נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 2

פרק 2
נקודת מבט דילן
סיימתי לשטוף את הרכבים של הבית, אבל הראש שלי לא היה שם בכלל, דאגתי לגבריאלה, קיוותי שהכל עבר לה חלק ואין שום בעיה. זואי התקשרה להודיע לי שהם בדרך להאנגר ושהמחאה שלנו הצליחה באופן חלקי…סיימתי במהירות את שאר המטלות שנותרו לי כדי להספיק להגיע להאנגר.
הגברת של הבית רונית הגיעה מיום העבודה שלה ואדם הספיק לסיים את מסיבת הבריכה בלי להשאיר עקבות. "תכיני לי בבקשה את החדר לקראת שינה ותעלי לי ארוחה" אדם הורה לאחת המשרתות והתקדם לכיווני בזמן שהטלפון שלי צלצל וזו הייתה גבריאלה, ידעתי שאדם ירצה לדבר איתי, אבל הייתי חייב לברר לשלומה של גבריאלה "נו הכל בסדר?" שאלתי לחוץ כשאדם עומד לידיי "כן תרגע, התוכניות שלי תמיד מצליחות" היא ענתה בחוסר מודעות לעובדה שהתוכניות שלה תמיד נכשלות ואני צחקתי "טוב אני גאה בך, אבל מספיק עם השטויות האלו" אמרתי לה ברצינות "תגיד לחברה שלך שתתקשר אלייך אחר כך" אדם אמר לי בטון גבוה כייון שדיברתי בטלפון כשהוא ממתין לי… הוא לא יכול לסבול את העובדה שהוא צריך לחכות למשהו בסבלנות, הוא חייב שהכל יקרה בדרך שלו ובזמן שלו "מי זה המטומטם הזה?" גבריאלה התעצבנה בקו השני של הטלפון "סתם ילד שמנת מפגר" עניתי לה תוך כדי שאני מסתכל על אדם, כדי להתגרות בו "אני נשבעת לך שבמקומך הייתי רוצחת אותו" גבריאלה זעמה וצחקתי "מסכים איתך, טוב אני אדבר איתך לפני שהוא יתחרפן יותר" עניתי לה וניתקנו את הטלפון. "לא משלמים לך כדי לדבר בטלפון" הוא אמר לי "מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בזמן שאני שם את תיק הגב שלי "להזהיר אותך" הוא איים וגיכחתי "ממה?" שאלתי ל "שאם תדבר על המסיבה שלי, אתה תמצא את עצמך בלי עבודה" הוא אמר בזדוניות והביא לי מכה קטנה בעדינות על הכתף, כדי להראות שהוא בעל עוצמה, אני באמת שונא את הבחור הזה.
נכנסתי לתוך הסלון כדי להגיד לרונית שסיימתי לעבוד וראיתי אותה מחבקת ילדה, הגברת רונית קלטה אותי באמצע החיבוק והציגה אותי בפניי הילדה "תכיר, זו מיה הבת שלי" היא אמרה וישר זהיתי, זו מיה המפורסמת שתמיד אני רואה בתמונות, היא כל כך יפה שנותרתי דיי פעור פה "נעים להכיר" אמרתי ועמדתי ללחוץ לה את היד, אבל היא לא התייחסה ללחיצה "אתה משרת פה? תקח את התיקים שלי לחדר" היא אמרה בסנוביות ועלתה לחדר שלה בחוצפה, לא יודע למה חשבתי שאולי היא תהיה שונה מאח שלה…אני שונא אנשים כאלו, והיא ילדה קטנה ומפונקת שצריכה ללמוד לקח "תסלח לה, היא קצת מפונקת" רונית אמרה לי והרגישה לא נעים "בסדר, זה לא משנה כל כך" עניתי לה מחייך "בכל מקרה, רציתי להודיע שסיימתי את המשמרת ושאני הולך בידיוק" הודעתי לה וקיבלתי תשלום עבור היום הזה.

