נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם הקדמה+פרק 1

נולדנו לאהוב-הקדמה
סיפור המעמדות הוא נדוש וידוע, אבל אי אפשר להימנע מלאהוב אותו.
הסיפור עוסק במשפחת כהן העשירים ובקבוצת הילדים המרדנים. הסיפור יציג ארבע נקודות מבט של ארבעה ילדים שונים : גבריאלה, מיה, אדם ודילן. אך רוב הסיפור יעסוק בנקודות מבטם של גבריאלה ואדם.

הילדים המרדנים הם קבוצה של ילדים שננטנשו על ידי ההורים שלהם ואומצו על ידי צעירה בת 24 בשם ויולטה, מתוך תשוקה משותפת לתרומה לקהילה, חיפוש אחר הצדק, וכישרונות יחודיים.
לקבוצה יש האנגר שנקנה ע"י ויולטה, שם הם גרים, זה נמצא במרכז העיר קרוב לשכונות העשירים. הם עוסקים בפעולות חשובות כמו איסוף כסף באמצעות מיחזור-הם לא מבקשים נדבות, הם גאוותנים מידיי ולא רוצים שירחמו עליהם. הקבוצה עורכת חזרות מידיי פעם ומופיעה במקומות מסוימים בחינם כדי לשמח אנשים שהחיים לא חסו עליהם ולא זכו למזל גדול. בכל חודש הם עורכים מסיבת רחוב ורוקדים בסגנון שלהם, צמוד להאנגר. הקבוצה מפגינה למען זכויות בעלי החיים, זכויות בני האדם וכל דבר שנראה לא הוגן בעינהם.
הקבוצה מונה 15 ילדים, שצי הדמוניות העיקריות בקבוצה זו הם גבריאלה ודילן ולעיתים דמות נוספת מופיעה-זואי.
גבריאלה- בת 17, נמוכת קומה, שחרחורת,עיניים גדולות ושחורות עם ריסים ארוכות, שפתיים בשרניות ואדומות, שיער שחור חלק שמגיע עד אמצע הגב, אף קטן.
אמה של גבריאלה מתה בלידה ואביה נטש אותה, היא גדלה בין בתי יתומים ומוסדות, הייתה בורחת ממקום למקום ונשארת לישון ברחוב מידי פעם, עד שהיא הכירה את ויולטה שהצילה אותה בגיל 12, לגבריאלה קשה לתת אמון באנשים ככה סתם, אך הסיבה שהיא הצטרפה לויולטה ולקבוצה זה בגלל המטרות שלה.
גבריאלה החברה הכי טובה של דילן, היא שרה ורוקדת, היא אמנם חלק מקבוצת המרדנים אבל היא מתקשה ללכת עם הזרם, היא רבה המון עם ויולטה שמנהיגה את הקבוצה כיוון שלגבריאלה יש רעיונות מטורפים משלה, היא בורחת המון ומתקשה לקבל על עצמה את המשמעת הדרושה, היא יוצרת המון נזקים בהפגנות אליהם הם יוצאים והיא אף פעם לא צפויה, בכל רגע היא מפתיעה. גבריאלה חסרת ביטחון וחשדנית אבל היא מלאת שמחת חיים, היא אוהבת להנות,לצחוק ולנצל כל רגע בחיים, היא חולמת לנסוע לברזיל, היא רואה במקום הזה אושר, צבעים שמחת חיים-כל מה שמאפיין אותה, ולמען הנסיעה היא צריכה לאסוף כמות כסף שתעזור לה בהשגת מטרה זו… הכסף שהיא מקבלת מהמיחזור לא עוזר לה והיא ממשיכה לחלום שיום אחד היא תגיע לשם.

