מתי היא תשים לב.. פרק 29 חלק ג'

נקודת מבט הדר-

התעוררתי לצד אהובי. החלק המשלים בחיים שלי, בלב שלי.
נשקתי לאפו נשיקה קצרה וחייכתי. למה חייכתי ? כי אני מאושרת.
"בוקר טוב" שמעתי את אלירן אומר בלחש אל שני שפקחה גם היא את עיניה, הם לא שמו לב אליי.
"בוקר טוב" אמרתי בשמחה וקמתי מעט מהמיטה והבטתי בהם בחיוך
"בוקר טוב שותפים שלי לחדר" חייכה שני וקברה את ראשה בתוך החזה של אלירן.
קברתי גם אני את ראשי בתוך החזה של מתני והמשכתי לישון, בערך.
"אנחנו הולכים לאכול ארוחת בוקר, תעירי אותו ותבואו, עוד שעה יוצאים מכאן" אמר אלירן ולקח את דבריו אל המקלחת על מנת להתארגן. הוא חזר אל החדר והסתכל בשעון הנמצא על מפרק כף ידו כשהיה לבוש במכנס ברמודה וחולצת טריקו שחורה ,לאחר מכן שני הלכה להתארגן וחזרה כשהיא לבושה בשמלת חוף לבנה. הם יצאו מהחדר כשמזוודותיהם היו מאורגנים ומוכנים לנסיעה חזרה הביתה, ונשארתי לבד, אני היחידה שערה כאן. מתן ישן..
הבטתי באיפון וראיתי שהשעה 12:30, צריך להתארגן בשביל להספיק את הטיסה :-(
"מתני" אמרתי ונשקתי לשפתיו נשיקות קצרות ומציקות, הוא שונא שאני מנשקת אותו ככה.
"מתנתן" אמרתי שוב והזזתי אותו מעט, הוא פקח את עיניו והביט בי ועצם את עיניו בחזרה,
"שאני אבין. אתה התעלמת ממני?" שאלתי בצחקוק קל
"אני עייף" אמר בישנוניות, "קום.. בשבילי" אמרתי בקול חמוד והלכתי אל המקלחת להתארגן לחזור הביתה. יום חדש מחכה לי ♥

יצאתי מהמקלחת כשאני כבר מאורגנת. התקלחתי ואפילו הספקתי לעשות לעצמי בייביליס בקצוות של השיער. הייתי לבושה בג'ינס בורדו ארוך מקסטרו וחולצה שחורה של HOLLYSTER ונעלי אולסטר שחורות גבוהות.
כשראיתי את הדלת של המרפסת פתוחה הבנתי שמתן נמצא שם עם הסיגריה הקבועה שלו של הבוקר.
"יהיה יום שאני לא אראה אותך עם סיגריה בפה?" שאלתי בחיוך והתיישבתי על רגלו הימנית והשענתי את ראשי על כתפו ונהנתי מלהיות איתו. מהקרבה הפיזית שלנו.
"מה המידה שלך בג'ינס הזה?" שאל וקיפל מעט את החלק האחורי של הג'ינס הבורדו שלי מקסטרו
"מישהו הרשה לך לבדוק?" שאלתי בחוצפה חמודה מעט ונשכתי את הצוואר שלו
"34?" שאל ללא הבנה
"הוא לא יפה?" שאלתי בקול מתוק עם מעט תמימות בקולי, כאילו לא ידעתי את הכוונה שלו כשהוא רצה לדעת את המידה של הג'ינס. זה ברור שהוא רוצה לבדוק אם רזיתי שוב. כמובן שלא רזיתי..
"הוא יפה. את יפה" אמר ונשק לאפי נשיקה חטופה
"אני אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי ללחי ימין שלו, הוא נשק לשפתיי נשיקה רכה וניסה להעמיק אותה אבל אני התנגדתי כי לא בא לי להרגיש את הטעם המר של הסיגריה בפה שלי
"אתה עוף להתארגן ואני אסדר את המזוודות שלנו" אמרתי ונכנסתי לחדר והתחלתי לדחוף את כל הדברים שקניתי למזוודה שלי ואת כל הבגדים של מתן למזוודה שלו.

"הם בטח ישנים" שמעתי את שרון חברה של מירון אומרת
"לא, אנחנו ערים" צחקתי והם נכנסו לחדר וראו אותי נאבקת עם המזוודה הגדולה בזמן שאני יושבת על המזוודה ומנסה לסגור אותה, וזה לא מצליח!
"תשבי איתי רגע על המזוודה" אמרתי לשרון והיא לא הבינה אבל מיד משכתי אותה לשבת על המזוודה ביחד איתי וניסיתי לסגור את המזוודה, והצלחתי!
"חוזרים הביתה" אמרתי בחיוך וקמתי מהמזוודה והוצאתי אותה מחוץ לחדר, ליד המזוודות של מירון ושרון
"איפה שני ואלירן?" שאל מירון ללא הבנה ועם הטיימינג שלו בדיוק שני ואלירן נכנסו לחדר
"מישהו אמר אלירן ולא ראה?" שאל אלירן בגאווה
"אני אמרתי, ואני מתחרט" אמר מירון והוסיף בחיוך "תוציאו את המזוודה, יוצאים מהמלון" אמר
"נזוז?" שאלתי את מתן שבדיוק יצא מהמקלחת לבוש בג'ינס ארוך בהיר משופשף וחולצה לבנה של לפולו עם 3 כפתורים.
עשינו צ'אק אאוט בקבלה ועכשיו אפשר להגיד רשמית שהחופשה נגמרה.
**
"בייב, מתי נעלה על הטיסה?" שאלתי בייאוש ורק עכשיו שמתי לב שתומר ונטשה לא כאן
"עוד מעט, להביא לך קפה?" שאל ונשק למצחי בזמן שישבנו בשדה תעופה על הספסלים הלא נוחים האלה…
"איפה תומר ונטשה?" שאלתי ללא הבנה את שרון ואת שני שישבו לידנו, אלירן ומירון עישנו בחוץ
"נסעו מוקדם יותר, הם יצאו ב9 בבוקר" הסבירה שרון
המשכנו לחכות והטיסה עוד לא פה!!
"מתן!" אמרתי בייאוש והנחתי את ראשי על רגליו, כבר חצי שעה אנחנו יושבים כאן. אלירן ומירון הספיקו לעשות פה מופע סטנדאפ והטיסה לא כאן.
"אני יודע אהובה שלי" חייך מתן ושתה מהכוס קפה הרותח שלפני רגע הלך לקנות לו ולכל השאר
"רוצה לשתות?" שאל שוב, הנדתי את ראשי לשלילה
"את שתית היום מים?" שאל , הנדתי את ראשי לשלילה, הייתי כל כך עייפה !
"כואבת לך הבטן?" שאל כשראה שתפסתי בבטני, הנהנתי בראשי
"אולי תשתי את הכדור שלך?" שאל ושוב הנדתי את ראשי לשלילה

