נדייה פרק ט'
האוטובוס נסע לכיוון תחנה מרכזית ונדייה עדיין בהתרגשות מכל מה שעבר עליה היום הזה העברה למגורים ביפו והעבודה שכבר התקבלה ויותר לא תהיה עובדת משק בית והקינוח והדובדבן של יום זה הוא זה שמדיר שינה מעיניה שמפעים את לבה גם כשהוא כל כך רחוק אך המרחק הוא רק פיזי האהבה התשוקה אליו היא קרובה ממש בהישג יד וכך נדייה מחבקת את האהבה את אלון את האהבה את אלון.
האוטובוס הגיע לתחנה מרכזית ונדייה רצה לתפוס את האוטובוס לכיוון ביתה בתקווה שלא פספסה אותו , היא ראתה מרחוק שהוא כמעט נוטש את התחנה והיא המשיכה בריצה כמעט כמו מרתונית ולשמחתה הוא המתין לה הנהג ולאחר שהודתה לו שילמה ושוב נכנסה פנימה להיות לבד להיות עם אלון.
חלפו כ- 40 דקות ונדייה הגיע למחסום אותו מחסום שמחר יהפך למשהו שהיה ולא יותר.
היא נכנסה לג'ינה השכנה ושם הילדים שכבו על הריצפה כשכולם מציירים וג'ינה מביטה אליהם במבט מלא אהבה והערכה.
"היי אמרה נדייה " "היי מאמי ענו לה הילדים והמשיכו בעבודתם".
ג'ינה קבלה אותה באהבה גדולה וראתה שהיא מרוגשת ונסערת.
"מה קורה בינתי"?
"ג'ינה מחר אנחנו עוזבים כאן את המקום הזה ונוסעים ליפו"
"מה כבר מחר מצאת דירה"?? "כן מצאתי דירה מצאתי עבודה מקווה שהמזל ישתנה לכולנו ורק לטובה"
"אבל בינתי לי אין כסף בכלל מה שהיה לי בקופה הקטנה שלי קניתי לילדים בדים שיציירו ופטמה הבטיחה לי כי תפצה אותי כשתמכרו את הציורים".
"מאמי את לא צריכה כסף הכל מסודר לי יש כסף אל תדאגי תאספי את כל הדברים שלך בתוך סדינים ואת יתר הדברים תשאירי כמו שהם."
"גם אני אלך הביתה ואתחיל להכין את כל הדברים שיש לילדים ולי ובעזרת השם מחר כשנהיה מוכנים לצאת ניפרד מהחיילים המתוקים שבמחסום ולצערי נצטרך לעלות לאוטובוס נראה איך זה יסתדר?
"בואי שבי אתי נשתה משהו והשארתי לך מתנה של פול שבישלתי הילדים טרפו את האוכל שיהיו בריאים הם נכדים שלי"
היא ישבה וחשה שבאמת הרעב מציק לה הארוחה הייתה טעימה כרגיל.
"את יודעת אמרה לה ג'ינה את ביחסים טובים עם החיילים אולי יעשו לנו טובה אם איזה רכב שלהם נוסע לתל אביב יקח אותנו טרמפ" "אבל איך אני אבקש מהם" "אני חושבת שהכי טוב תבקשי בפה שלך חחח כן כן לא טוב אני אחשוב ונראה אם יהיה לי האומץ לבקש"
המשך יבוא
תגובות (0)