נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 14

פרק 14
נקודת מבט גבריאלה
אדם חיכה לי למטה שיכור ותכננתי להחזיר אותו הביתה אז התארגנתי מהר, לבשתי מכנס ג'ינס קצר, גופייה שחורה צמודה שראו טיפה מהבטן שלי, נעלתי את האולסטר הלבנות הזרוקות שלי עם גרב לבנה ארוכה וירדתי במהירות במדרגות. הוא קם אליי כשהוא קלט אותי במדרגות וחייך את החיוך הזדוני המוכר שלו בזמן שהוא מסתכל לי על החזה "ואוו" הוא אמר ומשך אותי אליו במהירות, הוא נישק אותי בצוואר המון נשיקות בלי להתחייס לשום דבר מסביב "די מטומטם, בוא כבר" אמרתי צוחקת כיוון שהנשיקות שלו דגדגו אותי ומשכתי אותו למחוץ להאנגר, עלינו על המונית הראשונה שראינו ונסענו לבית שלו.
הגענו לפתח ביתו ובשקט בשקט עליתי איתו לחדר, הסתכלתי לכל הכיוונים לראות שאף אחד לא רואה אותנו ונכנסו לחדר האמבטיה "מה את מתכננת לנו?" הוא שאל בזדוניות כשהוא אוחז באגן שלי ואני דחפתי אותו אחרונית והכנסתי אותו למקלחת "לא, אני לא רוצה" הוא אמר מסוחרר ולא באמת הקשבתי לו, פתחתי את הדוש והוא נרטב במים קפואים "תשאר עוד כמה דקות ותבוא לחדר" הוריתי לו והשארתי לו גופייה לבנה ומכנס ספורט שחור שילבש כשהוא יסיים את המקלחת, ובזמן הזה חיכיתי לו בחדר.
שכבתי במיטה שלו מצפה לרגע שהוא יכנס, יכולתי להריח את הריח הטוב שמאפיין אותו במצעים, הריח הזה היה מענג, הרגשתי בתוך בועה מסוימת…עד שהדלת נפתחה וזה היה אדם לבוש רק עם מכנסיי הספורט ובלי חולצה, ראיתי את השרירים שלו והשיזוף הלא יאומן, הוא היה כל כך חתיך וסקסי במראה הזה…הדבר היחידי שרציתי באותה שנייה זה נשק אותו "תלבש את הגופייה, אתה תתקרר" אמרתי לו בדאגה, הוא התיישב על המיטה והחזיק את הראש מכאבים "מה יש לך?" שאלתי ברחמים "כואב לי הראש נורא, אני חייב כדור" הוא אמר מכווץ את העיניים "טוב תלבש את החולצה בבקשה, אני אביא לך מים" אמרתי לו וניגשתי למתקן המים שיש לו בחדר, מזגתי לו כוס מים קרים וכשהסתובבתי אליו בחזרה ראיתי שהוא הקשיב ולבש את החולצה כמו שהוריתי לו..מה שהעלה לי חיוך "טוב תשתה ותשכב" אמרתי והוא המשיך לעשות כדבריי "יופי לילה טוב" הוספתי ועמדתי ללכת, אבל הוא תפס לי מהר ביד "תשארי לישון איתי" הוא ביקש בכנות ובעיניים מתחננות "לא אדם, זה לא מתאים" עניתי לו, אבל למען האמת אין דבר שרציתי יותר מזה "בבקשה, אני צריך אותך" הוא התחנן והמילים שלו הפנטו אותי…ולא יודעת איך ולמה, אבל הסכמתי.
שכבתי לידו במיטה, אבל דאגתי שיהיה מרחק סביר בינינו, לא רציתי שיקרה משהו מעבר ולמען האמת, ידעתי שכשהוא ירדם אני אלך "לילה טוב" הוא אמר לי מרוצה "לילה טוב" השבתי לו בחיוך מסמיק והסתובבנו גב אל גב.