"טיסה 321A2 יוצאת בעוד 5 דקות" שמעתי את הכריזה אומרת.
"סוף סוף!" מלמלתי וקמתי מהספסל הלא נוח והתחלנו ללכת אל עבר המטוס.

התיישבתי במטוס ליד מתן ולידינו ישבו מירון ושרון
"כואב לי" אמרתי למתן, אני לא יכולה לתאר את הכאב..
"מה כואב לך יפתי?" שמעתי את שרון שואלת. הצמדתי את ראשי אל החזה של מתן ועצרתי את עצמי מלבכות.
מתן נשק לראשי וחיבק אותי חזק ולחש לאוזני "תשתי את הכדור, כשננחת נסע אל הרופא, מבטיח"
"כואב לי הבטן" אמרתי לשרון וניסיתי לישון. רק ככה זה יעבור לי
"באזור של הרחם, או באזור של הקיבה?" שאלה ללא הבנה, רק מלחשוב על הכאב נהיה כואב לי יותר.
"איפה זה הקיבה ואיפה זה הרחם?" שאלתי ולא יכולתי שלא לצחוק, מתן צחק בשקט ונשק לראשי
"מצחיקולה" אמרה שרון והוסיפה "אם תראי לי איפה כואב אני אוכל לדעת למה כואב לך"
"היא בטח במחזור" אמרה שני שעברה לשבת קרוב אלינו
"זה לא קשור למחזור" אמרתי בעייפות וחייכתי חיוך קטן
"זה קשור" אמרה בחיוך מבין
"מאיפה לך?" שאלתי ללא הבנה
"כי הייתם איתי ועם אלירן בחדר ולא שכבתם , סביר להניח שאת במחזור" אמרה בלי בושה
"אני לא במחזור" אמרתי והובכתי מאוד וקברתי את ראשי בתוך החזה של מתן.
"הבכת אותה" אמר אלירן שהתיישב במקומו לידינו
"לא התכוונתי להביך. רק אמרתי שהם לא-" אמרה ומתן קטע אותה
"זה בסדר שני." אמר וכרך את ידיו סביב גופי שקבור בו, ונשק לראשי
"אולי זה התוספתן?" שאל מירון בדאגה
"זה לא התוספתן. כואב לה כל הזמן בבטן התחתונה כשהיא מתאפקת לפיפי, והיא התאפקה ועכשיו כואב לה" אמר מתן , איך הוא יודע עליי כל דבר זה משהו. אני כל כך אוהבת אותו!!
שתיתי כדור שקיבלתי במיוחד לכאבים האלה והרגשתי פחות כאב, והעייפות נחתה עליי.
התעסקתי באיפון כל הטיסה והעברתי תמונות באינסטגרם, אני מושפעת מאוד..
מתן דיבר עם חבריו בזמן שהנחתי את רגליי על רגליו ונשענתי עם גבי על החלון של המטוס.
"תחייך מצ'ני" אמרתי וחייכתי חיוך קטן והפעלתי את המצלמה הקדמית באיפון. מתן חייך חיוך קטן אל המצלמה כשהצטלמנו ביחד במצלמה ולאחר מכן נשק ללחי שלי בזמן שצילמתי
כמובן שהעלתי את התמונה לאינסטגרם ולפייסבוק, אבל לא לפני שעיצבתי את התמונה מאות פעמים.
הזמן עבר והטיסה סוף סוף נגמרה!
"בייב צריך לרדת מהמטוס" אמר מתן בחיוך רחב כשראה שעדיין ישבתי במושב והתעסקתי באיפון שהחליט שלא בא לו להראות לי פרסומים בפייסבוק.
"אני באה" צחקתי וירדתי מהמטוס ויצאנו מהשדה תעופה עם המזוודות אל המכוניות שמתן וחברים שלו החנו פה לפני שעלו על הטיסה לאילת.
"אז זהו?" שאלה בחיוך שני רגע לפני שנפרדנו כולנו
"כן, כל דבר מגיע אל סופו" אמרה שרון בחיוך מנחם, תמיד יש לה משהו חכם להגיד.
"ובכל זאת, איך אתן מסכמות את החופשה מהלימודים?" שאל אלירן
"חופש!" צחקה שני באושר
"נהנתי אתכם מאוד! היה כיף לראות אתכם" חיבקתי את כולם ועליתי לרכב של מתן בזמן שהוא נפרד מחברים שלו.
"להוריד אותך בבית של אורי?" שאל מתן כשהתחלנו בנסיעה המעייפת הביתה
"כן, אתה בא איתי, נכון?"
"אני אבוא מאוחר יותר, אני אבקר את אמא שלי ואבוא אלייך בערב" אמר ונשק לשפתיי
"וביום שישי אנחנו אצלי, נכון?" ווידאתי, הוא הנהן בראשו.
הנחתי את ידי על ירכו של מתן והמשכנו בנסיעה שקטה כשמתן מחייך אליי מידי פעם.
פשוט נחתי. רק אצבעותיי ליטפו מעט את רגלו של מתן.
"אני אעזור לך להוריד את המזוודה" אמר מתן כשהחנה את המכונית שלו בחניה של הבית של אורי
"נהנתי איתך מאוד. אתה הגבר של חיי.. תבוא מהר" אמרתי בחיוך קטן כשהייתי אמורה להיפרד ממתן. להיפרד חחח, רק לכמה שעות, עד הערב
"נסיכה שלי. אני אבוא בערב" אמר והניח את ידיו על מותניי ומשך אותי לנשיקה ארוכה.
"אני אוהב אותך" אמר בחיוך רגע לפני שהוא יצא מפתח דלת הבית
"אני אוהבת אותך" אמרתי באושר. אני מאושרת ! והנה הוא הלך… :-(