דילן-בן 19, גבוה, שיער שטני, יש לו "לחיים", עיניים תכולות.
דילן גדל עם הוריו עד גיל 5, אבא שלו נרוקמן שאף פעם לא היה בבית ואמא שלו נפטרה כתוצאה מתאונת דרכים, האב נעלם והשאיר אותו לבד.
דילן הכיר את ויולטה במחאה נגד אפליות נשים, כאשר הוא הניף דגל פמינסטי מול בניין הכנסת כאשר היה בן 14 וויולטה שנכחה בהפגנה זו ראתה אותו בולט בין המוני המפגינים ואימצה אותו אליה, תמיד הייתה בינהם קרבה מיוחדת, כמו זו של אחים.
דילן אוהב לצחוק ולהנות אך הוא מאוד אימפולסיבי, קשה לו להביע רגשות והוא נוהג לשפוט אנשים מהר. דילן אוהב לשיר ובמיוחד לנגן על גיטרה מול הים יחד עם גבריאלה.
דילן עובד המון שעות בבית משפחת העשירים "כהן" בסתר, את הכסף שהוא מרוויח הוא מעביר לויולטה בטענה שזה הכסף של המיחזור. באחוזה בה הוא עובד הוא נתקל מידיי יום במשפחה שנחמדה אליו באופן חלקי, הוא נכנס לבית מידי יום ומביט בתמונה של מיה "התינוקת" של הבית, הוא לא מכיר אותה כיוון שהיא לומדת בניו יורק, אך כל יום מחדש הוא מביט מחדש בתמונתה כשהוא נכנס לבית אך לא מוצא הסבר לרצון שמניע אותו להביו בה.
דילן גם הוא חשדן וחסר ביטחון.

זואי(דמות משנית בעלילה)-בת 18, שיער בלונדיני כמעט קארה, עיניי דבש, היא גבוה יחסית, לבנה בעור, פה משורטט.
זואי ננטשה על ידי ההורים שלה בשנייה שנולדה, מבחינתם היא "טעות" ולא יותר מזה. ויולטה מצאה את זואי בגיל 10, כאשר היא התחפשה לליצנית ועברה לאסוף כסף בין מכוניות.

ישנה את משפחת העשירים "כהן" שמתגוררת באחוזה ענקית כיוון שהאבא הוא שגריר ישראל בארגנטינה והאמא אשת עסקים חשובה, רוב ימות השנה האב לא נמצא בבית בעקבות עבודותו מחוץ לארץ. הבית המכיל שלוש קומות ומעוטר בקישוטים יוקרתיים. לזוג הורים אלו ישנם שני ילדים אדם ומיה.

אדם- בן 18, גבוה, שרירי וחסון, שזוף, עיניים חומות שפתים עבות ומשורטטות, תווי פנים מדויקות, עצמות לחיים בולטות, שיער שטני.
אדם יודע להתלבש, משיג את מה שהוא רוצה, הוא נער המסיבות הכי חשוב בבית ספר בו הוא לומד, יש לו את החברים הכי נחשבים והוא משיג את הבנות הכי יפות, הוא אמן פיתויים, ממש כמו הקלישאה הידועה "מחליף בחורות כמו גרביים", הכסף הוא אמצעי חשוב בחיים שלו, בזכות הכסף הוא משיג הכל, הוא לא צריך להתאמץ בנקישת אצבע הוא משיג הכל-בגדים,אוכל, חברים, מסיבות ובחורות, הוא למד את זה מאבא שלו. אמא שלו ניסתה להחדיר לו חינוך אחר, יותר טוב אך ללא הצלחה. אדם אוהב לצאת עם חברים כמעט כל יום, הוא נהנה מהשתייה כמו כל ילד אחר בגילו, הוא לא מוכן להודות בזה, אבל הוא משתכר כדי להשכיח לרוב את הבעיות שלו, הוא מרגיש חוסר אהבה מאבא שלו וחוסר יחס, וכשהיה בן 15 אמא שלו בגדה באבא שלו והוא הכה אותה, אדם נאלץ לראות את כל זה, הוא מתכחש לכך שהוא חי בשקר, החיים שלו הם שקר בידיוק כמו אחותו, הוא שומר עלי אחותו מיה טוב טוב, והוא שכנע אותה כאשר מלאו לה 14 שנים לטוס לניו יורק ללמוד שם, הוא רצה שהיא תהיה רחוקה ממה שקורה בבית. אדם מסוכסך עם דילן, אחד העובדים בבית, מידי יום הוא דואג להשפיל אותו אבל דילן לא מוותר לו בקלות.