באמצע הלילה הרגשתי חום לא מוסבר בכל הגוף והסתובבתי לצד השני, הסתכלתי עליו ישן וגם הוא בידיוק הסתובב אליי "מה קרה? את לא נרדמת?" הוא שאל כי הוא הרגיש תחושת הזדהות והנהנתי, לא אמרנו כלום אחד לשנייה, רק הבטנו עמוק בעיניים ולאט לאט התקרבנו מחייכים זה לזה, הראשים שלנו והמבטים שלנו הצטלבו כל פעם יותר, הקרבה שלנו הייתה כמו שתי צלחות פלסטיק שקשה להפריד… עד שהתנשקנו באיטיות, נהנהתי מכל שנייה, הנשיקה הזו נועדה לקרות… עברה דקה והוא רכן מעליי, הקצב של הנשיקה גבר, והיא נהפכה עוצמתית יותר ויותר, פראית יותר ויותר. את היידים כרכתי סביב צאוורו והתנשקנו בלי סוף, תוך כדי הנשיקה עלינו למעלה, כשאנו עומדים עם הברכיים על המיטה אחד מול השנייה, הוא היה גבוה וענק ממני, הגוף שלו העפיל על שלי… העברתי את ידיי הקטנות למותניים שלו והורדתי ממנו הגופייה שזרקתי הצידה, הוא התחיל לנשק אותי בצוואר באיטיות מענה ואני התענגתי על כל רגע, הרגשתי שאני נמצאת במקום אחר בעולם… עצמתי עיניים,נפלתי אחורנית כששוב הוא מעליי, הוא נישק לי את מעט הבטן שהייתה חשופה ולאט לאט עלה בנשיקות שלו תוך כדי שהוא מעלה את הגופייה שלי עם ידייו הגדולות, הוא לא הוריד את החולצה אבל המשיך לנשק אותי והגיע לחזה שלי, הוא דילג מעליו ונישק את הצוואר שלי, ברגע אחד הוא ירד לכתף שלי ימין שלי…הוא נישק אותה בתאווה ואני חייכתי אליו, היה לי טוב כל כך… לאט עם היד הגדולה שלו הוא הוריד את הכתפייה של הגופיה ועבר לעשות אותו דבר גם בכתף השנייה…שגם אותה הוא נישק בתאבון והוריד את הכתפייה, לפני שהוא הוריד את הגופייה שלי לגמרי הוא הסתכל עליי, הביט לי בעיניים "אני אוהב אותך" הוא אמר לי כשהוא מביט לי בעיניים ולא יכולתי לעצור את החיוך שעלה לי..הוא המשיך לנשק אותי בצוואר והפעם פקחתי עיניים, הפכתי להיות יותר מודעת למצב ובאמת רציתי להמשיך, אני לא חושבת שהיה משהו שרציתי יותר… אבל בחיים לא עשיתי את זה, ופחדתי מאוד.. ואני גם לא רוצה שהפעם הראשונה שלי תהיה עם בן אדם שאין לי אמון מלא בו, בן אדם שמשחק בנשים "לא" אמרתי והקמתי אותו ממני "מה קרה?" הוא שאל לא מבין והחזרתי את הכתפיות של הגופייה שלי למקומם "אני לא יכולה לעשות את זה" אמרתי לו ועמדתי לצאת מהחדר "מה עכשיו? שוב תתנהגי בילדות?" הוא שאל לא מבין וכעס עליי, זה פעם שנייה שאני יוצאת באמצע רגע בינינו "לא אתה לא מבין שזה לא ילדותיות" כעסתי שהוא רואה את הדברים בצורה עקומה "אני לא סומכת עלייך, אני לא יכולה להיות איתך בשום צורה… אנחנו שונים מידיי, זה אמנם נדוש וידוע, אבל ככה זה-אנחנו שני עולמות שונים וזה לא יעבוד" אמרתי לו עם קול עצוב, הוא התקרב אליי והחזיק לי את האגן בידייו הגדולות "אני אוהב אותך, לא אכפת לי מהשאר…את היחידה שגרמה לי להרגיש מה שאני מרגישה..אל תלכי" הוא התחנן אליי בעיניים שלו, ומצד אחד האמנתי, הלב שלי הרגיש שזה נכון….אבל מצד שני לא יכולתי לשכוח שהוא ילד מפונק וקטן שמומחה עם נשים, שיודע ליצור מניפולציות זולות… ההגיון שלי אמר לי שאני עוד אחת ברשימה הארוכה שלו "לא,זה לא יקרה" אמרתי בנחישות והלכתי במהירות לבית שלי.

נקודת מבט מיה
קמתי בבוקר וכל כך רציתי לראות שוב את דילן אחרי שבילנו יפה ביחד…בחיים שלי לא אהבתי ככה בחור, אני חושבת עליו כל היום וכל הזמן.
