נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 17

פרק 17
נקודת מבט אדם
חזרתי מבית ספר באחת בצהריים, ציפיתי כבר לרגע שאני אסיים ללמוד ואראה את גביאלה. הלכתי למטבח, ראיתי שם את גבריאלה מנקה את החלונות עם אוזניות ושרה, לא יכולתי להפסיק לחייך מהיופי שלה, הסתכלתי אחורה לראות שאף אחד לא מגיע תוך כדי שאני מתקדם אליה, חיבקתי אותה מאחורי הגב בהפתעה, היא נבהלה והעיפה לי סטירה בטעות מתוך אינסטינקט "סליחה, סליחה, סליחה" היא אמרה לחוצה ושמה ידיים על הפה, ואני שמתי יד על האזור של הסטירה "אני אביא לך קרח, שנייה" היא אמרה והלכה לאזור המקרר אבל עצרתי אותה "לא קרח, לא יעזור לי" אמרתי בחיוך "אז מה כן?" היא שאלה בחוסר אונים "לא יודע.. תחשבי" חייכתי בהתגרות והיא הגיבה לי בחיוך "אני יודעת" היא אמרה, כרכה סביבי את הידיים שלה ונישקה אותי נשיקות קטנות בכל הפנים "עכשיו זה בסדר?" היא שאלה וכתגובה נישקתי אותה נשיקה ארוכה כשהיא צמודה לשיש ואני מנשק אותה "אוו כמה אהבה" מיה אמרה ונכנסה מחובקת עם דילן לידנו "כן, אני לא ממש נהנה לראות אתכם ביחד" אמרתי להם וגבריאלה הביאה לי מכה קטנה בכתף "אני לא שואלת אותך" מיה אמרה לי והמשיכה לחבק את דילן "איזה אופי יש לבלונדה הסתומה" גבריאלה לעגה לה בצחוק "את יכולה להיות פחות וולגרית?" מיה השיבה לה בלעג "את יכולה להיות פחות חלולה?" גבריאלה לא וויתרה וכרגיל הן המשיכו לריב כמו תמיד "די, תפסיקו עם זה כבר" דילן אמר ונעמד בינהן "מה אני אעשה? הנוכחות שלה מוציאה את זה ממני" גבריאלה אמרה והצחיקה אותי "איזה אח תומך יש לי" מיה אמרה בציניות וחייכתי לה. "בואו נעשה תחרות" מיה הציעה "איזה? למי יש הכי פחות שכל? נראלי שאת תזכי בזה בקלוצ" גבריאלה עקצה את מיב מחדש "את ממש מצחיקה" מיה אמרה עם צחוק מאולץ "ולא, איזה זוג מנשק הכי הרבה זמן" היא העלתה רעיון "טוב את רואה הרבה סרטים" גבריאלה אמרה לה בגיחוך "או שאת יותר מידי פחדנית?!" מיה התגרתה בה "אני? אני פחדנית?" היא שאלה כועסת "את תבלעי את המילים שלך" גבריאלה קבעה ונישקה אותי ישר, כדי להוכיח שאין בה פחד ומיד אחרי זה מיה ודילן התנשקו.
"מה זה הבושה הזו?" נשמע קולו של אבא שלי אחרי 20 שניות לפחות מאז החלה התחרות…אני ומיה הסתכלנו אחד על השנייה, לא ידענו איך להגיב "מישהו יכול להסביר לי מה זה?" הוא חזר על עצמו "אדוני… סתם עשינו הצגה לבית ספר שלהם, לקראת הצגה שעולה" גבריאלה ניסתה לתרץ לאבא שלי כדי להגן עליי ועל מיה, אבל לי נמאס להסתיר את האמת, נמאס לי לפחד ממנו ולחיות בצל שלו, לא הפעם "לא, אל תשקרי גבריאלה, אני והיא ביחד וגם דילן ומיה" העזתי להגיד לו וגבריאלב אחזה לי את היד מאחור, כדי שאני אדע שיש לי תמיכה, שהיא איתי… וכמובן שהנוכחות שלה החדירה בי כוח ואומץ להתמודד ולהילחם על מה ששלי, כבר לא פחדתי יותר מהדמות המאיימת של אבא שלי "זה בדיחה נכון? מה זה השטויות האלו שהילדים שלי יוצאים עם העובדים של הבית" הוא זעם "אתה מוכן להפסיק להיות כזה מקובע? אני אוהב את גבריאלה לא משנה כלום, ואנחנו ביחד, ואם תעז לפטר אותם בגלל זה אני נשבע לך שאני עוזב את הבית" איימתי עליו "אתה?" הוא צחק "איך תסדדר בלי הנוחות שלך?" הוא לעג לי, לעג לעובדה שאני לא עצמאי ובחיים לא הייתי "אתה רוצה שנעשה ניסוי ונבדוק?" התגרתי בו "אבא, גם אני אוהבת את דילן..אל תהרוס לנו" מיה התחננה ואבא שלי יצא מדעתו "זה לא יגמר ככה" הוא זעם ויצא מהמטבח ולאחר מכן גם דילן ומיה "אני נשבע לך שאני שונא אותו לפעמים" כעסתי וזרקתי את המגבת מטבח לרצפה, הוצאתי ככה את העצבים שלי וגבריאלה חייכה "מה?" שאלתי אותה לא מבינה והיא כרכה את הידיים שלה סביב צווארי "תודה" היא אמרה לי ונישקה אותי "בחיים לא חשבתי שתעז להתמודד איתו ככה…ועוד בשבילי, אני באמת גאה בך" היא אמרה לי ונישקה אותי "אני לא אתן לו בחיים להשפיל אותך" אמרתי לה בכנות והתחבקנו.

