נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 18

פרק 18
נקודת מבט אדם
"עכשיו אתה מבין למה אני אוהבת מחזות זמר?" גבריאלה שאלה אותי כשחזרנו מההקרנה של הסרט הישן "גריז" ועדיין לא הצלחתי להבין אותה כל כך, לא התחברתי לזה "כן בטח שאני מבין" אמרתי לה בחיוך זדוני "כי יש שם כוסיות" הוספתי בהתלהבןת והיא הביאה לי אגרוף קטן בכתף "תזהר במילים שאתה אומר שמעת?" היא אמרה לי בקנאה שמצאה חן בעיניי "אני אוהב שאת מקנאה" חייכתי ונישקתי אותה המון נשיקות קטנות תוך כדי הנהיגה "זוז אידוט, תתרכז בנהיגה" היא דחפה אותי וחיברה את הטלפון שלי לכבל ברכב שלי "מה את עושה?" שאלתי חושש ממנה "שמה את אחד השירים מהסרט" היא אמרה מרוצה "אוי" מלמלתי לעצמי ביאוש והיא צחקה "אל תשחק אותה מאצ'ו, אתה אהבת את הסרט…ראיתי את החיוך שלך" היא אמרה לי והפעילה את השיר "WE GO TOGTHER" תוך כדי שהיא שרה ורוקדת, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה ולבהות בה, השיגעון שלה המיס אותי, ואז, לא יודע מה קרה לי, הצטרפתי אליה
"We'll always be like one, wa-wa-wa one When we go out at night And stars are shinin' bright Up in the skies above Or at the high school dance Where you can find romance Maybe it might be love"
"אה, יש לך את זה אני רואה" היא צחקה עליי כשנגמר השיא "אם תספרי למישהו אני הורג אותך" עניתי לה בציניות "תהרוג אותי..אבל בנשיקות" היא אמרה בנדישות חמודה שלא כל כך אפיינה אותה "מי הקיטשית עכשיו?" שאלתי אותה בציניות ונישקתי אותה, אבל היא הוזזיה אותי שוב "תתרכז בנהיגה" היא שוב דרשה ממני.
הגענו ליד האנגר שלה ושנינו ירדנו מהרכב "לילה טוב סנדי שלי" אמרתי לה כמו שמה של השחקנית הראשית בגריז עם נשיקה וחיבוק "לילה טוב דני שלי" היא השיבה לי את אותה מידת אהבה ונכנסה לבפנים בזמן שאני נסעתי הביתה.

