נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 12

פרק 12
נקודת מבט דילן
המיה הזו התחרפנה סופית, אני לא הבנתי מה יש לה, מה עובר עליה שהיא ככה מתייחסת אליי ככה רע, יותר רע מהרגיל, אבל אם האינטואיציה שלי לא מטעה אותי… נדמה לי שזו הנשיקה שלי ושל חברה שלה שהוציאה אותה מדעתה, היא התפוצצה מקנאה ובמקום להודות בזה כמו בן אדם בוגר היא מתנקמת בי, ואנחנו אפילו לא יחד, ובנוסף להתנהגות התינוקית שלה היא התלבשה בכוונה בצורה כל כך סקסית שהטריפה אותי, אני יודע שהיא עושה את זה בכוונה,היא מחפשת את התשומת לב שלי, היא הולכת סחור סחור היא לא ישירה ואני אף פעם לא מתקרב לבנות כאלו…אבל היא משגעת אותי, היא מושכת אותי כל פעם יותר.
הגענו לבית ספר שלה ונכנסו למשרד כלשהו, לא הבנתי מה יש לה לחפש שם ולמה היא גררה אותי לשם "טוב מה עכשיו?" שאלתי אותה כשנכנסו "עכשיו אני אדאג לעיצוב המשרד המכוער הזה, ואתה תשב ותחכה שאני אסיים… ואם אפשר אל תפנה אליי" היא אמרה לי,לקחה כמה דפים ורשמה שם כל מיני דברים, התיישבתי והתעסקתי בטלפון, באמת לא פניתי אלייה כמן שהיא ביקשה. אחרי שהיא סיימה לכתוב בדפים היא החלה לעשות סיור במשרד, היט הסתכלה על הצבע הצהוב של הקיר ונגעה בו "אוי, הצבע הצהוב הזה כל כך דוחה ולא מקורי, מזויף כמו כמה אנשים" היא עקצה אותי בכוונה ועצבנה אותי, אבל שתקתי, לא הרשתי לה להנות ממה שהיא מנסה לעשות…אבל היא לא ויתרה, היא המשיכה לעקוץ אותי ולהרגיז אותי והייתי כבר על סף שבירה "טוב בקיצור, בשביל לסדר את המקום הזה אני זקוקה לאנשים מועילים" היא המשיכה לעקוץ ברוע והחלטתי ללמד אותה לקח פשוט, לקחתי את המפתח של הדלת מהשולחן ונעלתי אותנו בפנים "מה אתה עושה?" היא התקדמה אליי "נועל" עניתי וכשסיימתי הכנסתי את המפתח למכנס שלי "חתיכת בן אדם וולגרי ודוחה, תפתח מיד!!" היא אמרה כועסת ואני התקדמתי אלייה תוך כדי שהיא הולכת אחורה ונתקעת בשולחן, השענתי את הידיים על השולחן והייתי צמוד אליה "ואם אני לא אפתח מה תעשי לי העלמה מיה?" לעגתי לה וחייכתי "אתה חתיכת חוצפן! ואני אדאג שיפטרו אותך" היא אמרה לי בקול המפונק שלה "טוב, אין בעיה, אבל לפני כן תני לתת לך מה שאת מחפשת" אמרתי לה והדבקתי לה נשיקה אגרסיבית כדי להשביע את רצונה,לנשיקה היא התנגדה והעיפה אותי ממנה "זה לא מה שרצית?" צעקתי עליה "אתה מטורף" היא נבהלה ונרתעה אחרונית "את כל היום מחפשת אותי, מציקה לי, עוקצת אותי כמו תינוקת" המשכתי להרים עליה את הקול "כי מגיע לך" היא ענתה לי "למה? כי התנשקתי עם חברה שלך?" שאלתי והיא לא הגיבה והסתובבה "דברי, תהיי ישירה פעם אחת בחיים שלך, מה עובר עלייך?" שאלתי אותה זועם וסובבתי אותה חזרה אליי "אתה עובר עליי! אתה לא מבין שאני אוהבת אותך?! אתה לא רואה שאני מחפשת את הקרבה שלך, כל הזמן!" היא השיבה לי בישירות וירדה לה דמעה מהעין, היא הלכה לכיוון הספה שקודם ישבתי עליה כדי לקחת