מיה- בת 16, בלונדינית בעלת שיער ארוך ופוני, עיניים ירוקות ושפתיים דקות, היא מרשימה ביופיה.
מיה לא אוהבת לקבל פקודות, היא ילדה מפונקת טיפוסית, היא למדה מגיל 14 בניו יורק אך השנה היא חוזרת הביתה. מיה אופנתית, היא מעודכנת וחדשנית, היא מקבלת כל מה שהיא רוצה. בכל מקום שמיה הולכת כולן רוצות להיות בקרבתה. מיה מסודרת ונקייה אך מאוד מרדנית וגחמנית, היא תקבל את מה שהיא רוצה בכל מחיר.

פרק 1-
נקודת מבט דילן
שיקרתי לויולטה, אמרתי לה שאני מעדיף לא להשתתף בהפגנה שאנחנו עושים היום מול בניין הכנסת כדי למחזר בקבוקים..למען האמת מה שבאמת עשיתי זה להיות באחוזת כהן, העבודה הסודית שלי שמכניסה לי הכנסות גדולות, אני מאמין שזו דרך מהירה יותר להביא כסף לקבוצה שלנו, אבל ויולטה לא תאהב את הרעיון.
הסעתי את הגברת של הבית לעבודה שלה, וחזרתי לעבודת משק הבית הרגילה, היום הייתי צריך לנקות הרכבים של הבית, "שלום" אחת המשרתות בירכה אותי שנכנסתי והמשיכה בעבודתה. לבשתי את הסרבל והתחלתי לשטוף את הרכב… אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על השטות שגבריאלה רוצה לעשות, כל שנייה עצרתי את העבודה שלי וחייגתי אליה כדי לברר מה קורה איתה, אבל היא לא ענתה, תוך כדי ששטפתי את הרכב הסתכלתי לכיוון הבריכה של הבית וראיתי את אדם הבלתי נסבל הזה עושה מסיבה עם החברים שלו ועם מספר מכובד של בנות, כמעט כל אחת הוא נישק שם בכל רגע נתון כאילו מדובר ברובטים בלי יכולת לקבל החלטות בעצמן, הילד הזה אין לו כבוד לכלום… בקושי לעצמו. הוא יצא מהבריכה עם חבר שלו לעשן סיגריה, הסתכל עלי שאני רואה אותם וסימן לי לשתוק, לא להלשין, ואני צחקתי רק מכמה שהוא אידיוט, אפילו את המסיבות הוא מסתיר מאמא שלו. בזמן הזה ניסיתי לעשות שיחה אחרונה לגבריאלה והפעם היא ענתה למזלי.

נקודת מבט אדם
חיכיתי בחוסר סבלנות שאמא שלי תצא כבר לעבודה שלה, ובשנייה שדילן הסיע אותה קראתי לכולם לבוא אליי למסיבת בריכה, מה שאני הכי אוהב במסיבת בריכה זה את הבנות בביקיני צמוד, הן מוציאות לי את העיניים כל פעם מחדש. הוצאתי את השתייה מהמחבוא הסודי שלי וכולם כבר הגיעו לאחר חצי שעה פחות או יותר, הבנות נכנסו אחת אחרי השנייה והחיוך הזדוני שלי עלה "הן לא יכולות להיות יותר כוסיות" אמרתי לאורן החבר שלי "טוב מסיבה אמרנו, לא?" אורן אמר והתחיל למזוג לשתות ובידיוק ראיתי מישהי נכנסת עם שמלת ים מתקדמת למסיבה "זו מסיבת בריכה" אמרתי לה בחיוך זדוני והיא צחקה "לא חשבתי אחרת" היא אמרה בשנינות והניחה את הידיים שלה סביב לצוואר שלי ואני אחזתי לה במותניים "אז אני רוצה לראות בגד ים" לחשתי לה באוזן, היא חייכה, הורידה את השמלה ממנה, התקדמה לבריכה ואני הסתכלתי לה על הגוף,בהיתי.
נכנסו לבריכה לכמה דקות, צחקנו שתינו וכשיצאתי לעשן ראיתי את דילן הבלתי נסבל הזה שוטף את המכונית ומסתכל עליי, סימנתי לו לשתוק, שלא ילשין לאמא שלי, זה לא מוצא חן בעינייה המסיבות האלו והוא צחק כמו טמבל… אני לא יכול לסבול את הנוכחות שלו יותר בבית שלי. סיימתי לעשן ואחת הבחורות קראה לי לבוא אליה אבל בידיוק אחותי מיה התקשרה אליי, בטח בשביל להודיע לי שהיא בדרך חזרה הביתה.