נקודת מבט גבריאלה
נכנסתי לאחוזה למשמרת הבוקר הרגילה שלי והתחלתי לנקות את כל המטבח תוך כדי שאני שומעת שירים ורוקדת קצת "איזה רקדנית" דילן אמר לי וחייכתי אליו "אני פשוט מאושרת מידי" אמרתי לו בחיוך מרוצה "אני שמח לראות אותך ככה" הוא אמר לי והתיישב על השיש שלידי "מי חשב שבבית של האנשים הטחונים האלו נמצא אהבה…ועוד מסוג האנשים האלו" הוא הרהר לעצמו "כן, החיים זה באמת דבר מוזר" אמרתי ולא האמנתי והוא הסכים איתי "טוב אני אחזור לנקות המכונית, עוד מעט אני צריך לאסוף את מיה מבית ספר" דילן אמר ויצא מהמטבח תוך כדי שהוא מביא לי נשיקה קטנה.
סיימתי לנקות את המטבח, הלכתי לסלון ובידיוק אביגדור, אבא של אדם ומיה קרא לי "אני באמצע" אמרתי לו כשניקיתי מאבק את המדפים הקרובים למשרד שלו "זה חשוב, בואי למשרד" הוא אמר והתקדם לשם, את האמת שלא רציתי לבוא למשרד שלו, ידעתי שהוא שונא את הקשר שלי ושל הבן שלו, לא רציתי לשמוע תלונות או בקשות מיותרות "מה?" שאלתי והתיישבתי מולו, מעט מבוהלת "תראי, את יודעת שאני מתנגד לקשר שלך ושל הבן שלי, ומה שאני אגיד לך עכשיו יכול להשמע שקר כדי להפריד בינכם…אבל זה לא ככה, זה אמיתי ואני עושה את זה כדי שהוא ילמד להתבגר ולהפסיק לעשות שטויות של ילד מתבגר" אביגדור אמר ולא הבנתי דבר, לא הבנתי את הכוונה שלו, אפילו נבהלתי קצת "הבן שלי לא אוהב אותך, הוא הודה בפניי אתמול שזה משחק שלו וסיפר לי שהוא עושה את זה כדי להוכיח לך שגם בנות קשוחות, כמוך, אפשר להשיג…ויותר מזה, הוא יוצא עם מישהי נוספת במקביל, שבידיוק מחכה לו בחדר שיחזור מבית ספר, מישהי קצת יותר בוגרת בגיל" הוא אמר לי ורציתי לבכות מהדברים שלו, מצד אחד האמנתי שהוא משקר ומחפש להפריד בינינו בכל דרךצ כי לא הגיוני שאחרי החודש המדהים שלי עם אדם זה המצב… ומצד שני, האמנתי למה שהוא סיפר, בגלל העבר של אדם, בגלל שזה מתאים לו לאופי….וגם, כי בעיקר, אין לי באמת אמון מלא באנשים בכלל ובו בפרט, החלטתי להתסכן, ללכת לפי הלב ולא ההגיון פעם ראשונה בחיים, החלטתי לא להאמין לו "תראה אביגדור, אני יודעת שאתה לא אוהב את הקשר שלי ושל הבן שלך, אבל מה שאתה עושה נראה לי פתטי מאוד" אמרתי כועסת וקמתי מהכיסא "את לא מאמינה לי?" הוא שאל והסתובבתי אליו "זה הגיוני, אבל אם את כל כך זקוקה להוכחה… תעלי לחדר שלו, את תראי את הבחורה שלו בעצמך" הוא אמר לי והייתי חייבת לוודא את זה, לוודא את מה שהוא מספר או משקר לי…להיות בטוחה בעצמי, למרות שזה רע, אבל עשיתי את זה, עליתי לקומה למעלה ועמדתי לפתוח את הדלת, התפללתי שאני לא אתקל במשהו שאני לא רוצה לראות, התפללתי שיקרה משהו אחר ממה שאביגדור סיפר לי, אבל לצערי זה קרה, ראיתי מישהי לפחות בת 20 "מי את?" שאלתי אותה לא מבינה, או כן מבין..הלב שלי דפק על 300 "סליחה, ממתי אני חייבת הסברים למשרתת?" היא שאלה כועסת "תגידי לי מי את, אחרת אני תולשת לך את השיער" איימתי עליה זועמת "טוב… אני הבת זוג של אדם, ואני מחכה לו שיחזור מבית ספר" לא האמנתי, דמעה נפלה לי על הלחי, ירדתי למטה כועסת, רציתי להרוג מישהו..מישהו, רציתי להרוג את אדם, עמדתי ללכת לדילן, לספר לו הכל ולפרוק את הכאב שלי בפניו, אבל דלת הבית נפתחה וזה היה אדם "סנדי אהובה שלי" הוא אמר והתקדם לנשיקה, אבל העפתי לו סטירה שבחיים הוא לא ישכח "מה עובר עלייך?" הוא לא הבין והחזיק את הלחי שלו "מה עובר עליי?!" שאלתי בחיוך מהחוצפה שלו "למה שלא תשאל את הזקנה שמצפה לך בחדר בכיליון עיניים?" שאלתי אותו והלכתי במהירות, אבל הוא אחז לי ביד והשתחררתי "על מה את מדברת?" הוא שוב שאל והתרגזתי "על זה שאני הבחורה השנייה, המטומטמת שהצלחת לעבוד עליה ולהוכיח שאפשר להשיג אותה כי היא קשוחה" עניתי לו את הדברים שהוא בעצמו אמר לאביו "אני באמת לא מבין על מה את מדברת" הוא התעקש ואני זעמתי שהוא מכחיש "אין לך בושה" אמרתי לא מאמינה והוא המשיך להגן על עצמו "אני באמת באמת לא מבין אותך, מה קורה פה?" הוא המשיך לשאול בעקשנות "קורה פה שזהו, שזה נגמר בינינו, ויותר מזה..אף פעם לא התחיל בינינו, עכשיו זה ברור? או לצייר לך?" השתקתי אותו והלכתי משם לחדר שלי ובכיתי, בכיתי בלי סוף, כי התאהבתי בו באמת והוא פגע בי, ידעתי שאסור לי להיכנס לקשר הזה איתו, שאנשים כמונו לא יכולים להתחבר בחיים, הטעות הכי גדולה שעשיתי!!

נקודת מבט אדם
לא הבנתי מה קורה לגבריאלה, רציתי למות שהיא אמרה לי את הדברים שהיא הטיחה בי, עליתי לחדר שנייה אחרי השיחה שלנו, לנסות להבין על איזה "זקנה" היא דיברה ולא ראיתי שם אף אחת, חשבתי לעצמי שאולי היא הוזה… אבל משהו פה לא ברור, יש כאן משהו שאני לא מצליח לראות.
"תפתחי לי" דפקתי לה בחדר "עוף מפה" היא צעקה ולא זזתי משם "עד שאת לא מסבירה אני לא הולך" אמרתי והיא פתחה את הדלת בוכה "הסבר אתה רוצה? אוקיי, אבא שלך סיפר לי שיש לך מישהי, שהקטע שלנו לא רציני וזה כדי להוכיח שאתה הצלחת לכבוש גם אותי, מרוצה?" היא אמרה בעצבים והייתי בשוק, לא האמנתי עלייה, שדווקא לו היא מאמינה "ואת מאמינה לו? דווקא לו?" שאלתי המום ממנה "למה לא? ההיסטוריה שלך מדברת בעד עצמה" היא ענתה לי כועסת "אני השתנתי" אמרתי לה עצבני, כי באמת הצלחתי להשתנות והיא הייתה אמורה להיות לצידי, לא נגדי "את יודעת משהו? לא מגיע לך סליחה אפילו, את לא שווה את זה אם את מאמינה למי שמנסה להפריד בינינו" אמרתי זועם והלכתי משם.