משם את התיק צד שלה, הלכתי אחריה וסובבתי אותה אליי, היה לי קשה לראות אותה במצב פגיע וחלש, הרגשתי צורך לגונן עלייה ולשמור עלייה "אל תבכי" ביקשתי ממנה וניגבתי לה את הדמעה, היא הייתה כל כך יפה ועדינה, היא הסתכלה עליי עמוק בעיניים, ופתאום נישקה אותי בפראות, בתוך כל סערת הרגשות שלה, רציתי לעצור אותה כי זה לא היה במקום, אבל לא יכולתי, לא היה לי רצון שהמשיכה הזו בינינו תיעצר… הורדתי לה את התיק וזרקתי הצידה, היא בשנייה הורידה ממני את החולצה והתיישבה על מעקה הספה עם רגליים פתוחות תוך כדי שהיא מורידה ממני את המכנס, היא כרכה סביבי את הרגליים ונישקה לי את הגוף, נישקתי אותה בצוואר והורדתי ממנה בפרעות את הגופיית בטן שלה, נפלנו לספה עצמה והיא כרכה את רגל ימין שלה אסביבי תוך כדי שאנו מתנשקים בלהט, את החצאית הורדתי באיטיות ונישקתי את הגוף העדין שלה החל מהבטן עד שהגעתי לחזה שלה, כשהגעתי לשם פתחתי את קרסי החזייה שלה והעפתי אותה ממנה, היא כל כך יפה, כל כל עדינה ושברירית מבפנים, הזמן איתה והחיבור בינינו יצירו ביאהבה חזקה ולא מוסברת, ולא יכולתי לעצור רק רציתי להמשיך.

נקודת מבט מיה
כשסיימנו הוא כיסה אותנו במפה שהייתה על השולחן במשרד ושכבנו צמודים זה לזה "אני מאוהב בך עוד מהרגע שהייתי רואה רק את התמונות שלך" הוא אמר לי וליטף לי את השיער "באמת?" שאלתי בנחמדות והסתכלתי עליו "כן" הוא ענה ונישק אותי "תראה" אמרתי והתיישבתי תוך כדי שאני מכסה עם המפה את הגוף שלי "תמיד הייתי היסטרית עם הבנים, היו לי חברים שרצו את 'זה' אבל לא אפשרתי להם, העמדתי פני סקסית וברגע האחרון הייתי נרתעת…אבל איתך זה זרם לי, זה הרגיש לי נכון משום מה… ואתה הראשון שלי" סיפרתי לו נבוכה "אל תתביישי יפהייפה" הוא אמר לי וחיבק אותי חזק "אז מה עכשיו?" שאלתי לא מבינה והוא צחק "עכשיו בואי נסדר את הבלגן שעשינו" הוא צחק בהקשר לבלגן שנוצר במשרד "לא מפגר, מה עכשיו איתנו?" שאלתי מצפה לתשובה שרציתי "עכשיו אנחנו יחד" הוא אמר ונישק אותי "לא בא לי לחזור הביתה" אמרתי לו וכרכתי את ידיי סביבו, הרגשתי כל כך מאושרת בקרבו מאשר בכל מקום אחר "אוקיי, יש לי מקום שאפשר ללכת אליו" הוא אמר לי בחיוך "איפה?" שאלתי לא מבינה ונרגשת "הפתעה" הוא ענה, נישק אותי, התלבשנו ויצאנו לדרך

נקודת מבט אדם
אחרי הנשיקה שלנו, כשהתנתקנו היא לא הבינה מה קורה בידיוק ויצאה במהירות מהחדר… אני לא מבין אותה כבר, למה היא כזו היסטרית? הנשיקה איתה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, הרגשות אליה נהפכו כל פעם יותר ברורים, אבל אני לא יכול עם העובדה שמוציאים אותי טמבל, איך שהיא ברחה הרגשתי כמו אפס, כמו איזה כלב שזורקים אותו כאילו הוא לא חשוב… אז כמובן שכמו מפגר, הדבר הראשון שעשיתי זה לזרוק משהו בעצבים על הרצפה ולהתקשר להזמין אליי איזה בחורה סתמית, ככה אני פותר את כל הבעיות שלי..אף פעם אני לא מתמודד באמת.
