלך הוא ידאג לעלות אותי למשפט:-(' שלחה
-'לכי לבדיקה ואני אדבר איתך אחרי ההרצאה, טוב אהבה שלי?'
תומר הזה…..
'לאב יו' שלחה

"לאן נצא?" שאלתי את שרון כשיצאנו מההרצאה אל אזור המדשאות,
"לשפיגל, למרות שבא לי קריוקי אצלי" אמרה בחיוך ונשכבה על הדשא החם.
התיישבתי לידה ונאנחתי, נמאס לי מהריבים של הדר ותומר.

הורדתי את שרון בעבודה שלה והמשכתי לעבודה שלי, היה לי טיפה זמן עד שהמשמרת שלי מתחילה והחלטתי להתקשר אל הדר, לראות מה איתה.
5 אחרה"צ ולא דיברנו מהבוקר.

-"יפה שלי, איפה את?" שאלתי בזמן שעישנתי סגיריה אחרי היום המתיש הזה
"עדיין אצל הרופא" אמרה בעצב,
-"את מרגישה יותר טוב?"
"בערך. מתני אני מתגעגעת אליך" אמרה בשקט
-"גם אני מאוד" החזרתי ולגמתי מהכוס קולה בזמן שישבתי מחוץ לקניון,
"אולי תבוא אליי? גם ככה אני חוזרת לדירה שלי היום" אמרה
-"אהובה שלי, אני יוצא היום. אני לא יודע מתי אני אחזור"
היה שקט טיפה בקו ולא ידעתי מה להגיד,
"מתני אתה כאן?" שאלה לאחר כמה דקות
-"כן, אולי תבואי אלי, תשני בדירה שלי ובבוקר נצא" ניסיתי לעודד אותה
"אני לא ישנה אצלך בדירה לבד" אמרה כביטול
-"אני אבוא מאוחר יותר" ניסיתי לשכנע אותה
"לא" אמרה והוסיפה "אתה בא אליי"
-"תשני אצלי, ובבוקר נצא" אמרתי בלי לחכות להסכמה שלה
"לא, אבל אני באה אלייך עוד מעט לקחת מטען של האיפון" צחקה
-"תישארי שם, שני הכינה לאכול אתמול , אז תאכלי" אמרתי, שני השותפה שלי הכינה אתמול אוכל טעים ולא יזיק להדר לאכול, וגם ככה שני נמצאת היום בדירה אז הן ידברו
"אני לא רעבה" היא היתה חייבת לדפוק את היציאה המעצבנת הזאת
-"אולי תצאי איתי היום?" שאלתי, היא אף פעם לא רוצה לצאת כשקר
"אבל קר לי, ואני לא רוצה לצאת" התלוננה בפניי
-"אני אחמם אותך" צחקתי, היא נחרה בבוז ושמעתי את הרופא קורא לה
"תאחל לי בהצלחה, אוהבת אותך בובו, אז אני לוקחת את המטען שלך" אמרה וסיימנו לדבר

התחלתי לעבוד וקיוויתי שהדר תישאר לישון אצלי, ככה בבוקר ישר ניסע
"שלום" נכנסה לקוחה בסביבות גיל 17 וחייכה אליי,
"שלום וברכה" אמרתי ויצאתי מאחורי הדלפק אל כיוון הבגדים, נמאס לי מבגדים!
"אני מחפשת שמלה יפה לערב" אמרה ובאתי להפיות אותה אל המוכרת שאיתי,
"לא" אמרה בביטול כשבאתי לקרוא לעדי, המוכרת שאיתי. והוסיפה "אני צריכה דעה של גבר"
"בכיף, חשבת על אופציות?" שאלתי, היא הנהנה והלכה למדוד ובינתיים אני חיכיתי בחוץ ובדקתי את האיפון שלי אם הדר שלחה הודעה.

