נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 21

פרק 21
נקודת מבט דילן
"זה הרעיון הגאוני שלך?" גבריאלה שאלה את מיה בגיחוך "כן, זה רעיון ענק! אני מכירה את אח שלי, אם תשירי לו שיר ועוד בספרדית הוא יתרכך" מיה התעקשה על הרעיון שלה "אה החברה שלך ממש עילוי, צריך לשלוח אותה לכנסת עם הרעיונות הענקים שלה, בטוח היא תביא את השינוי" גבריאלה לעגה למיה ואני צחקתי מהבדיחה שלה "אתה לא תגן עליי?" מיה שאלה אותי והכתה אותי בכתף "כן יפה שלי" אמרתי בצייתנות ונישקתי אותה "ואת תקשיבי לרעיון הזה כי אין לך ברירה אחרת" פניתי לגבריאלה והיא חשבה מה לעשות ואיך לפעול "טוב בסדר, נעשה את זה" היא הסכימה בחוסר ברירה "יופי, אז צריך לנצל את ההזדמנות שהוא במקלחת עכשיו כדי להיכנס לחדר שלו" מיה אמרה וגררה אותנו לחדר שלו "טוב מה עכשיו?" גבריאלה שאלה כשנכנסו בשקט לחדר שלו "עכשיו מה שנשאר לך זה להפעיל את המוזיקה ולשיר לאדם שיר בספרדית כשהוא יכנס לחדר" מיה אמרה עם תוכנית בנויה מראש "לא יודעת, אולי זה לא רעיון טוב" גבריאלה היססה ושיחקה באצבעות "אל תגידי לי שאת מפחדת" מיה התגרתה בה "אני? ממש לא, לכו" היא אמרה והוציאה אותנו מהחדר במהירות

נקודת מבט גבריאלה
הם יצאו והמוזיקה של השיר השלי הייתה מוכנה, השם של השיר הוא "ME CAMBIASTE LA VIDA" של Rio Roma (תרגום השיר בסוף הסיפור) השיר מתאר במדויק את מה שאני מרגישה כלפיי לאדם, ובמיוחד הכותרת שפירושה "שינית לי את החיים".
הכל היה מוכן… התיישבתי,עמדתי הלוך ושוב, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, איך להתנהג, למה לצפות, מחשבות שלמות התרוצצו בראשי על איך תהיה התוצאה, נלחצתי כל כך…בחיים לא עשיתי דבר כזה למען בן אדם, למען גבר… ועוד מישהו כמוהו. "אולי לא?" שאלתי את עצמי שנייב לפני שהכל קורה וכבר רציתי ללכת, אבל בשנייה שעמדתי לצאת הוא בידיוק נכנס עם מגבת בחלק התחתון של הגוף והסתכל עליי לא מבין "מה קורה פה? מה את עושה פה?" הוא שאל לא מבין ומעט זועם "אם את רוצה לריב שוב אז כדי לך ללכת, כי אין לי כוח" הוא אמר לי ברוגע ומיואש "לא אני לא רוצה לריב" אמרתי לו כדי שירגע "אז מה את רוצה?" הוא שאל לא מבין. לקחתי את הטלפון שלי, הפעלתי את המוזיקה והוא לא הבין מה קורה, הוא הסתכל עליי מוזר והתחלתי לשיר לו את השיר, כל השיר התקרבתי אליו וחייכיתי לו בזמן השיר, הוא לא יכל להימנע מלהשיב אליי חיוכים למרות שהוא מאוד כעס עליי.

נקודת מבט אדם
היא ריגשה אותי איך שהיא שרה לי, המילים של השיר הרגשתי שהיא מתכוונת לכל מילה, לא הבנתי מה קרה לה, מה הוביל לשינוי הפתאומי הזה שלה, היא התרככה ככה במכה, הבנתי שזו הדרך שלה לבקש סליחה…אבל לא יכולתי לסלוח לה פשוט, "מה זה גבריאלה?" שאלתי אותה כועס כשהיא סיימה לשיר "בוא" היא אמרה ומשכה אותי לשבת על המיטה "תראה, אני יודעת שטעיתי, התנהגתי כמו מטומטמת, האמנתי לשטות הזו שאבא שלך והשותפה הפוסטמה שלו מכרו לי ונפרדתי ממך בגלל זה, ואני יודעת שאי אפשר להצדיק את מה שעשיתי…אבל אני באמת מצטערת, אני אוהבת אותך, אין לך מושג אפילו כמה אדם" היא אמרה לי תוך כדי שהיא מלטפת לי אותי ומסתכלת לי עמוק בעיניים "אני אעשה כל מה שתבקש כדי שנחזור, אני באמת רוצה להיות איתך" היא אמרה לי ובלי הודעה מוקדמת נישקה אותי בעוצמה והתקרבה אליי, תוך כדי שהיא כורכת יד אחת סביב צווארי ויד אחת אוחזת בפנים שלי, היא לא רצתה לשחרר אותי-הרגשתי את זה באחיזה שלה , ולמען האמת גם אני לא רציתי לשחרר אותה, אבל הרגשתי שאני לא מסוגל לשכוח את מה שהיא עשתה, להתעלם מהעובדה שהיא לא סמכה עליי "חכי שנייה" אמרתי לה וניתקתי אותה ממני "מה?" היא שאלה לא מבינה "אני לא יכול לחזור אלייך" אמרתי לה והיה לי קשה מאוד להגיד לה את זה "למה? אתה לא אוהב אותי?" היא שאלה בעיניים מתחננות ומפוחדות "ברור שאני אוהב אותך" אמרתי בחיוך שיסיר ממנה כל דאגה ואחזתי לה את הפנים הקטנות שלה "אבל אני לא מסוגל, תביני, את לא האמנת לי, לא היה לך אמון בי, אני לא יכול להיות עם מישהי שלא סומכת עליי" אמרתי לה והיא לא הגיבה לי, רק הורידה את הראש בעצבות, אני לא אשקר…כאב לי לראות אותה ככה, זה הרס אותי, הדבר היחידי שרציתי זה לחבק אותה חזק חזק "בואי נהיה בסדר פשוט ולא נריב" ביקשתי ממנה והדבר היחידי שרציתי ממנה זה נשיקה נוספת "אני לא יודעת אם אני אצליח" היא אמרה ויצאה מהחדר, ראיתי שהעיינים שלה מתחילות להעלות דמעות אבל היא כל כך גאוותנית שהיא יצאה בלי לתת לי לראות את זה.

