נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 19

פרק 19
נקודת מבט גבריאלה
לא יכולתי להאמין על מה שאדם עשה, הוא פישל,בגד בי ועבד עליי והוא עוד כועס עליי בסוף?? הילד הזה הוא חוצפן אמיתי, הוא חושב שהכל מגיע לו, שהוא צודק בהכל… כבר שלושה ימים שאנחנו רבים בלי סוף, עוקצים אחד את השנייה, כל אחד עומד על שלו ולא נכנע, אפילו סליחה הוא לא ביקש ממני, הוא ממשיך להאמין לשקר של עצמו-שהוא צודק. מיה גם מצדדת בו, היא אומרת שהיא מכירה את אח שלה, והיא יודעת מתי הוא דובר אמת…אבל היא אחותו, זה מובן מאליו שהיא תגן עליו.
הכנתי למשפחה "המקסימה" את ארוחת הבוקר הראשונה שלהם אחרי שהאבא הצבוע שלהם נסע, שמחתי לא לראות אותו בזווית העין שלי, הנוכחות שלו העיקה עליי "גבריאלה מתוקה, אל תקחי אותי בחשבון בארוחת הבוקר…יש לי סידורים מוקדמים לעשות" רונית אמרה לי בחיוך מנומס והלכה מיד אחריי זה. הכנתי ארוחת בוקר מצומצמת, רק למיה ולאדם, לא האמנתי שאני עוד צריכה לשרת אותו אחרי מה שהוא עשה לי, הרגשתי חסרת עקרונות וערכים באותו רגע, שאני לא אני, הרגשתי לא שלמה… ידעתי שמשהו קטן אני צריכה לעשות, אמנם זה משהו קטן, אבל זה לפחות משהו, החלפתי את הסוכר בקפה שלו במלח, כן זה ילדותי אבל לא עלה לי רעיון אחר באותו רגע.
"בוקר טוב" מיה אמרה לי שנכנסה לחדר האוכל ומיד אחריה נכנס אדם, הוא שתק שתיקה אכזרית ושלח אליי מבט קר. הגשתי לשניהם את ארוחת הבוקר ואדם לא התייחס אליי אפילו, הוא היה עצבני עליי מאוד, יכולתי לראות את זה בהבעת הפנים האנטיפטית שלו, הגשתי לו את הקפה "המחודש" שלי ובידיוק הוא קיבל שיחת טלפון והלך לדבר בצד, קם מהכיסא כאילו אני אוויר…אני בטוחה שבשיחת הטלפון זו הסתומה הזו שהוא עבד עליי איתה, ראיתי איך הוא מחייך חיוך תחמני וקימטתי את מגבת המטבח שהייתה לי ביד מרוב עצבים "מה קורה לך?" מיה התחילה לצחוק עליי כשהיא קלטה את המבט הזועם שלי "שקט ילדה, תאכלי" אמרתי לה והתחלתי לנקות את השיש במטבח "מה שהקנאה עושה" היא לעגה לי והתרווחה בכיסא שלה "קנאה?" צחקתי במשחק גרוע "ממש לא, אני לא מקנאה, הוא לא מעניין אותי" אמרתי לה ואפילו אני לא האמנתי בזה "תחזרי לאכול, עדיף" הוספתי כדי להתחמק מהשיחה והיא עשתה הבעה לא מאמינה "מה זה הממרח הדוחה הזה?" אדם שאל כשהוא חזר לשולחן והרים את הממרח ביד עם פרצוץ נגעל "אני כמעט בטוחה שזה ממרח פ.." התחלתי להגיד "את תסתמי, לא פניתי אלייך" הוא עצר אותי כועס והייתי בשוק מהחוצפה שלו, הוא דיבר אליי בשיא הזלזול ורתחתי מזעם…אבל תכף נראה אם יהיה לו אומץ לפנות אליי ככה או לא "איכס מה זה?!" הוא שאל נגעל וקם מהכיסא תוך כדי שהוא יורק את הקפה שהכנתי לו, כשהוא לא קיבל תשובה הוא הסתכל עליי "את מוכנה להסביר לי מה זה?" הוא שאל אותי כועס ולא עניתי לו "את מטומטמת או שאת עושה את עצמך?" הוא שאל עצבני והתקרב אליי כשעשיתי את הכלים "דברי" הוא זעם ותפס את היד שלי כדי שאני אפסיק לעשות את הכלים ואסביר לו "אמרת לי לא לפנות אלייך בוס, קשה לעמוד בקצב שלך,אתה אומר לי משהו אחד אחרי זה עושה משהו אחר…אותו דבר עם החברות שלך" עניתי לו בעקיצה וחייכתי "לא אין ספק, את מטומטמת" הוא אמר לי ושחרר לי את היד "אתה יודע משהו? אתה צודק, איך יכולתי להתבלבל בין הסוכר למלח…הטעם כל כך שונה, נראה לי שחוש הטעם שלי, בנוסף לראייה-נפגע" עניתי לו שוב בעקיצה בהתאם למצב של שנינו ומרוצה מאוד "את חתיכת ילדה קטנה והיסטרית, מאוד מאוד פתטית" הוא אמר ברוגע יוצא דופן ויצא מהמטבח, אני זרקתי את מגבת המטבח שהייתה ביד