אל:הדר
-'קוקי אז השתכנעת ואת נשארת אצלי?'
'בסדר צוצו אני ישאר וישן לך במיטה' שלחה סמיילי קורץ בנוסף
-'אכלת?' שאלתי,
'אחרי שאני אקום' שלחה
-'תאכלי ואז תלכי לישון, ושני לא תבוא אז תנעלי את הדלת'
שני נשארת אצל חבר שלה, אז עדיף שהדר תנעל את הדלת
'צוצו! אני אמורה לפחד?' שלחה, כפרה שלי פחדנית
-'מה פתאום, רק תנעלי ותאכלי, אני ינסה לבוא אחרי העבודה לבית,אני אוהב אותך♥'
'אני אוהבת אותך' שלחה

"איך זאת?" שאלה הילדה ויצאה מהתא
"מאוד יפה, לפי דעתי יותר מהקודמת" אמרתי בשיא הכנות
"אז אני אקח אותה" אמרה וסוג של פרלטטה איתי..(?)
"תתחדשי" אמרתי לאחר שעשיתי לה את החשבון, הנוער של היום….

סיימתי לעבוד ויצאתי ככה מהר לרכב, התבשמתי ברכב עם הבושם שיש לי תמיד באוטו ונסעתי להיפגש עם חברים במועדון.
התקשרתי אל הדר אבל היא לא ענתה, היא בטח ישנה הישנונית הזאת.

אל:הדר
-'חיים יפים שלי אני מבין שאת ישנה, אני אחזור ברגע שאני יוכל'

ירדתי מהרכב ופגשתי את כל החברים שלי מהתיכון, כמה זמן עבר שנפגשנו כך כולנו, מאז שהתחילו התקופות מבחנים אין לנו זמן לנשום!
התיישבתי ליד קובי ורון וכולם לאט לאט התקבצו סביבנו.
"שותים?" שאלה שרון, אם נשתה אנחנו נישן כאן ורוב הסיכויים הם שהדר תתקשר למשטרה ותחשוב שחייזר חטף אותי ,

חזרתי מהמועדון עייף מתמיד, השעה 2 לפנות בוקר,
פתחתי את הדלת של הבית עם מפתח כי אמרתי להדר לפני לנעול,
שמתי את התיק על השולחן אוכל והורדתי מעליי את הקרדיגן ואצ החולצת טריקו שלי ואת הנעליים, הלכתי לחדר ולא הופתעתי לגלות את הדר ישנה.
היא שכבה על המיטה כשרק חצי מכסה את גופה שהיה לבוש בטרנינג שחור שלי וחולצת טריקו לבנה שלי, בגדיה היו מקופלים על השידה שבחדרי, הטלוויזיה היתה דלוקה על ערוץ mtv ששידר שירים ללא הפסקה, המחשב נייד שלי היה על המיטה, אני מבין שהדר עשתה לעצמה לילה לבן.
כיסיתי אותה והחזרתי את המחשב נייד למקום.
פשטתי את מכנסיי והחלפתי למכנס טרנינג ארוך והלכתי לצחצח שיניים ולהעביר ממני את העומס של היום.
נשכבתי ליד הדר וצפיתי בטלוויזיה, הרמתי את האיפון שלה והחלטתי להיות ילדותי.
איפה זה….
נכנסתי לאפליקציה של הפייסבוק וכתבתי סטטוס
'מתן הוא המלך שלי' . הרגשתי צורך לצלם את הדר ושמרתי לעצמי את התמונה שלה.