"אני אוהבת אותך" חיקתה אותי עדן וחיבקה את אורי
"צחקי עליי עוד ואין מתנה" אמרתי כאיום ולא יכולתי לעצור את החיוך על שפתיי והתיישבתי ליד אורי וחיבקתי אותו חיבוק חזק ונשקתי ללחי שלו נשיקה ארוכה.
"התגעגעתי אליכם" אמרתי ולא שחררתי את החיבוק מאורי
"גם אנחנו התגעגענו אלייך ילדה שלי" אמר אורי ונשק לקודקוד ראשי
"שרית תבוא בערב ונעשה ארוחה, מה את אומרת?" שאל אורי בחיוך
"בא לי פיצה" חייכתי והוספתי "מתן בא לישון כאן"
"בכיף, ואתם תישארו לשישי?" שאל בחיוך קטן
"רק אם תתעקשו" אמרתי בחיוך וקרצתי לעדן
"אז אנחנו מתעקשים" אמר בצחקוק קל
"אני עולה לארגן את המזוודה ואני עוד מעט יבוא עם המתנות" צחקתי וניסיתי להעלות את המזוודה למעלה ללא הצלחה..
"איפה ליאור?" שאלתי ללא הבנה
"למעלה" אמר אורי וחזר להביט בטלוויזיה ששידר מאסטר שף
"ליאורצ'וק!" אמרתי בקול ותוך שתי שניות שמעתי אותו צועק בחזרה "מה?!"
"בוא תעזור לי" צחקתי והבטתי באורי ועדן שצחקו
"חזרת" אמר ליאור בחיוך וחיבק אותי חיבוק חזק שהצליח להרים אותי מעט באוויר
"התגעגעת אליי?" שאלתי בצחקוק קל בזמן שעלינו למעלה כשהוא סוחב לי את המזוודה
"מאוד!" אמר והוסיף "היה לעדי אתמול יום הולדת" עדי זאת חברה שלו, הם עדיין ביחד?!
"מה עשית לה?" שאלתי בזמן שהוא התיישב על מיטתי ואני ארגנתי את המזוודה
"הנה תראי" אמר והביא לי את האיפון שלו, הוא הראה לי תמונה של החדר שלה שכל החדר שלה מואר בנרות ורודים על השולחן ופרחים יבשים מפוזרים על המיטה, על המיטה היה דובי ענקי. כשאני אומרת ענקי זה בגודל שלי !!
וקופסא של לב עם הרבה שוקולדים, השקיע בה !
"יפה, כל הכבוד גבר שלי!" אמרתי בחיוך, הוא חייך חיוך קטן, והחיוך הזה הספיק לי.
האיפון שלו צלצל וראיתי שהיה כתוב 'אהבה שלי' . הוא יצא מהחדר ונשארתי אני לבדי לנקות את החדר ולסדר את הבגדים הנקיים בארון ולהחליף מצעים.
שמתי את הכביסה במכונת כביסה והפעלתי אותה ונכנסתי להתקלח עד שהמכונה תסיים לפעול, התלבשתי בטייץ' שחור וחולצת טריקו בצבע תורכיז שתואם לגרביים שלי שגרבתי על רגליי. לבסוף נשכבתי במיטה וראיתי טלוויזיה, לא היה לי כוח לכלום!
"הדרי?" שמעתי את הקול של אורי קורא לי, הבטתי בו וחייכתי חיוך קטן
"איך הבטן שלך?" שאל והוסיף "רוצה נלך לרופא?"
"אני בסדר" חייכתי והוספתי "איך אתה יודע?"
"מתן אמר לי, הוא התקשר ולא ענית לו. אז הוא התקשר אליי" אמר
"כל הזמן כואב לי בבטן, זה מחרפן אותי" אמרתי בחיוך קטן
"אני יודע, גם שרית ככה" צחק
"ומה היא עושה עם זה?" שאלתי וחיפשתי את האיפון על המיטה שלי
"זה קורה לה בתקופות של לחץ" אמר והוסיף "שמתי לך את הכביסה במייבש כביסה" אמר והושיט לי את ידו ועזר לי לקום מהמיטה
"תודה, אני אלך עכשיו לקפל את הכביסה" אמרתי בזמן שירדנו אל הקומה הראשונה
"בהצלחה" חייך והוסיף "עוד מעט שרית ומתן יבואו ונאכל"
הלכתי אל החדר כביסה וקיפלתי את הכביסה הנקייה והריחנית והכנסתי אל הארון שלי בחדר.
חיפשתי את האיפון וראיתי שהיתה לי הודעה באיפון

מאת: נטשה
'הדר אנחנו הגענו כבר לבית שלי בבאר שבע, מה איתכם? הגעתם?'
-'כן חחח, הספקתי לנקות כבר את החדר. היה לי מאוד כיף איתכם באילת'
'גם לנו איתכם! ניפגש בצבא כשתגמר החופשה :)'

ישבנו לראות טלוויזיה והתייאשתי מלחכות למתן ולשרית
"תעשה שהוא יבוא כבר" אמרתי בחיוך וחיכיתי רק לרגע הזה שתפתח הדלת ומתן ייכנס
"תספרי לנו איך היה באילת והזמן יעבור" אמר באופטימיות
באמת סיפרתי והזמן עבר ולא שמתי לב בכלל…