נקודת מבט מיה
"זה חייב להצליח" אמרתי לדילן כשיצאנו מהחדר שלו וירדנו במדרגות "זה יצליח יפה שלי, אל תדאגי" הוא אמר לי ונישק אותי "מקווה" עניתי בציפייה כשהגענו ליד הדלת של הבית "טוב, אני צריך ללכת" הוא אמר לי ממהר ונישק אותי "לאן?" שאלתי אותו בסקרנות תוך כדי חיבוק וחיוך קטן "אני לא יכול להגיד לך" הוא ענה לי עם מסתורין ולא כל כך הבנתי אותו "מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה עם טיפה של כעס "את יודעת שאני אוהב אותך והכל, אבל באמת אני לא יכול לספר לך מיה, זה משהו של הקבוצה שקבענו שלא מדברים על זה עם אף אחד" הוא אמר והתנתקתי מהחיבוק שלנו זועמת "גם לי? שאני החברה שלך? אתה לא סומך עלי?" כעסתי עליו מאוד "לא, זה לא ככה, פשוט.." הוא התחיל לנסות להסביר "פשוט כלום, פשוט אתה לא סומך עליי" צרחתי עליו, עליתי במדרגות לחדר שלי והוא תפס אותי ביד "עזוב אותי" השתחררתי ממנו כועסת "את מוכנה להפסיק להיות ילדה קטנה?" הוא אמר לי וזעמתי הרבה יותר "מצטערת, אני לא יכולה זה חזק ממני" עניתי בציניות ועליתי לחדר שלי, נכנסתי וזרקתי את הטלפון על המיטה בעצבים.

נקודת מבט גבריאלה
נכנסתי להאנגר בזמן שהם הכינו את הפעילות הסודית שלנו, אנחנו עומדים לפרוץ לבית של אחד השרים החשובים במדינה כי גילנו עליו שהוא גונב כספים, וכל ההוכחות לכך חייבות להיות בבית שלו. התוכנית כל כך מסוכנת שצריך להגן עליה במאה ידיים "סוף סוף" זואי אמרה לי כשנכנסתי להאנגר "מצטערת על האיחור, הייתי עסוקה במשהו" אמרתי מצוברחת, נזכרת ברגע הלא מוצלח שעברתי עם אדם "ברוכה הבאה למועדון" דילן אמר משום מקום, מצוברח גם הוא "מיה ואני רבנו" הוא הסביר את עצמו "מה קרה?" שאלנו אותו מעט מודאגות, בחיים דילן לא היה ככה בגלל בחורה "היא כעסה עליי שלא סיפרתי לה לאן אני הולך…ממש כמו ילדה קטנה" הוא התעצבן מעט ושילב ידיים "טוב היא באמת ילדה קטנה" צחקתי, ניסיתי ליצור אווירה אחרת בחוסר הצלחה "לא היא לא" זואי אמרה משום מקום והגנה עלייה "מה? שתית דלק או משהו?" עניתי לה בציניות כי לא הבנתי למה היא מגנה עליה "את הכי אמורה להבין בזה גבריאלה, מה זה לא לסמוך על בן הזוג שלך" זואי הסבירה והבנתי אותה "זו הבת זוג שלך, וגם אם סיכמנו שלא מספרים יש אנשים שהם יוצאי דופן" זואי אמרה "לא יודע, בואו נתעסק בבקשה בפעילות שלנו" דילן התעלם בהכחשה והתקדם לקבוצה "הוא מתכחש, הוא מתחיל להיות דומה לך" זואי אמרה וצחקה עליי "אני מתכחשת? ממש לא" הכחשתי שוב וזואי הסתכלה עליי במבט שמבקש הודאה באמת "אל תסתכלי עליי ככה, בואי" אמרתי ומשכתי אותה לשאר חברי הקבוצה "אוקיי, אז התוכנית סגורה? כל אחד יודע מה הוא צריך לעשות?" ויולטה שאלה אחרי שסיכמנו הכל בינינו וכולנו הסכמנו "יופי מתחילים מחר, בהצלחה לנו" היא אמרה והתחבקנו.