" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 7

"אח שלי היקר כמה שהתגעגעתי!" שמעתי את ירין צועק, הנה הוא, הנה זוהר שב.
נשמתי עמוק, הסתכלתי על עצמי פעם אחרונה במראה, שיערי היה חלק ומסודר, בעיניי היה מסורטט באופן מדוייק איליינר שחור ודקיק, ושפתיי מרוחות בשפתון שקוף. בדיוק כמו שאני אוהבת!
התחלתי את צעדיי לכיוון הסלון, וראיתי אותו. זוהר שלי. הוא היה לבוש בחולצה ממותגת כנהוג לו, ג'ינס שחור משופשף בדיוק כמו שהוא אוהב ללבוש, ונעלי ספורט. הוא לא השתנה בכלל.
חייכתי חיוך קטן, ואז מבטו הופנה אליי. עיניו הירוקות פגשו בעיניי, לא תיארתי לעצמי כמה שאני אתגעגע אליו! הוא העלה חיוך קטן על פניו והחל להתקדם לעברי, וכמובן שעל לחיי עלה לו סומק.
"התגעגעתי אליך." אמרתי כאשר הוא הגיע אליי, חיוכו הקטן הפך לגדול. וכך גם שלי.
הוא חיבק אותי חזק, הרגשתי את פעימות ליבו הזריזות אשר היו דומות לקצב פעימות ליבי.
"גם אני אלייך." אמר כאשר התנתקנו מהחיבוק החם. יכול להיות שבעצם אהבתי אותו ולא את אביאל? אחרי זה איזה הסבר יש למה שאני מרגישה כרגע?
"מה איתך?" שאל כאשר אחז בידי.
"עכשיו מעולה, אצלך?" שאלתי והעלתי חיוך על פניי, כך גם על פניו.
"בדיוק כמו אצלך." אמר וידו התאדקה יותר בידי, בעבר זה היה כואב. אבל עכשיו כבר לא אכפת לי העיקר שזה זוהר שאוחז בידיי.

-נקודת מבט של זוהר-
לא תיארתי לעצמי כמה המפגש הזה יהיה טוב, בהתחלה חשבתי שיהיה ביני לבינה ויכוח, או שהיא בכלל לא תבוא לראות אותי. היא השתנתה, היא רגועה יותר. כנראה שהמעבר מחיפה עשה לה רק טוב. ושטוב לה אז טוב גם לי.
"איך עם חברה שלך?" שאלה, או חברה שלי.
"יותר נכון האקסית שלי." אמרתי, עדיין לא נפרדתי מתהל. ואני גם לא יודע איך לעשות את זה, הפחד לפגוע בה גדול מידי. היא הייתה הכתף שלי בתקופה שהיה קשה לי עם שחף. איך אפשר לפגוע באדם שכל כך אוהב אותך? אפילו יותר מעצמו.