נקודת מבט מיה
יצאנו מהמטבח ועמדתי לעלטת לחדר שלי, אבל דילן עצר אותי במדרגות "מה?" שאלתי אותו לא מבינה "זה היה מדהים לראות אותך ככה, מגנה על שלך" הוא אמר ותפס אותי במותן ביד אחת, ובידו השנייה אחז בפניי "בחיים לא רציתי לצאת מהבועה שלי, תמיד התעסקתי בדברים הכי שטחיים ולא התאמצתי להשיג כלום, והיום, בפעם הראשונה בחיים שלי, הרגשתי שיש לי משהו להילחם עליו" אמרתי לן בעיניים בוהקות ואחזתי לו את הפנים "אני כל כך גאה בך יפה שלי, אני אוהב אותך,באמת" הוא ענה לי ונישק אותי באהבה גדולה "טוב, בוא נעלה לחדר שלי" אמרתי לו ועלינו.
"אוקיי, מה עושים פה?" דילן שאל "היום בערב אני ואתה יוצאים" אמרתי לו והתיישבתי עליו "הייתי שמח…אבל אני לא יכול" הוא אמר לי והתאכזבתי "מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה, ציפיתי למתיחה גרועה "בערב יש לקבוצה שלנו פעילות שאנחנו מתכננים… ואני חייב ללכת" הוא אמר לי וקם מהמיטה "אתה מעדיף ללכת לשם במקום לצאת איתי?" כעסתי עליו, זה באמת מה שהרגשתי, למרות שזה היה מעט אגויסטי "בבקשה מיה, אל תהיי ילדה קטנה, זה הקבוצה שלי אני לא יכול לנטוש את זה, כל החיים שלי אני שם ופועל למען הדברים האלו" הוא אמר לי ואחז לי את הידיים "ואני מה? אני החברה שלך" אמרתי בקול תינוקי "מיה,אל תעשי את הקול הזה כי את משגעת אותי" הוא אמר בחיוך ונישק אותי תוך כדי שאנחנו הולכים אחורה ונופלים על המיטה שלי, התנשקנו בלהט והורדתי מעלין את הג'קט… עד שהדלת נפתחה… זו הייתה דניאלה "אז מסתבר שאת זרירה" היא אמרה בגיחוך ושנינו קמנו מהר "ואת חצופה! איך את נכנסת ככה בלי לדפוק?" החזרתי לה כועסת "די להתווכח כבר!" דילן עצר אותנו לפני שיתפתח ריב נוסף "זאת היא התחילה" אמרתי והצבעתי על גבריאלה "אוי איזה תינוקת, רוצה מוצץ אולי?" היא לעגה לי והוצאתי לה לשון "אם תתחילו שוב אני נועל את שתיכן כאן בחדר" דילן איים ונעמד בינינו "בסדר בסדר, בכל מקרה באתי לקרוא לך כי אנחנו צריכים כבר ללכת" גבריאלה אמרה לדילן כשהיא הפנתה את מבטה אליו "סבבה" הוא ענה לה "אה , אמרתי לאדם שיבוא…אני רוצה שיכירו אותו שם" היא הוסיפה פתאום ורציתי גם
"מה? מאמי, אם אדם הולך, גם אני רוצה" אמרתי לדילן וחיבקתי אותו "אוו איזה חמודה את" גבריאלה אמרה בציניות, כאילו היא מדברת לילדה בת 3 "דילן, הסברת לחברה המתוקה שלך שאנחנו הולכים לעשות הפגנה מול הכנסת בגלל פערי שכר ולא הולכים לשופינג בקניון עזריאלי" גבריאלה המשיכה לצחוק עליי "תרגעי חמודה, רק שתדעי שאני מבינה בהפגנות" אמרתי לה כועסת "אה ברור, את מומחית בזה, תזכירי לי נגד מה הפגנת לאחרונה? מחירי הבגדים בדיזל או מחירי הלק אצל הקוסמטיקיאות? אני פשוט לא זוכרת" היא ענתה לי בציניות "תקשיבו אני אהרוג את שתיכן בסוף, יאלה, בואו נלך" דילן אמר והתחלנו להתקדם "רגע" עצרתי אותם כשנזכרתי במשבר שלי "מה עכשיו ראש בוטן?" גבריאלה אמרה בייאוש "מה לובשים להפגנה?" שאלתי והם צחקו עליי.

נקודת מבט גבריאלה
אני ואדם כבר חודש ביחד, היה לנו חודש יפה וגם מוזר קצת… אני חייבת להודות, אבא שלו לא פיטר לבסוף, אדם נלחם בו כמו שצריך, בין מיה ודילן הוא ניסה המון פעמים להפריד וכמעט הוא גם הצליח..אבל נכשל
הכרתי את אדם יותר לעומק, הוא נפתח בפניי וסיפר לי על כל מה שחווה בחיים שלו, אני הבנתי שאני
שפטתי אותו לחינם, מה שיש ביני לבינו מאוד מיוחד, אני אוהבת אותו כל כך, הוא הצליח ללמד אותי שאהבה ממעמדות שונים זה כן אפשרי, וזה לא קורה רק בסרטים.