"הוא לא יכול למות!" אמרתי באמצע שראינו סרט כל המשפחה, כולל את מתני.
הוא הגיע לפני שעה ואחריו הגיעה שרית כשהיא מציינת בפנינו שהיא גוועת ברעב. אני אוהבת את המשפחה הזאת !
סיימנו לאכול ממזמן והחלטנו לראות סרט בשביל להעביר את הזמן
"הוא לא מת" לחש לי מתן באוזן
"הוא לא מת?!אבל ראו שהוא מת" אמרתי ורק עכשיו שמתי לב שבקול חחחחח
"הדר הרסת לי את הסרט" צחקה עדן
"הסרט גם ככה משעמם" אמרתי בהתלוננות
"מאוד!" הסכימה איתי שרית ופיהקה פיהוק קצר
"מה אתן מבינות בכלל" אמר אורי והמשיך לראות את הסרט המעפן הזה
"איזה רובה" אמר ליאור בהתפלאות
"יש לי רובה כזה" אמרתי ולא הבנתי את ההתלהבות מהרובה הזה
"זה משודרג יותר" אמר מתן וכרך את ידיו סביב מותניי ונשק לכתפי בזמן שישבתי על רגליו
"מה משודרג בזה?" שאלתי ללא הבנה
"הוא יכול להחליף את זה לטילים, במקום כדורים זה יורה טילים" אמר וניסיתי לראות את הסרט
"מה השעה?" שאלה עדן
"1 לפנות בוקר, אין לך מחר בית ספר?" שאלתי ללא הבנה
"כן, אבל כבר מאוחר אז אני לא אלך מחר" אמרה בחיוך קטן
"שום דבר. את קמה כמו גדולה מחר" אמרה שרית
"ומה עם ליאור?" שאלה עדן והוציאה אנחה ארוכה
"יש לו חופש, היה לו היום בגרות, כשיהיו לך בגרויות גם לך יהיה חופש" אמרה שרית
"זה בגלל שאתם לא אוהבים אותי!" אמרה עדן והניחה את ראשה על רגליי
"את ועדן נמצאות יותר מידי ביחד" אמרה מתן ונשק לאוזני
"למה?" שאלתי בחיוך, "למה?!" אמר ליאור במהירות והוסיף "יש לכן אותן משפטים!!"
"מה?! ממש לא!" אמרנו באותו זמן
"רואה?" אמר ליאור
"חשבתי שהתגעגעת אליי" אמרתי לליאור בקול נעלב
"חשבתי שאתה אוהב אותי!" אמרה עדן גם היא בקול נעלב
"בנות" אמר והתחלנו לצחוק
"עדן לצחצח שיניים ולמיטה" אמר אורי והחלטנו לעלות כולנו למעלה, גם ככה הסרט משעמם..

סיימתי לצחצח שיניים ולהתלבש בפיג'מה החלטתי ללכת לחדר של עדן ולבדוק אם היא ישנה בזמן שמתן מצחצח שיניים
"לילה טוב נסיכה קטנה" אמרתי וכיסיתי את עדן שכבר ישנה.
נכנסתי לחדר וסגרתי אחריי את הדלת, אורי ושרית לעולם לא פותחים את הדלת של החדר שלי בלי לדפוק. אני מעריכה אותם כי זה הבית שלהם. הם כל הזמן מכבדים את הפרטיות שלי.
"בובי" אמרתי ונשכתי ליד מתן במיטה שלי, אני והוא ביחד! לבד!
"אה דודו" אמר בצחקוק קל והמשיך להקליד באיפון שלו. לא שמתי לב אל מי , גם לא היה אכפת לי..
לא עניתי.
"בייב" קרא לי מתן לאחר שסיים להתכתב באיפון שלו והניח אותו בצד.
הסתכלתי עליו ושתקתי.
"איך את מרגישה?" שאל והחזיק בשתיי כפות ידיי ולא הבנתי איך הגעתי למצב שאני שוכבת מעליו.
הנחתי את ראשי על החזה שלו ורק נשמתי.
"את מרגישה יותר טוב?" שאל כשראה שלא עניתי. הנהנתי בראשי והרגשתי את ידיו מלטפות את גבי בעדינות.
"תביאי לי נשיקה" אמר בלחש שהרעידה את נשמתי.
"לא רוצה" מלמלתי והמשכתי לבהות בטלוויזיה
"לא רוצה?" שאל בחיוך והרים את ראשי לראות אותו. לבסוף נכנעתי ונסחפתי לנשיקה ארוכה.
כרכתי את ידיי סביב צווארו והתהפכנו כשהוא מעליי. סוגר עליי מכל הרגע ומכל הפחד שאופף את ליבי.
הרגשתי את שפתיו של מתן מנשקות וחוקרות את צווארי מחדש.
הרמתי את חולצתו מעט עד שהתאפשר לי גישה אל הבטן שלו. הבטן שכ"כ התגעגעתי אליה
"תעזור לי" אמרתי במבוכה כשלא הצלחתי להוריד את חולצתו של מתן
"אני אתקרר" אמר בהתחכמות והוסיף "אני אהיה חולה. מי יטפל בי?"
"אני" אמרתי בחיוך קטן וסחפתי אותו לעוד נשיקה ארוכה.
אני מתגעגעת אל כל חלק בתוכו. כל חלק באישיות שלו. בגוף שלו. באופי שלו.
"עדיין כואבת לך הבטן?" שאל מתן כששנינו הינו כמעט ערומים. רק עם בגדים תחתונים
"לא" אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומבוייש. ומשם הכל המשיך..
**
"את בסדר?" שאל מתן והביא לי את חולצתו הרחבה. הנהנתי בראשי ורק נשמתי.
"קחי תלבשי שלא תתקררי לי ושלא ייכנסו לפה במקרה" חייך והושיט לי את חולצתו.
לבשתי את החולצה הרחבה של מתן ושמתי על עצמי תחתונים.
"אני אוהבת את ימי שישי" אמרתי ושברתי את השקט שהיה
"גם אני" אמר לאחר שהתלבש ונשכב לידי לישון
"אני אוהבת להיות כאן בשבת. אני קמה ואני מריחה רק בישולים" צחקתי
"נכון" חייך ונשק לראשי
"i'm friend with the monster" שרתי למתן והוא צחק
"לכי לישון שיהיה לך כוחות למחר, מפלצת קטנה" אמר בחיוך ונשק שוב לשפתיי
"לא רוצה ולא רוצה" צחקתי
"את וליהי יכולות להיות חברות טובות, שתיכן בעיתיות" וחייך
"אני לא!" אמרתי בכעס חמוד
"את צריכה ללכת לישון, מאוחר מידי בשביל ילדות קטנות להיות ערה בשעות כאלה" אמר בחיוך
"אני לא קטנה" אמרתי והוצאתי לו לשון
"את בוגרת" אמר וקרץ לי
"אני בוגרת מאוד!" אמרתי בצחקוק קל
"אז נלך לישון? טוב אהבה גדולה שלי?" שאל
"כן, אבל תספר לי סיפור" צחקתי
"איזה סיפור?" שאל
"את סיפור חיי" חייכתי
"זה סיפור חיי, הכל יותר מידי" חייך ונשק לראשי
"אז לפחות תשיר את השיר הזה באנגלית" צחקתי, זה השיר סיפור חיי של עומר אדם, אבל אני אוהבת את המקורי שהוא באנגלית
"נהנה נה נה נה" שר את המנגינה רק והוסיף את המילה נה
"לא" צחקתי והוספתי "את כל המילים"
"אני לא זוכר, השעה 3 לפנות בוקר, עדיף שנלך לישון" צחק.