נקודת מבט הדר-
"ממ.." מלמלתי כשהרגשתי משהו מושך ממני את השמיכה ומעיר אותי
"ממ.." שמעתי את מתן ממלמל כמוני וצוחק
"מעצבן" צחקתי והסתובבתי כך שפניי יהיו קבורות בכרית
"ממ…" שוב אמר, "די" צחקתי והפנתי את מבטי אליו , "אתמול השתעממתי" התלוננתי
"אני יודע, והיום נטייל ביחד" אמר וזה אחלה פיצוי מבחינתי.
"תכין לי לשתות, כואב לי הגרון" אמרתי בשקט והתהפכתי על הצד והנחתי את ראשי על החזה שלו
"יאלה קומי" צחק ויצא מהחדר, הוא היה לבוש וכבר מאורגן
"בובי" קראתי לו מהחדר, הוא לא שמע אז קראתי לו שוב. "בובי" והוא לא ענה
"צוצו" קראתי חזק יותר,
"מה" שאל מהמטבח, התעלמתי והתכסתי בשמיכה וקיוויתי להירדם.
אין לי מברשת שיניים ואין לי בגדים, אתמול הייתי עם המדים
"מה ישנונית" שאל מפתח הדלת
"אין לי מברשת שיניים ובגדים ומסרק ופן" מפונקת שכמותי
"קחי את המברשת שיניים שלי ובגדים אני יביא לך משני" אמר בפשטות
"לא חולקת איתך מברשת שיניים" צחקתי, מאיפה הוא יודע מה יש לי בפה
"אז תשתדלי לסגור את הפה היום" צחק, "נו מתן" נאנחתי
"המברשת נקייה, אני אנקה לך אותה עם מים חמים?" שאל
"לא, אבל אתה לא נגעל אחריי?" שאלתי בפליאה
"ברור שכן, אני יזרוק את זה" צחק, "מה יש להיגעל מפלצת, כאילו אנחנו לא מחליפים רוק כשאנחנו מתנשקים, וזה חד פעמי עד שנקנה לך מברשת" צחק
"אפשר נשיקה קטנה?" שאלתי במבט חמוד, הוא חייך והתקרב אליי.
הנחתי את ידיי על צווארו ומשכתי אותו עד שכל גופו ישכב מעליי,
הצמדתי את שפתיי אליו ולא פתחתי או העמקתי את הנשיקה, יש לי טעם לא מוגדר בפה.
"אני אוהב אותך יפה שלי" אמר וליטף את מותניי
"הבגדים שלי יפים עלייך" אמר והצמיד את מצחו אל מצחי, חייכתי וקמתי מהמיטה אל המקלחת שלו וצחצחתי שיניים עם המברשת שלו, הוא ישב על המיטה והסתכל עליי
"עד כדי כך גרוע?" שאל בחיוך, "תחפסיק לצחוק עליי" אמרתי במוזרות בזמן שצחצחתי שיניים
"לא צוחק, איך היה אתמול?" שאל, "בכלל בדקו את הקיבה שלי" אמרתי אחרי שסיימתי לצחצח ועברתי לשטוף את פניי
"את הקיבה?" שאל שוב, הנהנתי בראשי וחזרתי לחדר והתיישבתי עליו,
"אני כיסא?" צחק, הנהנתי בראשי וכרכתי את ידיו סביב מותניי וצפיתי בטלוויזיה
הוא נשק לראשי וצפה גם הוא בטלוויזיה, "מתני" אמרתי
"מתני" אמרתי שוב, "מתני" שוב פעם אמרתי,
"היו איתך אתמול בנות?" שאלתי ודפדפתי בפייסבוק שלי, יש לי הרבה התראות, מוזר.
"כן" אמר והוסיף "ידידות, אבל אף אחד לא היתה את" ניסה להקסים אותי בדיבור שלו
"מתן!!" אמרתי בכעס חמוד לאחר שראיתי את הסטטוס שכתב בפייסבוק שלי
"מאמי, מתי כתבת את זה?" שאל בפליאה עם חיוך תחמני
"לא נראה לי שבשעה 2 אני אהיה ערה" אמרתי בהתחכמות
"פליצה בלילה היית יותר מתוקה" אמר והוסיף "כשישנת" והניח את ידו שנחה על המותן שלי על הפה.
"אמביכמכמכ" אמרתי איכשהו ומה שניסיתי להגיד זה 'היית מת'
"גם אני אחמטחחטמאחח אותך" צחק, נשכתי את ידו והמשכתי לראות טלוויזיה.
"בוא נצא" אמרתי בהתלהבות וקפצתי ממנו הישר על המיטה ומחאתי כפיים
"תתלבשי ונצא" אמר והושיט לי ג'ינס שק בהיר וגופייה מבד שעליה יש אבנים, היא הגיעה לי טיפה מתחת לטבור וחשפה פס מותן ומעל ג'קט שחור כי מתן אמר שקר בחוץ, וכמעבן נעל פלטפורמה שחורה.
"נזוז?" שאל בחיוך והחזיק בכף ידי בזמן שיצאתי מהחדר של השותפה שלו שני, הייתי חייבת איפור, במיוחד שהחצקון לא עשה חסד איתי!
"לא, תראה איזה חצקון" אמרתי בקול חמוד והצבעתי על החצקון שהחליט לגדול לו על המצח שלי
"בואי יפה שלי, תסדרי את הפוני וזהו" אמר כאילו זה כלום,
"עם מי נצא?" שאלתי, רק שנינו? או עם חברים ולאן
"נשב לארוחת בוקר בבית קפה" אמר והתניע את הרכב לאחר שיצאנו מהבית ונכנסנו לרכב.