נקודת מבט מיה
נחתתי בישראל סוף סוף והתקדמתי לכיוון הנהג שלי שאמור לאסוף אותי לבית. נכנסתי לרכב והנהג הרים את כל המזוודות שלי עם הבגדים החדשים והשווים שלי, עם המתנות שקניתי וכל הדברים החדשים שלי.
נכנסתי לרכב וביקשתי מהנהג שיקנה לי את ארוחת הצהריים דלת השומן שלי, אסור לי לעלות אפילו גרם אחד, אני צריכה להראות מדהימה כמו תמיד. עמדתי לישון קצת, אבל לפני התקשרתי לאח שלי להודיע לו שאני בדרך הביתה "כן יפה שלי?" אדם אמר לי "נחתתי בישראל ואני בדרך הביתה" עדכנתי אותו מתרגשת "סבבה, את צריכה משהו לפני שאת מגיעה?" הוא שאל אותי לחוץ, כאילו מיהר למקום כלשהו "כן, אני חייבת דחוף שתתקשר לקוסמטיקאית הפרטית שלי, המספר שלה בחדר שלי על השידה..הציפורניים שלי זוועה" אמרתי מסתכלת בגועל על הציפורנים שליי "התכוונתי משהו חשוב" הוא אמר לי בלעג "אתה לא תגיד לי מה חש…" התחלתי להגיד עד שפתאום קבוצת אנשים עצרו את הכביש ויצרו פקק מטורף "מה קורה פה?" צעקתי על הנהג שלי "נראה שמתקיימת הפגנה" הוא אמר ובלם את הרכב "סליחה?! שום הפגנה! אני חייבת להגיע הביתה דחוף" כעסתי והנהג לא מצא פתרון עבורי "תפתח את הדלת עכשיו" ציוותי על הנהג והוא ציית לי. ירדתי מהרכב והתקדמתי לכיוון הקבוצה המגוכחת הזו "סליחה מה קורה פה?" אמרתי לאחת הבנות מהקבוצה הזו "את עיוורת או משהו?" היא לעגה לי "את לא רואה שיש כאן הפגנה?" היא ענתה בחוסר סבלנות והסתובבה "את תכבדי אותי חמודה" אמרתי לה זועמת "מי את בכלל מטומטמת?! תחזרי לרכב המפואר שלך" היא ענתה לי בחוצפה והייתי המומה מהתעוזה שלה.. עד שנזכרתי שאני עדיין בקו עם אח שלי "הלו?" הוא צעק עצבני "סליחה, אתה לא מבין איזה חוצפה, מקיימים פה הפגנה ועצרו את הרכבים ואחת הבחורות פה התחצפה אליי" אמרתי והתקדמתי לרכב שלי בחזרה.

נקודת מבט זואי
יצאנו להפגנה בלי גבריאלה, שוב.. שהלכה לעשות את השטויות שלה וכרגיל אני צריכה לחפות עליה. עצרנו בכביש קרוב לכנסת כדי להוציא את הצבועים האלו משם, כדי להתעמת איתנו, פחות מדקה עברה ואיזה פקצה אחת יצאה לריב איתי…רואים שהיא ילדת שמנת, אין להם בושה לאנשים האלו, הם חושבים שמגיע להם הכל. כשסיימתי להתעמת איתה התכנסו למעגל כל הקבוצה כדי לדון איך ממשיכים את ההפגנה בצורה יעילה יותר "אני רוצה רעיונות, חייב להוציא מהבניין הזה מישהו" ויולטה אמרה לנו והסתכלה על כולם, עד שהיא הבחינה שגבריאלה חסרה "איפה היא?" ויולטה שאלה אותי "לא יודעת אולי נשארה להמשיך למחזר עם דילן" המצאתי תירוץ גרוע, אבל ניתן היה להבחין שהיא לא האמינה לי "אני אטפל בשתיכן אחר כך" היא השיבה לי וחזרה לדיון. הלכתי לצד וניסיתי להתקשר אליה, לספר לה שויולטה לא האמינה לי אבל היא הייתה בממתינה.