נקודת מבט מיה
חזרתי הביתה סוף סוף לאחר שההפגנה המגוחכת הזו הסתיימה, ואמא שלי נכנסה שנייה לפניי, רצתי אליה בחיבוק ענק בזמן שהנהג הכניס לבית את כל הדברים שלי. דקה אחת אחרי החיבוק, עוד לפני שהספקנו לדבר, אמא שלי הציגה בפני את אחד העובדים החדשים בבית, הוא היה ממש חתיך וגבוה, ראו שהוא היה קצת יותר בוגר ממני בגיל, בחיים שלי לא ראיתי מישהו חתיך כזה, כאילו הוציאו אותו מסרט הוליוודי, הייתה לו חזות קשוחה אבל בו זמנית הוא היה נחמד, הוא שרירי וכריזמטי, בדרל כלל שאני קולטת כאלו אני ישר מתחילה איתם, אבל לא מתאים שאני אתחיל איתו, ולא בגלל הגיל…הוא סך הכל משרת.

נקודת מבט גבריאלה
חזרתי להאנגר שלנו ואף אחד עדיין לא היה שם "איזה מזל" מלמלתי לעצמי וזרקתי את התיק שלי לרצפה, לא היה לי כוח לנזיפות של ויולטה…הלכתי למערכת המוזיקה ושמתי את השיר של שלמה ארצי "לא עוזב את העיר" ורקדתי ושרתי כדי להשתחרר קצת מהמתח…עד שהשאר הגיעו, משכתי את זואי איתי ורקדתי איתה "מטורפת! דאגתי לך" היא אמרה לי והפסיקה לרקוד, אבל אני לא התייחסתי, המשכתי לרקוד בטירוף כאילו יש לי גיטרה ביד "תמשיכי לעשות בעיות ואחרים יחפו עלייך" אמרה דניאלה, אחת החברות בקבוצה "מה את מתערבת בכלל ממורמרת אחת?!" אמרתי לה בלעג "היא צודקת" זואי לחשה לי "את צריכה להוריד פרופיל קצת" היא הוסיפה "בסדר, אני אשתדל אמא" אמרתי לה בתבנית שחוזרת על עצמה, בטון קבוע בציניות והמשכתי לשיר עד שויולטה התקדמה אליי "אם את מתכוונת לנזוף בי, אז תוותרי, כבר הספיקו לעשות את זה במקומך" עניתי לה בחוצפה והיא לקחה אותי הצידה, ליד השולחן הגדול של האוכל שעליו התיישבתי "אני שונאת לנזוף בך ואת יודעת את זה, אבל את לא מפסיקה לעשות שטויות" ויולטה כעסה "תראי וילו, עם כל הכבוד למה שאנחנו עושים פה, לפעמים זה לא מספיק וחייב להעלות רמה" עניתי לה, וכשראיתי שהיא לא מבינה למה אני מתכוונת שלפתי לה מהכיס האחורי את החוזה שכולנו מכירים "את לא נורמלית… את גנבת את זה?" היא כעסה עליי "כן" עניתי מרוצה וירדתי מהשולחן "ואת יודעת מה החלק הכי טוב בסיפור הזה? שהלך לי מצוין" הוספתי והלכתי לכיוון המדרגות, כדי לעלות לחדר…עד שפתאום דילן נכנס אז התגלשתי במעקה של המדרגות ורצתי לחבק אותו אחרי שלא התראנו יום שלם "מטורפת" הוא לחש לי בהקשר למה שעשיתי "תרגע, כולם יודעים כבר מה עשיתי" אמרתי לו בקול רגיל כדי שלא יחשוש לדבר בפני הקבוצה "תפסו אותך?" הוא שאל מודאג "נראלך שהצבועים האלו יצליחו? אני מומחית כבר" אמרתי לו והנחתי עליו יד "טוב בואי איתי" הוא אמר ומשך אותי מחןץ להאנגר.
יצאנו לטייל קצת בחוץ עם האופניים ודיברנו, הוא סיפר לי על זוג הילדים המפונקים שהוא עובד בבית שלהם והיחס שלהם כלפיו, וכמובן שהוא סיפר לי איך שהוא מתמודד איתם-כמו מלך, ואני סיפרתי לו על התכנון שלי למסיבת רחוב החודשית שלנו שתתקיים מחר בלילה.
