נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם פרק 23

פרק 23
נקודת מבט אדם
"יש שלושה מקומות אחרונים לטיסה שיוצאת לברזיל עוד שלוש שעות, אם תזמין עכשיו עוד תספיק" מיה אמרה והתיישבה לידי "מה?" שאלתי לא מבין, לא יכולתי להתרכז במשהו אחר שהוא לא גבריאלה "אל תשאל יותר מידי, אתה אוהב אותה-זה ברור, וכן היא עשתה טעות, אבל היא התנצלה והיא אוהבת אותך כמו שבחיים אף אחת לא תאהב אותך, והיא ממלאה אותך ועושה ממך בן אדם טוב יותר, וגם אתה אוהב אותה ואתה לא באמת מוכן לוותר עליה" מיה אמרה לי בכנות מוחלטת וחיבקה אותי, כל מילה שלה הייתה נכונה ובמקום, כל מילה שלה זה מה שהרגשתי "אני לא יודע" עניתי בהתלבטות, היססתי מה לעשות "את תפקיד ההכחשה תשמור לה… כי היא מעולה בזה" מיה צחקה והסתכלה עליי "אני אדאג להזמין לך את הכרטיס עכשיו, ואתה קח תיק קטן עם חולצה ומכנס ותיסע ככה, כמו שאתה…שם תקנה כבר הכל" היא ענתה לי בהתלהבות והרגשתי שיש לי באמת את האומץ לעשות את זה "נו? מה אתה אומר?" היא שאלה והביטה בי… באותה שנייה עלתה לי תמונה של גבריאלה על המטוס, תמונה שלה לבד, בלי שהספקתי להגיד לה מה שאני מרגיש באמת. התחלתי לדמיין סרטים שאולי היא תאהב כל כך את המקום ותשאר שם עוד יום, עוד שבוע, עוד חודש…אולי אפילו עוד שנה…והרגשתי כמו בחורה היסטרית באותו רגע "תזמיני" אמרתי למיה במהירות, לפני שאאבד עוד קצת זמן, היא חייכה לי, חיבקה אותי ורצתי להכין תיק קטן, קצת כסף כסף ודרכון.
"טוב אני טס לשם, תסבירי לאמא הכל" אמרתי למיה בזריזות אחרי שהכל היה מוכן, היא חיבקה אותי מרוצה "אני גאה בך" היא אמרה במבט מעריץ "ואני בך אחות יפה שלי" עניתי ועליתי על המונית הראשונה שראיתי "לשדה תעופה בבקשה, והכי מהר שאפשר" ביקשתי ממנו ולא עמדתי כבר בלחץ.

נקודת מבט גבריאלה
"טוב הגיע הזמן להיפרד דילן" אמרתי לו וראיתי שיורדת לו דמעה קטנה "אני לא מאמין שזה קורה" הוא אמר מתוסכל וניגבתי לו את הדמעה "די עם הדרמה, אני אחזור מהר ואפילו לא תרגישו" אמרתי לו והדמעות שלי ירדו מעצמן, בלי שביקשתי בכלל "את רואה, זה חזק ממך הרגישות" הוא אמר וצחקנו "אני אוהבת אותך, ובבקשה אל תהיו חלשלושים-תעזו לעשות דברים מטורפים בפעילויות שלנו" ביקשתי ממנו והוא צחק "אל תדאגי, כל טירוף שנעשה אני אצלם לך" הוא אמר וחיבק אותי "יאלה תהני, בהצלחה" הוא אמר ונפרדנו לבסוף.
עברתי את כל הביקורות והבדיקות האפשריים וכל רגע הייתי צריכה לעלות למטוס, המחשבות על אדם לא עזבו אותי, החיבוק האחרון שלנו שהיה כל כך יפה…רציתי כל כך לנשק אותו שוב.. הסיפור אהבה שלנו היה כל כך דומה לקומדיה רומנטית שהייתי בטוחה שגם הסוף יהיה טוב, כמו בכל הקומדיות הרומנטיות, שהוא לא יוותר עליי ולא יתן לי לנסוע, אבל החיים הם לא סרט, וזה משהו שאני יודעת מאז שאני קטנה…בחיים אין סוף טוב או רע, החיים מפתיעים אותך לטוב או לרע.
הגיע הזמן לעלות למטוס, לקחתי את הדברים שלי והלכתי באיטיות, לחוצה מהרגע הזה, מחשבות רבות מילאו את ראשי וחלפו להן, לא הרגשתי שלמה. עמדתי לסיים את המדרגות ואז, בלי שום התראה מוקדמת "חכי גבריאלה" קולו של אדם נשמע והייתי מופתעת, הדמעה שזלגה לי מהר נמחקה כאשר ראיתי אותו, הוא עלה את המדרגות של המטוס במהירות, עם תיק גב קטן ועיכב את כל האנשים שעמדו לעלות גם הם "מה אתה עושה פה?" שאלתי לא מבינה והוא הצמיד אותי אליו במהירות ואחז לי בפנים "לא יכולתי לוותר על חופשה בברזיל" הוא צחק וצחקתי יחד איתו "לא יכולתי לוותר עלייך" הוא נהפך פתאום לרציני וירדה לי דמעה שהיא ניגב אותה "זה אומר שאתה?.." התחלתי להגיד "זה אומר שאני ואת נוסעים לברזיל!" הוא עצר אותי באמצע השאלה הלא גמורה ונישק אותי "אני אוהבת אותך" אמרתי לו כשהתנתקנו מהנשיקה "אני אוהב אותך יפה שלי" הוא אמר בחיוך ונישק אותי בחזרה "טוב הטלנובלה למתבגרים הסתיימה? אתם יכולים לעלות בבקשה למטוס?! אתם מעכבים אנשים פה" הדיילת אמרה כועסת וצחקנו.