שלי לרצפה בעצבים, כתגובה לכעס שהוא העביר בי "שלא תעזי להגיד משהו" אמרתי למיה שראיתי אותה מחייכת מהצד לנוכח מה שקרה "תראי, אין ספק שאתם ממש מצחיקים כשאתם רבים, אבל חייב לעשות לזה סוף" היא אמרה והתקרבה אליי "תעשי לאח שלך סוף, אני יכולה לתת לך בשבילו חבל תלייה או שוקר חשמלי" אמרתי לה בציניות והתיישבתי על שיש המטבח "לא, את חייבת להבין שטעית" היא אמרה לי וצחקתי "אני טעיתי? את ממשיכה לתמוך בו אני לא מאמינה, את לא מבינה שראיתי את הפוסטמה הזו אצלו בחדר, ראיתי ולא דימיינתי" עניתי זועמת שהיא ממשיכה לצדד בו "למה את רואה את הדברים בשחור או לבן, בכן או לא, יכול להיות מיליון הסברים הגיונים אחרים, ובחרת להאמין דווקא לזה שיפגע בך… כאילו חיפשת את הפגם הזה באח שלי כדי להוכיח את הטענה שלך שאנשים עשירים הם חרא" היא אמרה לי ובאיזה שהוא מקום צדקה, אני כל כך חסרת אמון וחסרת ביטחון שאני חייבת תמיד להיות באזור הנוחות שלי, להתגונן עוד לפני שפגעו בי, לחזק את הסטיגמות שיש לי על אנשים "את אומרת שטויות" אמרתי בהתכחשות למצב ולא מאמינה לעצמי "אני לא, ואת יודעת את זה, אני בטוחה שאח שלי לא עשה את מה שאת חושבת שהוא עשה וזה הכל טריק של אבא שלי" מיה אמרה לי והתקרבה אליי יותר "מצטערת, אני מתקשה להאמין לזה…אולי פשוט אנחנו לא צריכים להיות יחד" אמרתי וכאב לי להגיד את זה "אין זוג יותר מתאים מכם, ואני אדאג להוכיח לך את זה" מיה אמרה והלכה מהמטבח "רגע מה תעשי?" שאלתי אותה לפני שהיא יצאה והיא נעצרה "תסמכי עליי, רק תדאגי להמציא לאמא שלי תירוץ למה לא הלכתי היום לבית ספר" היא אמרה ויצאה ובידיוק דילן נכנס מהכניסה השנייה של המטבח, כאילו הציץ לנו "עקבת אחרינו?" שאלתי אותו לא מבינה והוא בא להתיישב לידי בשיש "לא, פשוט ראיתי את מה שעשית לאדם וזה היה מצחיק…אבל כשמיה התחילה לדבר התהפנטתי" הוא אמר לי מאוהב "כן, היא בסדר" אמרתי מגרדת שוב במצח ומתקשה להודות "די לשחק אותה קשוחה כזו, תודי כבר שהיא מדהימה" הוא אמר צוחק "בסדר בסדר, אני לא יודעת אם צריך להיסחף ככה כמו שאמרת, אבל כן, היא.. בן אדם טוב ומיוחד" אמרתי מחייכת ונזכרת בדרך שהיא ניסתה לעזור לי "עם כל השטויות שלה היא באמת מיוחדת, זכית" אמרתי לדילן עם חיבוק ונשיקה בלחי "כן זכיתי ועכשין אני אלך לנשק קצת את הפרס שלי" הוא אמר וקפץ מהשיש כדי ללכת אליה

נקודת מבט דילן
"מה המלאך היפה שלי עושה?" שאלתי את מיה כשראיתי אותה בסלון, מסיימת בידיוק שיחת טלפון "אני הולכת לעזור לחברה שלך ולאח שלי" היא אמרה וקמה לחבק אותי "ואני יכול לעזור לך?" שאלתי אותה והעברתי את שיערה מאחורי האוזן תוך כדי חיבוק "לא, אבל תהיה איתי ותראה איזה חברה גאונה יש לך" היא אמרה וכרכה סביבי את הידיים שלה "מי?" שאלתי בציניות והיא הכתה אותי בכתף "סתם יפה שלי" צחקתי "את גאון מהלך" אמרתי מנשק אותה והיא קפצה עליי, התנשקנו והלכנו אחורנית עד שהגענו למדרגות והתחלנו לעלות אותם תוך כדי נשיקה עד שנשמע קולה של גבריאלה Escucha una cosa que te voy a decir, aunque te duela el alma como me duele a mi. אלמה שרה שיר בספרדית, ככה זה שהיא מדוכאת "רגע רגע" מיה אמרה והתנתקה מהנשיקה וירדה ממני, אני לא הקשבתי לה רק נישקתי את הצוואר שלה בלי סוף "שנייה דילן, זו גבריאלה שרה בספרדית?" מיה אמרה שמחה "כן, אבל לא חשוב, בואי לחדר שלך יש לנו זמן פנוי" אמרתי והמשכתי לנשק אותה "לא, עכשיו יש לנו תוכנית אחרת" מיה התנתקה ממני סופית "מה התוכנית?" שאלתי לא מבין "אנחנו משלימים בינהם" היא ענתה והלכה לגבריאלה.