התעוררתי למיטה ריקה, מתן לא היה כאן.
עשיתי את ארגוני הבוקר שלי וכמובן שהתלבשתי בבגדים חדשים, לבשתי מכנס שק בהיר וחולצה שחורה ונעלתי לרגליי נעלי בית פרוותיים.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך כשירדתי למטה וראיתי את שרית עומדת במטבח ומבשלת.
"בוקר טוב הדרי" אמרה בחיוך והמשיכה לבשל. הכנתי לעצמי נס והתיישבתי בשולחן אי שנמצא במטבח , ליד שרית.
"שריתי את צריכה עזרה?" שאלתי בזמן ששתיתי את הנס ואכלתי מהעוגת שוקולד שהיא הכינה אתמול ועכשיו יש בתנור עוד 2 עוגות שהיא הכינה !
"לא תודה מאמי, אני כבר מסיימת. איך ישנת?" שאלה בחיוך בזמן שטיגנה פסטלים (בצק עם תפו"א)
"מעולה. העוגה מדהימה!" אמרתי בהתלהבות
"תודה רבה מתוקה" צחקה , "איפה עדן?" שאלתי
"היא בלימודים. השעה 12 וחצי היא אמורה להגיע עוד רבע שעה" הסבירה והוסיפה "אורי ומתן הלכו לאסוף אותה מביה"ס"
"לא הבנתי לאן הוא נעלם לי" חייכתי חיוך קטן והסתכלתי בתמונות באיפון שלי.
"תראי החלקנו על הקרח כולנו" הראתי לשרית את התמונה וראו את כל החברים שהיו איתנו באילת.
"נהנת?" שאלה בחיוך
"מאוד!" אמרתי בהתלהבות ייתרה ושמתי את הכלים במדיח וארגנתי טיפה את המטבח

"סוף סוף הכל נקי" צחקתי כששרית ואני סיימנו לנקות את המטבח מכל הבישולים. הכל היה מצוחצח!
ריח של נקי באוויר, מכירים את הריח הנקי הזה של שישי?
"סוף סוף" חייכה והביטה על המטבח שהיה מסודר. העוגיות ששרית הכינה הוכנסו לצנצנת זכוכית שקופה, שהונחה על השולחן אי הנקי ביחד עם העוגת שוקולד. העוגת גבינה היתה במקרר ביחד עם האוכל לערב. והאוכל של הצהרים הונח על הגז המבריק בתוך הסירים .

"איזה ריח!" שמעתי את אורי אומר מפתח הדלת, הם הגיעו סוף סוף
"איזה?" שאלה עדן וניסתה לייבש את אורי
"ריח מעולה" צחק והוסיף "בוקר טוב הדרי, חשבנו שכבר צריך להביא את הנסיך שיעיר אותך מהתרדמת שלך"
"בוקר טוב" צחקתי וחיבקתי אותו לאחר מכן חיבקתי את מתן ונשקתי לשפתיו
"האוכל מעולה" הוספתי והתיישבתי בספה ליד מתן

"אתה רעב צ'צו'?" שאלתי והסתכלתי מידי פעם על עדן שישבה לידי וראתה את התמונות שלי באיפון
"התעוררתי לא מזמן" אמר ונשק לראשי
"לא אוכלים כי רעבים" אמרתי את המשפט שהוא אומר לי כל הזמן
"נכון. אבל אני לא רעב הפעם" חייך
"מי זה?" שאלה עדן אותי ואת מתן כשהיא מראה לנו את התמונה שלי שמתן צילם כשאני על הכתפיים של מירון בתוך הבריכה, רגע לפני שקפצתי קפיצת ראש
"מירון, חבר שלי" אמר מתן והפעיל לעדן את הסרטון שרואים אותי עושה קפיצת ראש
"את תותחית!" אמרה עדן בהתלהבות וצפתה שוב בסרטון והלכה להראות לאורי ושרית שצחקו
"אני יוצא לעשן ואני בא, טוב?" שאל מתן ונשק לאפי. הנהנתי בראשי והמשכתי לצפות בטלוויזיה באח הגדול בזמן שמתן יצא לעשן ואחריו יצא גם אורי.