"איך ישנת?" שאל לאחר כמה דקות של שקט שבהם העברתי את הזמן בפייסבוק של מתן, הוא מתעצבן שאני עם האיפון שלי כל היום, אז אני עם שלו חחח
"מאוד טוב" חייכתי והבטתי בו, הוא הניח את ידו על הירך שלי שלי ולחץ עליה מעט
"מי זאת שרון סעיד ולמה היא תייגה אותך בתמונה? ולמה היא יפה?" שאלתי בחיוך, אני קנאית
במיוחד שהיא יפה!
"יצאנו אתמול כל החברים, היא גם חלק מהחברים שלי" הסביר והמשיך בנהיגה,
"תעשה לי נעים" צחקתי כשהיד שלו רק נחה על הירך שלי, ולא זזה.
"עוד משהו גברת ביטון?" שאל בהרמת גבה, והוסיף "אכלת אתמול?"
"כן" שיקרתי, די אני לא רעבה בערב, "שקרנית, מה אכלת?" שאל
"עוף ופתיתים" אמרתי בפשטות, באמת היה שם פתיתים ועוף,
"ומה עוד?" שאל , "מלפפון ועגבניה" הוספתי,
"בחרי אצבע" אמר והושיט את ידו אל מול פניי, "חה חה חה" אמרתי בציניות
"אכלת קרונפלקס?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה, "ארטיק נחשב?" שאלתי בחיוך קטן ומפחד
"אני כועס עלייך" אמר והפסיק ללטף את רגלי וחזר לנהוג
"אתה כועס עלי מאוד? עד כדי כך שאתה לא תאהב אותי עוד מעט?" וידאתי
"אני כועס מאוד מאוד" אמר והגביר את המוסיקה ולא התייחס אליי,
הסתכלתי עליו וחשבתי..
אני כזאת ילדה קטנה, מה הבעיה שלי לאכול? מה נסגר איתי….
"יש לך טלפון" מלמלתי השקט אבל הוא לא שמע בגלל המוסיקה החזקה שלו, הכל בשביל להעביר את הנסיעה בלי ריבים.
הושטתי לו את האיפון מול הפנים והוא ענה לטלפון, הוא הנמיך את השירים ושם על רמקול את הטלפון שלו, זאת היתה שי אחותו,
צילמתי את מתן והעלתי לאינסטגרם וכתבתי 'קוקי כועס עליי' וכמובן שתייגתי אותו,
הוא המשיך בנסיעה ודיבר עם שי שהתחננה אליו שייקח את רונן אח של ליהי, האחיין שלו מהבית ספר.
אז לצאת לאכול זה לא התכנון הכי טוב שיש..
"בסדר אני אקח אותו, לשים אותו אצל אמא?" שאל מתן את שי
"לא, אמא לא בבית. תישארו בדירה שלנו" אמרה ונשמעה הקלה בדיבורה
"אז אני אלך לקחת אותו ונקנה אוכל על הדרך" אמר מתן והסתכל עליי אם זה בסדר, הנהנתי בראשי כי זה לא אכפת לי..
"אני מפריע לך? עם מי אתה?" שאלה ללא הבנה
"עם הדר, את לא מפריעה" אמר
"מסור לה דש ממני" אמרה וסימנתי לו שיגיד בחזרה, אין לי כוח לדבר..
הוא סיים לדבר עם שי והמשיך בנסיעה אל כיוון אשדוד, אל הבית ספר של אחיין שלו,
"אני מצטערת" אמרתי כשנמאס לי מהשקט הזה..
"על מה?" שאל ללא הבנה והביט בי,
"על זה שאני ילדותית" סתומה שכמותי והוספתי "אני לא הייתי רעבה ולא רציתי להכעיס אותך"
"את מכעיסה אותי כשאת משקרת לי" אמר, "זה היה שקר לבן" אמרתי בשקט ומתן הסתכל עליי במבט של 'נו באמת?!'
"כי אני מפחדת להגיד לך שאני לא רעבה, אתה היית כועס ומכריח אותי לאכול ואז היתי מרגישה רע"
"את לא צריכה לפחד.. בואי נעשה ככה, מעכשיו בלי שקרים, וכשאת לא רעבה תגידי לי, נפתור את זה ביחד" סיכם, הנהנתי בראשי והורדתי את ראשי מהמהוכה והבטתי בבטני
התעסקתי בעגיל בטבור שלי והעברתי ככה את הנסיעה עד שמתן עצר ממול לבית ספר,
"אני כבר בא תחכי לי כאן" אמר ויצא מהרכב, הבטתי בו נכנס דרך שער בית ספר ונעלם משדה ראייתי.