"אני חייבת למצוא דחוף עבודה" אמרתי מיואשת "את עדיין מתכננת את הנסיעה לברזיל אה?" דילן צחק ממני "ברור, זה החלום שלי להיות שם, בקרנבל בריו, זה בידיוק מה שאני צריכה" עניתי בחיוך, מדמיינת את הרגע הזה "אולי תבואי לעבוד איתי בבית הזה?" הוא העלה רעיון גרוע במיוחד שהצחיק אותי "תגיד, הבדיחות יוצאות אצלך בטבעיות?" צחקתי מהרעיון הזה והוא לא הבין מה הכוונה שלי "בחיים אני לא אשרת אנשים דוחים כאלו, אפילו בעד מיליון שקל" עניתי לו "תפסיקי להיות גאוותינית" הוא אמר "הם מחפשים משרתת והם משלמים המון כסף, וחוץ מזה שהגברת של הבית יחסית לאבא ולילדים שלה אישה מאןד טובה, רק הילדים בלתי נסבלים ואת תצליחי להתמודד איתם" הוא אמר לי בנחישות והוא כמעט כבר הצליח לשכנע אותי "לא יודעת" אמרתי מתלבטת "יאלה בואי, אני אקח אותך לשם, נעבוד יחד, אני איתך בזה" הוא אמר ושכנע אותי סופית "אתה יודע שלפעמים אני שונאת אותך, בעיקר כשאתה מצליח לשכנע אותי" אמרתי בחיןך והוא חיבק אותי "יאלה בואי" הוא אמר לי ונסענו באופניים לבית שלהם.
הגענו לאחוזה הגדולה שלהם, מרשימה ביופיה כלפי חוץ…לא האמנתי שאני עומדת לעשות את השיגעון הזה, הוא נכנס לחצר הגדולה בעזרת קוד, ודפק בדלת של הבית, פתח לו אחד המשרתים של הבית "היי דני, אני צריך את רונית" הוא אמר,הביא לו כיף חברי והכניס אותנו.
התיישבנו באזור המתנה מפואר כזה, העיצוב היה מאוד מנימלסטי ואופנתי, במילים אחרות-משעמם… לא הבנתי איפה הצבעים, הצורות והציורים "היי דילן, המשמרת שלך לא הסתיימה?" הגברת שאלה לא מבינה והסתכלה עליי כשהיא מגיעה אלינו מתוך המשרד שלה "כן היא הסתיימה" הוא אמר "זה בנושא אחר, תכירי זו גבריאלה" דילן הוסיף והכיר לה אותי, היא עמדה ללחוץ לי יד ואני הבאתי לה כיף, זה הדרך לברך אצלנו לשלום בשכונה ונדמה שהיא קצת נבהלה מזה אך חייכה למרות השוני "את זוכרת שאמרת שאת מחפשת עוזרת חדשה לבית?" הוא שאל והיא הנהנה "אז גבריאלה היא הבן האדם המתאים" הוא אמר לה והיא חייכה "מצוין, אני שמחה" רונית אמרה ואני ניסיתי לחייך בנימוס.
"שמישהו בבקשה ילמד את הדבר הזה איך להתלבש" איזה ילדה אחת אמרה כשהיא מתכוונת אליי ומתקדמת לכיווני "סליחה מה עובר עלייך?" שאלתי אותה לא מבינה "אה את עובדת זרה?" היא צחקה עליי "אה לא, אני רוצחת אותה!" אמרתי מתקדמת לכיוון שלה כדי להרביץ לה ודילן עצר אותי "אל תתייחסי אליה" הוא לחש לי ועצר אותי "אוי איזה בהמה" היא סיננה והלכה בסנוביות בלתי נסבלת..אוקיי, אני שונאת את הבחורה הזו!! "אני מצטערת, הילדים שלי קצת לא מחונכים" רונית אמרה מרגישה לא בנוח "קצת?" שאלתי בציניות ודילן הביא לי מרפק עדין, כדי שאני אזהר במילים ובחוסר טקט שלי ורונית הבחינה בכך "זה בסדר" היא חייכה "טוב תטיילי בבית, תכירי קצת" היא אמרה בנימוס והלכה "יש לי רעיון ענק איך לחנך את הבת שלה" אמרתי בחיוך זדוני עם רעיון גדול ועמדתי ללכת, אבל דילן עצר אותי "לא, די! בלי תוכניות, את עובדת כאן עכשיו" הוא בלם אותי "איזה משעמם אתה, משהו קטן אל תדאג" אמרתי לו ועליתי במדרגות בשקט כדי למצוא אותה.