"משעמם לי" אמרה עדן לאחר שעה שישבנו בספה וראינו האח הגדול. אין מה לעשות..
"נו, למה אתם מתעלמים ממני!" אמרה בכעס חמוד כשהתעלמנו ממנה, לא התעלמו כ"כ.. רק נתנו לזה לעבור מעצמו
"אנחנו לא מתעלמים" אמרתי בהתגוננות והבטתי עליה לשנייה וחזרתי לראות טלוויזיה שוב.
"אתם כן!" אמרה בכעס
"לכי תביאי משחק" אמרתי בלי הגיון. הרי מי ישחק איתה! ברור שלא אני
"אין בעיה. אבא גם אני רוצה נעים בשיער" אמרה והניחה את שיערה הארוך על רגליו של אורי.
אתם בטח לא מבינים למה..
אורי ישב באמצע ומצד שמאל שלו אני ישבתי. לידי ישב מתן. ומהצד השני של אורי ישבה עדן ולידה שרית. אורי שיחק לי בשיער בטענה שהוא רוצה לבדוק אם יש לי כינים, הוא אומר שאני תמיד רוצה שיישחקו לי בשיער אז הוא רוצה ליתר בטחון לבדוק אם נדבקתי בבסיס בכינים.
אני אמרתי לו מאות פעמים שאין לי כינים! זה מהצבע של השיער שלי, אני צובעת את השיער וזה מגרד.
לבסוף הוא ראה שאין לי כינים, אבל על הדרך ביקשתי בנחמדות שהוא ישחק לי בשיער, וכך הוא עשה.
"לא!" אמרתי במהירות והזזתי את שיערה של עדן
"מה לא?" שאלה ללא הבנה
"אני עכשיו" צחקתי והוספתי "יש לך אותו כל השבוע ולי רק היום"
"עכשיו אתם גם לא רוצים לשחק לי בשיער? אתם לא אוהבים אותי" אמרה בנפגעות כשהיא משתדלת לא לחייך
"מי יפה של אבא. בואי לכאן מפונקת" קרא לה אורי והושיב אותה בחזרה על הספה וחיבק אותה חיבוק צדדי בזמן ששיחק בשיערי כשראשי מונח על רגליו והוא ממשיך לצפות בטלוויזיה
"מתני" אמרתי בצחקוק קל והזזתי את כף רגלי מעליו בשביל שיפסיק לדגדג את כפות רגליי שהונחו על רגליו
"אתה מדגדג" צחקתי בקול וזזתי מצד לצד
"אתם יוצאים בערב?" שאלה שרית בחיוך והפנתה את תשומת ליבה אלינו
"אנחנו יוצאים היום?" שאלה עדן והסתכלה עליי ועל מתן
"אנחנו יוצאים היום?" שאלתי והסתכלתי על מתן
"אנחנו?" שאל ללא הבנה מתן וגרר אחריו את צחוקם של כולם
"כן אני גם באה" אמרה עדן , יותר נכון קבעה עובדה.
"אנחנו יוצאים עם יוסי ויובל, נראה לי לפאב. את לא תוכלי להיכנס" אמרתי באכזבה
"איפה ליאור?" שאל אורי לאחר כמה שניות של שקט
"אצל חברה שלו" הסברתי והוספתי "אנחנו יכולים להישאר כאן עם יובל ויוסי ונביא קריוקי"
"אפשר להביא חברה?" שאלה בחיוך ואני הנהנתי בראשי ונהנתי ממגע אצבעותיו של אורי שמשחקות בשיערי, מתחפרות בתוך קרקפתי.
"נעשה חפלה של משפחת אוחנה" אמרה עדן בהתלהבות
"שום חפלה ושום משפחת אוחנה. מישהו העונה לשם אורי הבטיח לי דייט מפנק" אמרה שרית והביטה על אורי
"דייט מפנק?" שאלתי בחיוך ולא יכולתי לעצור את חיוכי הרחב
"כן. הוא צריך להשקיע גם בי" אמרה בחיוך מאושר
"לאן אתה לוקח אותה?" שאלתי את אורי ונשקתי לגב כף ידו של מתן שהונחה בתוך ידי. ידו השניה הונחה על בטני וליטפה את בטני ליטופים קצרים ומדגדגים
"חשבתי שנצא לראות סרט. או שנראה כבר לאן נלך" אמר אורי והביט עליי בחיוך קטן
שתקנו.
איך יודעים שאנשים מסתדרים אחד עם השני?
אנשים שמתאימים, שנועדו להיות ביחד. רק הם יודעים איך להתמודד עם השתיקה..
רק הם יודעים להכיל את השקט.
שקט זה לא תופעה מביכה. זאת תופעה מיוחדת.

שרית ואורי עלו לנוח לקראת הערב. אני מתן ועדן נשארנו באותה פוזה על הספה, רק שראשי הונח על רגליו של מתן בזמן שמתן צפה בטלוויזיה ואני היתי באיפון ועדן גם היתה באיפון שלה
החלטתי לשאול את מתן משהו אבל לא היה לי כח לדבר. אז יש לי דרך יצירתית

אל: אהובי
-'היום בערב אתה הולך לבית הכנסת?'

מתן שמע את האיפון שלו משמיע צליל הודעה והוא התעלם. והמשיך לצפות בסרט ששודר על המסך

אל: אהובי
-'מה אתה מסנן'

שוב פעם האיפון של מתן עשה צליל הודעה, והוא שוב פעם התעלם מהרעש!
"מתן אתה הולך בערב לבית הכנסת?" שאלתי לאחר שהתייאשתי
"כן, את הולכת?" שאל והמשיך לצפות בטלוויזיה
"לבוא איתך?" שאלתי
"אם את רוצה, כן" ענה ונשק לשפתיי
שלחתי ליוסי וליובל שהיום הם באים אלינו ועושים בגינה קריוקי טיפה, הם אישרו את ההגעה שלהם וכמובן שגם עדן וחברה שלה יבואו.

"אני הולכת לישון" מלמלה עדן ועלתה למעלה כשהיא מחזיקה את האיפון שלה וקול של צליל של צילום מהמצלמה נשמע
"את כ"כ מוחקת את זה!" אמרתי בקול ועדן רק צחקה וברחה למעלה
"נשארנו לבד" אמרתי למתן והתרוממתי מעט מהספה והתיישבתי על מתן שכרך את ידיו סביב מותני ושפתיו נטמנו בתוך צווארי.
"מה מעניין בסרט הזה כל כך?" שאלתי ללא הבנה, הוא ראה סרט על כוח המשיכה.. משעמם..
"אם היית רואה מהתחלה היית מבינה" חייך
"זה על חלל, מה מעניין בזה! זה נשמע לא אמיתי!" אמרתי ללא הבנה
המשכנו לשבת בשקט עוד איזה 10 דק' עד שהסרט נגמר סוף סוף !
"בוא נראה את הדוגמניות" אמרתי בהתלהבות למתן והעברתי לערוץ האופנה