"שלום בחורציק" אמרתי בחיוך אל רונן שחגר את עצמו מאחורה ונראה מותש ועייף.
"שלום" אמר בבישנות ושפשף את עיניו הקטנות והירוקות, כמו של מתן, ושל ליהי ושי. נו ברור..
לאמא של מתן אין עיניים כאלה.. זה ירוק דבש, מיוחד.
"נסע לבית? ונאכל ואז תלך לישון?" שאל מתן בזמן שנסענו, הוא אוהב לארגן את הזמן שלו
"רק לישון" אמר בעייפות, הוא ממש לא מרגיש טוב..

המשכנו בנסיעה והגענו לבית שלהם סוף סוף! נכנסנו לדירה ומתן כבר הזמין ארוחת בוקר ממסעדה ושם את התיק של רונן בחדר שלו, רונן נשכב על הספה ועצם את עיניו.
מתן חיטט בארונות ואני התיישבתי על הריצפה ממול לספה והנחתי את ידי על מצחו של רונן, המצח שלו היה לוהט!
"בחורציק, בוא תתקלח ואז תיקח תרופה?" שאלתי והצמדתי את שפתיי למצחו לוודאות שעוא באמת חולה. הוא לא ענה, רק פקח את עפעפיו.
הוא המשיך במסדרון והנחתי שהוא הלך למקלחת כי שמעתי לאחר מכן זרם מים
"צוצו יש לו חום" אמרתי ומתן החזיק בראשו וקרא את הכתוביות שעל הבקבוק סירופ להורדת חום
"קשה להיות הורים" צחק וקרא את האותיות הקטנות של ההוראות
"לך תראה מה איתו, אני כבר אסתדר עם זה" אמרתי ולקחתי מידיו את הסירופ והוא הנהן הראשו ונעלם במסדרון, הפנתי את גבי אל המסדרון והרגשתי נשיקה על קודקוד ראשי ושמעתי אותו, את מתן אומר "תודה" וחוזר אל איפה שרונן.

"גבר אתה בא?" שמעתי את מתן קורא לרונן ומיד לאחר מכן נשכב על הספה והניח את ראשו על רגליי.
"אתה אמרת לשליח שההזמנה על שם דודו? מכוער" צחקתי וכיסיתי את פניו עם ידיי,
"דודו, צוצו, הוא כנראה התבלבל" צחק
"כואב לי הראש" אמר בעייפות רונן והתיישב על השולחן בסלון כשהוא לבוש בפיג'מה ארוכה, והגשם התחיל לרדת. ושוב ברקים ורעמים, לא סובלת..
"קח" אמרתי והושטתי לו את הכוס מדידה עם התרופה בתוכה, הוא שתה ונשכב בספה השניה והתכסה בשמיכה,
"עכשיו שמנים, אני יודע שאתם רעבים, את תאכלי ואתה גם" אמר מתן והושיט לכל אחד מאיתנו את הצלחת עם ההזמנה של כל אחד,

סיימנו לאכול ונשארנו בסלון לראות טלוויזיה, מתן השכיב אצ ראשו על רגליי בעוד שצפה בטלוויזיה ורונן נרדם כבר.
"לך שים אותו בחדר שלו ואתה תפסיק להימרח עליי" אמרתי ודחפתי אותו מעל רגליי
וזה מה שהוא עשה.
ארגנתי את הסלון והלכתי אל מתן שחיכה כמה דקות ובדק איך רונן ישן
"אהובי" אמרתי בחיוך מאושר והתיישבתי על ברכו כשישב על הכיסא שליד המיטה של רונן
"אהובתי" אמר ונשק לכתפי