נדייה פרק י"ב

האוטו הצבאי אשר כמובן לא נראה כלל צבאי נסע לכיוון יפו וכל הנוסעים התרגשו מאד מאד.

הילדים היו פשוט המומים כיצד הם עוזבים את המחנה פליטים כשהם או בבית הספר ובגן או בתוך הדירה פנימה. נדייה לא הרשתה להם כלל להסתובב בחוץ ולהתחבר עם ילדים אחרים.

במסתור לבה ייחלה לאחר שהתאלמנה כי יום יבוא ותוכל להעתיק את מגוריהם למקום ששם ישהו בהמון כייף מבלי לחצות את המחסום מדי יום ביומו ומבלי לאסור על הילדים לצאת החוצה או לבקר בבית חבריהם וכמובן גם לארח אותם.

פעימות הלב של כולם רק הלכו והתעצמו ככל שהתקדמו לעבר העיר יפו.

כעבור כ -45 דקות הגיעו אל הנחלה והרווחה.

החייל עצר את הרכב כשהוא מוריד את המטלטלין שלהן על המדרכה ולאחר שהתנצל כי אינו יכול לעזור להן להעביר אותם לדירה כי אסור לו לחנות כאן נפרד מנדייה ואיחל לה המון בהצלחה.

"תודה נשמה התרגשה נדייה ואם במקרה תזדמן לכאן אל תהסס לעלות ולבטח תכובד בקפה עם הל חזק חזק רק כמו שאנו יודעים להכין.

החייל נסע לדרכו וכולם התחילו אט אט להעביר את הפקלאות פנימה בתוך חדר המדרגות ומשם לעלות לקומה הראשונה של הדירה היפהפייה שמצפה להם.

בדירה ציפתה להם הפתעה כל כך נהדרת.שריפה ניקתה אותה ללא והיא הייתה מרוהטת פיקס כפי שהבטיח אבו שוקרי הרוקח

אהלן אהלן שמחה שריפה החברה של נדייה ברוכים הבאים הילדים וג'ינה נכנסו הראשונים ולא הפסיקו להתלהב ורק נשיקות וחיבוקים המטירו על אמן על נדייה.

ריח של תבשיל עלה באפם ושריפה הזמינה את כולם למטבח שהיה מסודר ונקי מאד מאד כששולחן גדול וכיסאות מרופדים יפהפים.

כולם התיישבו מסביב לשולחן ואכלו בתיאבון ארוחת צהרים טעימה להפליא למרות שהשעה הייתה רק 10.00 בבקר. לגבי כולם זו הייתה באמת כבר שעת צהרים.

הילדים הודו לשריפה וביקשו מנדייה שתראה להם היכן החדר שלהם. נדייה קמה בשמחה ולקחה את שלושת ילדיה הציירים הצעירים שכבר מרוויחים את לחמם בכבוד לעבר החדר וגם שם ההפתעה הייתה
גדולה 3 ומיטות נער היו בחדר רחב הידיים , ובמרפסת שהייתה סגורה עם חלונות אטומים הייתה עוד מטה אחת גדולה ונוחה מאד זה החדר החדש של ג'ינה אמרה נדייה לילדיה.

המשך יבוא