"אוף תראה איזה גוף יש לה" אמרתי בביאוס. היא היתה כל כך רזה. כל כך גבוה.
"הדר זה מכוער. היא רזה כמו מקל!" אמר בכעס מתוק
"אז מה! היא רזה וזה יפה!" אמרתי בהתלוננות
"ומי אמר שרזה זה יפה?" שאל ללא הבנה
"אני" אמרתי בהתחכמות
"אני אוהב אותך כמו שאת. לא הייתי רוצה חברה שאין לה שומן בגוף, אין לה ציצי בכלל!" אמר מתן והצביע על הדוגמנית שהופיעה על המסך
"וזה יפה" אמרתי שוב
"זה מכוער! אני בטוח שליהי יותר שמנה ממנה" אמר מתן ללא הבנה
"זה לא נחשב" אמרתי שוב
"זה מכוער. תביאי עכשיו את השלט שנעביר את הערוץ הזה" אמר מתן וסגר את הטלוויזיה
"לא!" אמרתי בעצבות
"את מי אני אוהב?" שאל מתן ונשק לכתפי, לא עניתי.
"תעני לי" אמר
"אותי?" שאלתי
"נכון. אותך. אני אוהב אותך כי זאת את" אמר והוסיף "יש לך גוף מדהים. אני לא בחרתי אותך לפי הגוף ולפי היופי שלך. אני הסתכלתי על הפנימיות שלך. הפנימיות זה מה שקובע" אמר ונשק לכתפי
"ועכשיו נעלה למעלה. אני אנוח ואת תעשי לי מסאג', תיפרדי יפה מהטלוויזיה" אמר מתן והרים אותי כמו כלה על ידיו ונשא אותי למעלה.
הוא סגר את הדלת של החדר והניח אותי על המיטה ודחף בעדינות את גופי אחורה מעט ונשכב מעליי
"אני מטורף עלייך" אמר ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה שבהחלט התגעגעתי לנשיקות האלה!
"אני אוהבת אותך" אמרתי וכרכתי את רגליי על מותניו ואת ידיי הנחתי על צווארו והתענגתי על כל נשיקה ונשיקה שלו.
"נהנתי איתך בכל החופשה הזאת" אמרתי למתן בחיוך
"גם אני. החופשה הזאת היתה מדהימה" אמר ונשק לשפתיי שוב
"היה היתה מדהימה? גם אם לא.. אם לא.. אתה יודע" אמרתי והתביישתי להגיד
"אם אנחנו לא מה?" שאל ללא הבנה והמשיך לנשק את צווארי ולא השאיר שום חלק יבש בצווארי והפך אותנו שאני שכובה על גופו ושפתיו עדיין מנשקות את צווארי
"מה ששני אמרה" אמרתי במבוכה, שני חייבת להביך אותי.
"שלא שכב-" אמר וקטעתי אותו. "אתה חייב להגיד את כל המילה?!" שאלתי ללא הבנה וקברתי את ראשי בצווארו. הוא אוהב להביך אותי.
"אז מה אני אגיד במקום?" שאל ללא הבנה
"כל מילה רק לא את המילה הזאת" אמרתי במבוכה
"עשינו אהבה" אמר ולא הפסיק לצחוק
"עזוב. תחזור למילה הקודמת" אמרתי בחיוך קטן ונשקתי לזווית שפתיו
"החופשה היתה מדהימה גם אם לא שכבנו" אמר וכרך את ידיו סביב מותניי והצמיד אותי אליו
"היום בבוקר ברחת לי. חשבתי שנתעורר ביחד" אמרתי בביאוס
"התעוררתי לפנייך וראיתי את אורי בדיוק, הוא קרא לי שנרד למטה. אז שתינו קפה ואכלנו מהעוגה שהכנת שבוע שעבר" אמר וחייך והוסיף "וסתם עישנו, חשבתי לחזור למעלה אבל אורי רצה שאני אבוא איתו לקנות לשרית מצרכים מהמכולת ומשם הלכנו לקחת את עדן" הסביר לי
"איך היתה העוגה?" שאלתי בחיוך מאושר
"מאוד טעימה, את בשלנית" אמר ונשק לשפתיי נשיקה חטופה ומהירה
"סידרתי אתמול את החדר לבד" אמרתי למתן כשראיתי שעיניו נודדות אל עבר החדר המסודר
"אני גאה בך" אמר וכיסה את שנינו בשמיכה וכיבה את האור הגדול והמסנוור והשאיר רק את המנורת לילה דולקת וככה נרדמנו.

"הדרי, מתני" שמעתי קול קורא לי ולמתן. פקחתי את עיניי באיטיות והסתגלתי לדמות הנמצאת בחושך. זאת עדן
"סוף העולם הגיע?" שאלתי בצחקוק קל
"קרוב.. השעה 6 וחצי, אתם צריכים ללכת לבית כנסת. רק אם אתם רוצים כמובן" אמרה ויצאה מהחדר.
**
אורי, מתן וליאור יצאו מהבית כשהם לבושים במכנס ג'ינס שחור וכל אחד חולצה מכופתרת בצבע אחר.
אני לבשתי שמלת מיני בצבע שחור שהיא צמודה באזור החזה ומשם מתרחבת.
שרית עדן ואני נשארנו בבית לארגן את הארוחה ואת הסלטים.
אני ועדן היינו אחראיות על הסלטים, הכנו סלט גזר, סלט כרוב עם גזר, חצילים, סלט בורגול, סלט ירוק, סלט ירקות, חומוס. ועוד הרבה !
שרית ארגנה את השולחן ולאחר מכן יצאה לבית כנסת כשאני ועדן נשארנו במטבח לטחון את הסלטים הטעימים שהכנו וכמובן הנחנו על השולחן את הסלטים וסידרנו אחרינו.
התיישבנו בספה וחיכינו כבר שהם יבואו.
"אני גוועת!" אמרה עדן ואגרפה את שמלתה הכחולה הארוכה בתוך אגרופיה.

"שבת שלום" שמעתי את אורי אומר בקול כשהוא נכנס לבית כשהוא מחבק מהצד את שרית שהלכה איתו ביחד בתוך חיבוקו אל תוך הבית.
"שבת שלום" אמרנו אני ועדן ביחד וחיבקנו את אורי ביחד.
"שבת שלום אהובי" אמרתי והתפניתי אל מתן. כרכתי את ידיי סביב צווארו ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה.
"שבת שלום אישה שלי" אמר וכרך את ידיו סביב מותניי וקירב אותי אל גופו.
"שבת שלום ליאורוש" אמרתי וחיבקתי את גופו הענקי בזמן שהלכנו לכיוון השולחן של האוכל.
"אני גוועת!" אמרה עדן והתחלנו לאכול כמובן אחרי שקידשנו.

