"מתרחק..כי מגיע לך טוב באמת..!" 20,אחרון…הודעה למטה

פרק קודם:
"בבקשה,המשך יום טוב" הוא אמר והביא לי את המכתב..
על המעטפה היה כתוב 'מכון הגמילה סתיו'
פתחתי מהר את המטעפה ורוני נתקע בי,כנראה שהוא רדף אחריי..
קראתי את המכתב.
והדמעות התחילו לזלוג..
שוב..

פרק 20:
"מה קרה?" רוני שאל אותי..
"מה קרה תעני לי" הוא שאל ביותר עצבים והסתכל על המכתב..
"קח" אמרתי לו מנסה לא להוציא את כל הכינרת ואימא שלה מהעיניים שלי עליו.
"מה זה?" הוא שאל בלחש לא ברור..
"חייבים ללכת לשם" אמרתי לו..
"עכשיו,תעלי לאוטו" הוא אמר לי ונכנס הביתה להביא את המפתחות..
"אבל רוני תפתח לי את האוטו איך אני ייכנס?" צעקתי לו ואחרי כמה דקות הוא חזר עם קופסה,סליחה,ציידנית שכנראה הייתה עם אוכל,והמפתחות..ו..דיסק?
"כנסי" הוא אמר ופתח את האוטו עם הכפתור,נכנסתי לאוטו והכנסתי את האייפון למטען,יש לנו חיבור איכשהוא שמטעין את האייפון.
נכנסנו לאוטו…
ונסענו..

הגענו למכון שהוא נמצא בו,ורוני פרץ אץ השער האחרוני ואת הדלת האחורית..
נכנסנו ולחדר של דור,וראינו אותו..
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צעקתי ולא הפסקתי לבכות..
הרבה אנשים נכנסנו לחדר ומבהלה הם הלכו אחורה.
"מייי עשה לו את זההההההההה??מיייייייי?" צעקתי ורני ניסה לעצור אותי מלהרביץ לכולם..
"מי תלהההה אותו וחתךךךךך אותווווו?, שאלתי בוכה מנסה לנשום..
פתאום נכנסה אישה מבוגרת,והסתכלה עליו..וראתה שבפה יש פתק קטן..
"מי זו לירון?" היא שאלה..
"אני" אמרתי לה וניסיתי להירגע..
אבל איך אפשר להירגע כשחבר של תלוי?
"קחי" היא אמרה והביאה לי את הפתק..
פתחתי אותו ובפנים היה כתוב "מתרחק,כי מגיע לך טוב באמת.." וחייכן עצוב וטיפת דם..
נשכבתי על הריצפה והוצאתי הכל..

אחרי כמה שנים טובות:
אני לא נשואה לאפחד,ולא חברה של אפחד..
אני בחיים לא עיכלתי את המוות שלו,ואני לא חושבת שאי פעם אצליח לעכל..זה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים,ויותר גרוע השנה הזאת..
כל הזמן שלחו לי פתקים של 'אני עדיין כאן' ויש לי הרגשה שזה הוא..היום היומולדת שלי,הביאו לי מתנו,רצו לעשות לי מסיבה אבל לא הסכמתי..
ישבתי בסלון..לבד..עד הצלצלום בדלת..
"מי זה?" שאלתי עם דמעות בעיניים..
"אני" שמעתי את הקול של דור..
פתחתי את הדלת..
הוא עמד שם,עם דם על הידיים והבטן,חתוך וחבול כולו,וחולצה קרועה.