"בוקר טוב אהובתי" קיבלתי מדילן הודעה והתרגשתי כל כך, החיוך היה בלתי נמנע "בוקר טוב אהובי, מתי אני אראה אותך היום?" החזרתי הודעה "אני אגיע בצהריים" הוא כתב לי ושמחתי כל כך, בנוסף היום יש לי יום חופש כי אבא עדיין בארץ, אז התארגנתי יפה כדי שדילן יראה אותי כשהוא יגיע ויתהפנט אליי, לבשתי חצאית לבנה צמודה וחולצה שחורה אוריירית שחושפת את הכתפיים, נעלתי מגפון עקב שחור ואת השיער פיזרתי עם צמת קשת, ירדתי במדרגות והתיישבתי לאכול את ארוחת הבוקר שלי כשאבא כבר היה שם "בוקר טוב אבוש" אמרתי ונישקתי אותן בלחי מחויכת יותר מתמיד "בוקר טוב נסיכה שלי, למה את ככה יפה היום?" הוא שאל חא מבין "אבא, כל שנייה אני צריכה להראות זוהרת" עניתיי לו את הסיבה הלא אמיתית של ההשקעה שלי והוג הגיב בחיוך וליטוף שערי "בוקר טוב" אדם אמר ונכנס עם הפיג'מה לחדר האוכל "אני לא מאמינה שאתה מגיע ככה לארוחה" אמרתי לו נגעלת והוא התיישב "אל תתערבי" הוא התעצבן ואכל ביס מהכריך שלו "אוי איזה מצב רוח רע" עניתי לו בגלל הדרך שבה הוא הגיב לי ושתיתי מכוס הקפה שלי "מה יש לך בן?" אבא שאל את אדם בהתעניינות "לא משהו שאתה יכול לעזור" הוא ענה בחיוך מזויף ויצא מהחדר זועם "מה קורה לו?" אבא שאל אותי לא מבין ואני הרמתי כתפיים "טוב מתוקה יש לי סידורים, אני אחזור בערב" אבא אמר ונישק אותי בראש.
סיימתי לאכול ועמדתי לעלות לחדר שלי בחזרה…אבל אז ראיתי את אדם יושב בסלון עצבני עדיין, עם הפיג'מה כשהוא מעביר ערוצים "מה קרה לאח האהוב שלי?" שאלתי, התיישבתי לידו וחיבקתי אותו "כלום…את לא תביני" הוא אמר ועמד ללכת "אני כן אבין, שב" תפסתי אותו ביד והוא חזר לשבת בספה "בסדר אני אספר לך, אבל מילה אחת לא במקום אני נשבע לך שאני רוצח אותך" הוא אמר לחוץ "נו כבר" האצתי בו, הסתקרנתי "התאהבתי" הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט, מתקשה לומר את זה וחייכתי "מה?" לא האמנתי עליו "כן, אני לא יודע איך זה קרה….אני לא מפסיק לחשוב עליה,אני מתגעגע אלייה, אני צריך לחבק ולנשק אותה כל הזמן…אני מרגיש כמו אפס" הוא אמר בעצבים והביא אגרוף לספה, נרתעתי קצת "אבל למה אתה כועס? זה כל כך יפה להתאהב" עניתי עם חיוך רחב, נזכרתי בדילן "זה מכעיס אותי כי….כי התאהבתי בגבריאלה" הוא ענה לי והוריד את הראש לרצפה…בהתחלה הייתי המומה אבל אחר כך הבנתי אותו, אני והוא התאהבנו באותו סוג של בן אדם, אולי כי להם יש מה שלנו חסר עצמאות, תעוזה…אהבה
"אז?" שאלתי אותו לא מבינה "סליחה? אז? דווקא את אומרת את זה, שאתן שתיכן כל הזמן רבות ואת אומרת שהיא נהג משאית וולגרית" הוא צחק עליי "כן היא באמת נהג משאית… אבל התאהבת בה וזה מה שחשוב, למה אתה עצבני?" שאלתי אותו לא מבינה "כי היא לא מוכנה להיות איתי, היא לא סומכת עליי והיא טוענת שזה בלתי אפשרי שנהיה יחד כי אנחנו שני עולמות שונים" הוא ענה לי ועלה לחדר שלו, לא רצה להמשיך לדבר על הנושא…ולמען האמת לא הבנתי אותה, למה היא כל כך מפחדת.