"ביי תהנו" אמר מתן אל אורי ושרית שיצאו מהבית והשאירו את כל הבית הזה לנו
ליאור נעלם עם חברים שלו ורק אני, עדן ,חברה שלה, ומתן נשארנו בבית הענקי.
"איפה חברה שלך?" שאלתי את עדן ללא הבנה כשראיתי שהיא נעלמה
"היא בחוץ מדברת בטלפון" אמרה עדן והתיישבה על השיש
"איפה חברים שלכם?" שאלה עדן
"להדר אין חברים" אמר מתן ונשק לשפתיי נשיקה מהירה, לפני שאני אגיב לו משהו.
"ראית איזה חבר מפרגן?" שאלתי את עדן
"מפרגן ביותר" צחקה ושמעתי צלצול בדלת.
"יש" מלמלה עדן והלכה לפתוח את הדלת
"כבר חשבתי שהם הלכו לייצר רכב" צחקתי והסתכלתי על הדלת והופתעתי שזה לא יוסי ויובל.
זה חברים עדן!
"מה?" שאלתי ללא הבנה וחיכיתי להסבר מעדן
"מה קרה?" שאל מתן ללא הבנה
"נכנסו לפה הרגע 7 ילדים בני גיל העשרה!" אמרתי ללא נימה בקולי, היתי בהלם
"גם את בת עשרה" אמר מתן
"ומי אלה?" שאלתי את עדן
"זה ילדים מהכיתה שלי. נכון לא אכפת לך?" שאלה בהתלהבות
"בכלל לא" אמר מתן במקומי.
"יפים שלי" שמעתי את יובל אומרת מהכניסה של הבית. היא נכנסה ומאחוריה יוסי סוגר את הדלת ושניהם באים אל כיוננו ומחבקים ומנשקים אותי ואת מתן וראיתי שיש ביד שלהם שקית
"מה זה?" שאלתי בצחקוק קל
"אלכוהול, אין חפלה בלי וודקה טובה מאבא של יובל" אמר יוסי והתיישב לידינו.
"תודה" חייכתי. אבא של יובל מתעסק בשתיות חריפות בזמנו הפנוי.

קמתי מהספה ובדקתי שהכל מחובר והכל היה מחובר. אפשר להתחיל בחפלה!
עדן וחברים שלה ישבו בנוחות על הספה ומתן ויוסי מזגו לנו אלכוהול, רק לארבעתנו.
"מה איתנו?" שמעתי ילד מהכיתה של עדן אומר. נעצתי בו מבט
מה נראה לו.
"מי רוצה לשיר?" שאלתי את חברים של עדן
"לאליאב יש קול יפה וגם לטל!" אמרו בהתלהבות הילדים מהכיתה.
הבאתי את שתיי הרמקולים אליהם והם התחילו לשיר את השיר 'סיפור חיי'

השעות הקטנות של הלילה הגיעו, לפני שעה חברים של עדן הלכו, בדקנו ווידאנו שהם חיים.
אני מתן יוסי ויובל המשכנו עם השירים ועדן הלכה לישון.
הפסקנו עם השירים בסביבות השעה 2 וחצי כי בכל זאת עדן ישנה.
סידרנו את הבית אבל עדיין ישבנו בסלון עם האלכוהול והמשכנו לשתות לכיף, לא להשתכר.
"יוסי איך נחזור" מלמלה יובל כשהיא חצי שפוכה מעייפות. אנחנו עדיין פקחים
"אל תדאגי" אמר והעלה תמונה לאינסטגרם של ארבעתנו וכתב 'שישיכור'
"יהרגו אותי בצבא" צחקתי והוספתי "תכתוב תיוג אחר"
"מה אני אכתוב? שישי עם היפים שלי ?" שאל בצחקוק קל
"שישי עם הנסיכות שלי" אמרתי והוא כתב את זה באמת !
העלתי גם תמונות לאינסטגרם ולפייסבוק ועכשיו התחילה השאלה היא איך יוסי ויובל חוזרים הביתה!
הדלת נפתחה בשקט ונשמעו צחקוקים מהצד, אלה היו אורי ושרית.
"הו, ילדים אתם לא ישנים?" שאלה שרית בחיוך
"לא.. יש לנו בעיה.." אמרתי בחיוך מובך
"התנהגנו בחוסר בגרות ושתינו. ויובל ויוסי לא יכולים לנהוג כי שתינו כולנו" אמרתי כמו ילדה שעומדת לקבל נזיפה
"קודם כל מתוקה התנהגתם בבגרות, עצם העבודה שאתם מבינים את הטעות שלכם ושאתם לא יכולים לנסוע כששתיתם וגם אם אתם מרגישים פיקחים זאת התנהגות בוגרת" אמרה שרית
"באמת?!" שאלתי ללא הבנה, מתן צחק ונשק לראשי
"אולי תישנו כאן?" שאלה שרית וניסתה לחשוב איפה לשים אותם
"אתם יכולים לישון בחדר של ליאור, הוא ישן אצל חברה שלו" אמרה
"אצל חברה שלו?" שאלתי בחיוך
"כשאת אומרת את זה ככה.. כדאי שאני אבדוק מה איתם. תעלו תתארגנו, הדר תדאגי להם , שישנו בחדר של ליאור" חייכה שרית ועלתה למעלה עם אורי
"זה בסדר מבחינתכם?" שאלתי
"כן, על הבוקר עפים מכאן, אמא שלי הכינה מלא אוכל לבוקר" צחקה יובל ועלינו ארבעתנו למעלה.

נשכבתי במיטה ליד מתן והקשבנו לשקט שיש בבית.
מרגיש לי כמו כיתה א' שחברות באות לישון אצלי. זה כיף.
"הדר.. קומי" שמעתי קול קורא לי כשנרדמתי, זאת היתה יובל. מה קרה?!?!?!