ההורים שלי לא היו בבית, אז אמרתי לאיזה דנית אחת שרשומה לי בטלפון לבוא אליי, ירדתי במדרגות כששמעתי את הדלת מצלצלת וגבריאלה עצרה אותי פתאום "אפשר שנדבר עכשיו?" היא שאלה והורידה את הראש, עצבן אותי שהיא חושבת שהכל צריך לקרות בקצב ובדרך שלה, לא אהבתי בכלל את העמדה של המחכה והשותק, אני בן אדם עם עוצמה וגבריות שאף אחת לא תרמוס, בטח שלא היא "מצטער, עכשיו אני לא יכול" אמרתי בנקמניות ופתחתי את הדלת לדנית, גבריאלה הסתכלה עלינו וצחקה מיואשת שכל פעם מחדש אני עושה אותו דבר "תהנו" היא אמרה והלכה כועסת, שמחתי מצד אחד שעוררתי בה קנאה, אבל מצד שני רציתי רק שדנית וגבריאלה יתחלפו… עלינו לחדר שלי ועשינו את מה שעשינו, אני לא אכחיש שלא יכולתי להפסיק לחשוב על גבריאלה, דימיינתי אותה אפילו, "מאמי, נפתח מועדון חדש פה במרכז… אולי נצא עם כמה חברים וחברות?" דנית הציעה והסכמתי, רציתי רק להשתכר ולשכוח מגבריאלה וממה שקורה לי איתה, מהרגשות המוזרים האלו שבחיים לא הרגשתי וסלדתי מהם.
ירדנו במדרגות וגבריאלה בידיוק ניקתה את החלונות שליד הדלת הראשית של הבית "זהו? סיימתם לעשות שיעורים? אני יכולה לסדר את החדר שלך?" היא שאלה בציניות וצחקתי ממנה "כן, בהצלחה" עניתי לה ופתחתי לדנית את הדלת של הבית כדי שתצא, בזמן שראיתי את גבריאלה עולה לחדר שלי ועליתי אחריה מיד אחריי שנפרדתי מדנית "מה באת להציק?" היא שאלה עצבנית וניקתה אבק "לא, זה פשוט החדר שלי וכרגע מתחשק לי להיות פה" אמרתי לה בכוונה והתיישבתי בכיסא, היא לא התייחסה אליי כל כך וסידרה את החדר שלי בשקט ובעצבים, יכולתי לראות את הכעס שלה כשהיא איוררה את המיטה ופתאום מצאה ארנק שחור, שאותו היא זרקה עליי "זה של החברה שלך" היא אמרה והמשיכה לסדר עצבנית ואני חייכתי מהתגובה שלה, פירוש הדבר שאני חשוב לה "אני לא ממאמינה ששכבת איתה" היא אמרה לפתע אחרי כמה דקות של שקט וקמתי אליה "את מקנאה?" שאלתי בחיוך מרוצה "אני? מקנאה?" היא צחקה מוגזם כדי לנסות לצאת מהמצב שהיא נקלעה אליו "כן את, רואים עלייך" אמרתי מחייך "בחלומות שלך, אתה לא מזיז לי בכלל ילד שמנת מפונק" היא אמרה ויצאה לי מהחדר…אנחנו עוד נראה עד כמה אני "לא מזיז לה"