נקודת מבט דילן
הגעתי לאחוזה עם דמעות בעיניים שמיד ניגבתי, לא ידעתי איך אפשר לחזור לעבוד ככה, זה לא הגיוני כל כך "אל תדאג, היא תחזור מהר" רונית אמרה לי כשהיא ראתה אותי וחייכתי, אפילו לא שמתי לב אליה "מקווה" עניתי ולא האמנתי שהיא תחזור כל כך מהר "איפה מיה?" שאלתי את רונית שנייה אחרי שסיימנו לגעת בנושא גבריאלה, הדבר היחידי שהייתי צריך זה חיבוק ונשיקה שלה, לשמוע שהכל בסדר בינינו ולדעת שיש לי אותה לצדי "תודה" אמרתי לה והיא הלכה, הייתי חייב לעשות משהו כדי שהיא תסלח לי, שהיא תחזור להיות איתי…והייתה לי בראש רק דרך אחת, שיגעון-דברים שלמדתי מגבריאלה

נקודת מבט מיה
שמתי מוזיקה, הורדתי את הבגדים ונכנסתי לעשות אמבטיית קצף מרגיעה במיוחד, עצמתי עיניים והקשבתי לצלילי מוזיקה רגועה במיוחד… עד שהדלת נפתחה במהירות וראיתי את דילן "מה אתה עושה פה מטורף?" שאלתי אותו והוא הוריד את החולצה "אם אמא שלי תראה אותך פה היא תרצח אותך, ואחר כך אותי" המשכתי להילחץ, אבל ראיתי שזה לא עניין אותו באמת, הוא נעל את הדלת והוריד במהירות גם את הנעליים, המכנס והבוקסר ונכנס אליי לאמבטייה תוך כדי שהוא מנשק אותי ואני מנסה להתנגד "דילן אתה משוגע תלך מפה" אמרתי בלחש, לחוצה וכעס "כן אני משוגע עלייך" הוא אמר לי ואוטומטית עלה לי חיוך "אני אוהב אותך וכן יכול להיות שהייתי צריך לספר לך באותו היום מה אני עושה…אבל זה לא חשוב עכשיו, מה שחשוב זה שהחברה הכי טובה שלי, אחותי, נסעה ואני מבין כמה שאני זקוק לך ולחיבוקים שלך ולנשיקות שלך כדי להרגיש טוב" הוא אמר לי וריגש אותי באמת, העיניים שלי דמעו, הרגשתי בידיוק אותו הדבר עבורו "דילן, גם אני אוהבת אותך אבל תבין ש.." התחלתי להגיד "אבל כלום, את אוהבת אותי ואני אוהב אותך, בואי לא נעשה את הטעות של אדם וגבריאלה" הוא ביקש ממני והסכמתי איתו "את סולחת לי?" הוא שאל, חייכתי והנהנהתי עם הראש "אני אוהב אותך" הוא חייך ונישק אותי בכל מקום אפשרי בגוף "די אתה לא נורמלי" צחקתי עליו.
"אז אדם נסע אחריה?" דילן שאל אותי כשהתיישבתי עליו בחדר שלי כשאנחנו בחלוקים "כן, זה הכוח של האהבה" עניתי לו מרוגשת "תראי איזה מוזר זה החיים, היא כל כך שונאת דרמות ובכי ופרידות ונדישות וקיטשיות-וכל החיים שלה מלאים בזה בסוף" דילן הסיק מהסיפור של גבריאלה ושנינו צחקנו "את חושבת שהמטוס כבר המריא?" הוא שאל אותי מסוקרן "לא נראלי" אמרתי והוא חייג באותה שנייה לגבריאלה "דילן, בידיוק רציתי להתקשר אלייך" גבריאלה אמרה כשהוא העביר לרמקול "נו הכל טוב עלית למטוס? השלמת עם אדם?" הוא שאל אותה מסוקרן "כן, הכל טוב, אני ואדם פה מחובקים למזלנו, מי שהיה אמור לשבת לידי בטיסה הסכים להתחלף עם אדם" היא אמרה מאושרת, האושר נשמע בקול שלה "ואתה? השלמת עם הבלונדית החלולה?" היא לעגה לנו "רק שתדעי שאני שומעת אותך משרתת המונית, את כל רמקול" אמרתי לה בלעג הקבוע שלנו והיא צחקה "כן, אל תדברי ככה על אחותי" שמענו את אדם אומר לגבריאלה "טוב אנחנו ממריאים כל רגע אז צריך לנתק, רק רציתי להגיד לכם תודה ושאני אוהבת אתכם" גבריאלה אמרה "גם אנחנו בהצלחה" אמרנו וניתקנו.