נקודת מבט גבריאלה
הקבוצה עמדה לצאת להפגנה ואני יצאתי איתם בהתחלה כדי להפגין נוכחות ולא לעורר חשד עד שהגענו לאוטובוס שלנו "טוב זואי תחפי עליי סומכת עלייך" אמרתי לה בחיבוק "כרגיל.." היא אמרה "תשמרי על עצמך" היא הוסיפה ואני ברחתי למונית שחיכתה לי מאחורי האנגר, שלקחה אותי למשרדים גדולים, שם יושבים כמה אנשי עסקים צבועים שחתמו חוזה לפינוי שכונת עוני כדי להקים שם תחנת מוניות חדשה… הם חוצפנים, הם מפנים אנשים מסכנים וחסרי ישע מהבית שלהם ומפצים אותם בכמה גרושים מסכנים…אין להם בושה. הגעתי למשרדים שלהם וחשבתי איך לפרוץ לשם כדי לגנוב את החוזה הזה, אני יודעת שזה מסוכן אבל אין לי מה להפסיד. ראיתי מין סולם שזרוק ליד, לקחתי אותו והנחתי אותו על הבניין, עמדתי לטפס…אבל בידיוק הרגשתי רטט בפעם המיליון בטלפון שלי-מדילן, רק שהפעם עניתי לו "מה אתה רוצה?" עניתי בלחש לחוצה "אני רוצה לוודא שאת לא מגזימה" הוא דאג לי "מתי הגזמתי?" שאלתי בציניות והוא צחק "כל הזמן עם, הרעיונות המטורפים שלך" הוא ענה לי דואג "אני מבטיחה לך שאני אצליח ואחזור מהר" עניתי לו ובדקתי שאף אחד לא מסתכל עליי "את לא נורמלית" הוא אמר לי וצחקתי "אבל אתה אוהב אותי" אמרתי בחיוך והוא צחק מיואש ממני "טוב, אני אדבר איתך ביי" אמרתי ודחפתי במהירות את הטלפוו לכיס האחורי. טיפסתי עד למשרד הראשון שראיתי, קפצתי מהחלון ולמזלי לא היה אף בחדר…חיפשתי בכל המגירות ולא מצאתי כלום, הסתכלתי גם בארונות ובתיקיות במחשב, כשלא מצאתי כלום בנוסף לתחושת הלחץ שהייתי בה הרגשתי תחושת חוסר אונים…עד שראיתי תייקיה שלא הבחנתי בה, במדף ממש גבוה "כרגיל, את מי דופקים-את הגמדה" מלמלתי לעצמי עצבנית, רגילה שהגובה שלי מחשל אותי בלי סוף וקפצתי חזק כדי לתפוס את התיקייה. אחרי כמה ניסיות כושלים הצלחתי ופתחתי את התיקייה מהר, אחרי כמה דפדופים מהירים מצאתי את החוזה, קפצתי במקום מאושר, ונישקתי את המסמך מיליון פעם, ועמדתי לצאת שוב מהחלון עד ששמעתי שמתקרבים לכיוון הדלת, קיפלתי את החוזה, דחפתי גם אותו לכיס האחורי ונכנסתי מתחת לשולחן במהירות. שני אנשים נכנסו לשוחח בינהם והתפללתי שיצאו, איזה מזל גרוע יכול להיות לי הרהרתי בלב והרגשתי ששום דבר כבר לא יכול להציל אותי… עד שלמזלי הם באמת החליטו לצאת "תודה אלוהים אתה ענק!" אמרתי ושלחתי נשיקה לשמיים, עמדתי לצאת שוב אבל חזרתי אחורה, עלה לי רעיון נוסף, לקחתי דף חלק וכתבתי "הצדק אולי מתעכב אבל תמיד מגיע" והכנסתי אותו לתיקייה הזו, איפה שהיה החוזה ואז כן, אז יצאתי בהצלחה ומרוצה.